קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
סיפור!!!!!!!
|
06/10/2020 |
היי חברים!
היום צירפנו לכם סיפור שטל רכל שולטת כתבה, מקוות שתהנו
"בנות, אני דורשת שקט ומיד!" המורה ניסתה להשקיט אותנו אך ללא הצלחה.
הרעש בכיתה רק גבר. "יש לי משהו חשוב מאוד להגיד לכן, ואם אתן לא שותקות עכשיו. אני קוראת למנהלת ותצטרכו לקבל עוד דפים בחשבון לחופש!". הפעם היא הצליחה.
"סוף סוף" המורה נאנחה. "המורה, מה רצית לומר?" שאלה עדי, האמיצה שבינינו.
"אוקי בנות, זה הולך ככה" אמרה המורה, ובקולה היה ניכר שהיא מרוצה מזה שהצליחה להשקיט אותנו. "כל אחת מקבלת פנקס" המורה הצביעה על ערמת פנקסים שעמדו ישר על שולחנה "והיא צריכה להתנדב כמה שיותר בחופש וכל יום למלאות במה התנדבה באותו היום. מובן?". המורה חילקה לנו את הפנקסים, ולא חיכתה לתשובה על השאלה ששאלה.
צלצול. "להתראות בנות, אל תשכחו לשמור על עצמכ..." את המשך המשפט כבר לא שמעתי, הרים של בנות נדחפו אחת על השנייה.
טוב, אפשר להבין אותן, גם אני (וכל בנות הבי"ס) רוצו כבר לצאת לחופשה.
כשנכנסתי הביתה האוכל כבר היה על השולחן ואמא חיכתה לי.
"היי" אמרתי. "היי מותק, בואי ותאכלי"
"אמא, מה הכנת?"
"נקניקיות עם תפוחי אדמה."
התישבתי והתחלתי לאכול.
"אמא, היום המורה נתנה לנו משימה לעשות התנדבות."
"ויש לך רעיון?" שאלה אותי אמי.
"האמת שלא" אמרתי.
"אוי, איך שכחתי, יש לך פעולה עכשיו, רוצי שלא תפספסי!" אמרה לי אמי.
"ביי!"
כשהגעתי לפעולה ראיתי את חברותי, אך את המדריכה לא ראיתי.
התקרבתי אליהן.
"הנה הקופיף הגיע" אמרה שרון בלגלוג.
"אולי די?!", אמרתי בזעם "תפסיקי לקרוא לי בכינוי המשגע הזה"
"כן, זה באמת לא נעים" נחלצה לעזרתי לימור.
"שקט את, כיבשל'ה" שרון חזרה באותה נימה מעצבנת, ראו שהיא מנסה לעצבן.
"די!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אם עוד פעם אחת את קוראת לי ככה, אני לא יודעת מה אני יעשה לך!" ללימור היו כבר דמעות, היא באמת ילדה רגישה.
לשרון זה לא הזיז, זה אפילו הצחיק אותה לראות את לימור עצבנית כ"כ.
"תינוקת בכיינית, זה לימור העצבנית והכבשה, חחחחח" שרון נקרעה מצחוק.
"שרון, רק שתדעי, שאני עוד אזכור לך את הקטע הזה, ואני אחזיר לך." אמרה לימור והלכה הביתה בהפגנתיות.
כל הבנות בשבט היו המומות, אך שתקו.
"סתם עוד תינוקת בשבט הזה", אמרה שרון בבוז.
"נימאס לי ממך, שרון, את מעליבה את כולם, תפסיקי!" אמרתי והלכתי הביתה. אני לא יודעת מה קרה שם אחר כך, אבל שמעתי את שרון אומרת לאורית שאני סתם שפוטה של לימור ובגלל זה הלכתי הביתה, לא בגלל שנעלבתי.
עלק, איזה שקרנית. אמרתי בלב. חזרתי הביתה עצבנית. "מה קרה?" שאלה אותי אמי ,מודאגת. "סתם, שרון טיסקני המעצבנת" אמרת בבוז ניכר. "אוי", אמרה אמי "הפרחחית הזו." "כן, היום היא ממש העליבה אותי ואת לימור בפעולה" "אהה נכון, שחכתי להגיד לך שהמדריכה שלך עברה תאונת דרכים בדרך לסניף, והיא מאושפזת בבית חולים." אמי אמרה בעצב.
"מה?!", הייתי בשוק. "תקשיבי, אני ואמא של לימור החלטנו לעשות תורנות של כל השבט שלכן, וכל יום 2 בנות יבואו לבקר אותה" אמרה לי אמי". "אני מסכימה להיות הראשונה" אמרתי. "אולי את ולימור תבואו אליה מחר", אמא שלי הוציאה דף מכיס החצאית שלה ונתנה לי אותו. זה היה דף של התורנות:
1. לימור ועדן
2. עדי ואורית
3. מעין ושרון
4. שיר ושירה
5. אופיר וראשית
6. נוגה והדר
7. רעות ושחר
8. נעה וטהר
9. קרן ושיפי.
"למה מחקת את שרון?" שאלה אותי אמי. "כי היא בטוח לא תבוא" אמרתי בביטחון. "למה את מזלזלת בה?" שאלה אותי אמי, קצת בכעס. "אמא אני יודעת מה אני עושה" אמרתי. "טוב, נו" הפטירה אמי והלכה להרדים את אחי התינוק גלעד. אני ולימור היינו ראשונות. למחרת הלכנו על הבוקר אוטובוס לבית חולים 'הדסה עין כרם' (אני גרה בירושלים) ושהגענו לחדר ראינו אותה שוכבת שם עם תחבושת על הראש והמון כוויות על הפנים. "היי" אמרנו ביחד. "שלום מתוקות, תתקרבו למיטה, קצת קשה לי לדבר בקול " אמרה אורה המדריכה. התקרבנו. "הכנו לך ציורים" אמרה לימור. "תודה" חייכה המדריכה. "את יודעת, אורה", התיישבתי על הכיסא שליד המיטה, "היום בפעולה, שרון העליבה את כולן, כרגיל" אני לא יודעת למה, אבל פשוט זה יצא לי מהפה, עד היום אני מתחרטת על זה שהתחלתי את השיחה בלשון הרע. "אני רוצה לשמוע רק דברים טובים " אמרה המדריכה.
חייכתי בהתנצלות". "יפות שלי, שמעתי מהאימהות, שיש לכן משימה להתנדב, זה נכון?", שאלה המדריכה. שתינו הנהנו בחיוב. "אז איך הולך לכן?" "האמת שעדיין לא התחלנו" אמרה לימור בביישנות. "לפתע נכנסה אחות לחדר. "קדימה, כולם לצאת אורה צריכה לעבור טיפול" "ביי יפות שלי, תמסרו נשיקות לכל שבט הראל המלךך" "מבטיחות" אמרנו בטון שלא היה אפשר שלא לדעת שהוא אמין, חיבקנו את אורה ויצאנו מבית החולים זה היה בשעה ארבע.
"אני לא מאמינה!", אמרה לימור בטון של כישלון "פספסנו את האוטובוס!" "טוב, בואי נתפוס טרמפים" אמרתי. חיכינו 5 דקות, ולא בא שום רכב. חיכינו 10 דקות ועדיין, שום תנועה על הכביש. חיכינו שם שעה, שעתיים, ו..... שום תנועה על הכביש. "די, אני מתחילה לאבד את הסבלנות". אמרה לימור. "רגע, אני לא מבינה משהו, אם אנחנו פה שעתיים, איך זה שההורים שלנו לא מחפשים אותנו? "אמרתי. "גם אני לא מבינה, אבל הכל לטובה, תמיד צריך להמשיך להאמין." אמרה לי לימור. חיכינו וחיכינו וחיכינו עד שהיתה השעה 10 בלילה! "די, זה כבר לא הגיוני!" אמרתי בייאוש "עדן, בואי ונתחיל לרקוד ולהתפלל!" אמרה לימור בקול מאמין. "לרקוד?!", אמרתי ממש בכעס, "לימור האיתן, אנחנו תקועות פה שעות, ואת אומרת לי לרקוד?" אמרתי בטון של מורה. לימור לא התרגשה מהכעס שלי, "טוב, לא צריך אני ארקוד לבד" אמרה והתחילה לרקוד ולשיר "הכל לטובה, הכל לטובה, גם אם נראה רע, הכל לטובה...." הריקוד היה מדבק, ושתינו התחלנו לשיר ולשמוח. ולפתע עבר שם רכב. "ישששש" אמרה לימור. המכונית עצרה לידינו ומתוכה הופיע ראשה של שרון. "אמא אל תעצרי להן, הם ילדות רעות" אמרה שרון, ואמה המשיכה בנסיעה. "אני פשוט לא מאמינה, פשוט לאאא!" אמרתי עם דמעות בעיניים. התחלנו להגיד פרקי תהלים, ולפתע המכונית של אימי הופיע "אמא!" צרחתי "אנחנו תקועות פה שניםם! ולכם בכלל לא אכפת" התחלתי לבכות. "אבל שרון אמרה לי שאתן נשארות פה עד 11 בלילה עם אורה" אימי הייתה נשמעת אמינה. "אני בשוק פשוט בשוק" אמרה לפתע לימור. "טוב בנות, תעלו על האוטו, חוזרים."
"היי בנות, היום אני אעשה לכם פעולה כי אורה עברה תאונת דרכים" אמרה הקומונרית. "כן, אנחנו יודעות" אמרה שיר "בנות מי ביקרה את אורה השבוע?" שאלה הקומונרית. כל הידיים הורמו. "שרון, למה את מצביעה, את בטוח לא ביקרת, לך זה לא אכפת שהמדריכה עברה תאונה!" אמרה שחר. "זה כן!", שרון צרחה עליה "אני כן ביקרתי, אני השתבצתי אצלך עם עט ורוד אני זוכרת!" אמרה שרון והלכה. "זה ברור שהיא משקרת" כולם אמרו פה אחד.
למחרת הלכנו אני ולימור שוב לבקר את אורה, וכשנכנסנו ראינו דמות יושבת ליד אורה, ובוכה, ובוכה, ממש מכל הנשמה, ותוך כדי הבכי היא גם מילמלה משפטים.
"היי" אמרנו אני ולימור, ואז הבנו, זאת הייתה שרון. "מה אתן עושות פה?" שאלה שרון, המומה כמונו. "סליחה שרון, שהעלבנו אותך מול כל השבט אתמול. "אני אסלח לכן, בתנאי אחד- שתתנדבו איתי ביחד בעמותת 'שמחה לילד'." אמרה שרון "מסכימות" אמרנו. למחרת השכם בבוקר יצאנו עם שרון לעמותת 'שמחה לילד' הכרנו שם חברים חדשים, כאלה שחולים בתסמונת דאון, נכים חולי סכרת וכל המחלות שבעולם, אבל הדבר הכי חשוב שהיה שם- זה שימחת חיים אמיתית.
סוף!
מה אתם אומרים,כתב אורח?
|
|
|
|
|
|
118
|
|
|
|
|
|
|
|
|
08/10/2020 09:46 |
טלרכלשולטת |
20 |
מיקמקים אתם מהממים בקטע אחררר
כמעט בכיתי שראיתי את התגובות המהממות האלה!
פשוט תודה!
העלינו עוד סיפור שכתבתי!
תהנו מהממיםםם |
|
|
|
|
|
08/10/2020 09:12 |
הלםהלםהלם1 |
19 |
מענין מאוד
אני אשמח לעוד |
|
|
|
|
|
07/10/2020 21:17 |
ליבוש62 |
18
|
|
מושלםםם |
|
|
|
|
|
07/10/2020 20:47 |
אננס3758 |
17 |
|
סיפור טיללל |
|
|
|
|
|
07/10/2020 19:50 |
ALoSh87 |
16 |
|
ואווו איזה אלופהההה אהבתי נורא את הסיפורררר את כטתבת ממש ממש יפהההה |
|
|
|
|
|
07/10/2020 09:05 |
הרמיוני627 |
15 |
|
סיפור מעניין! |
|
|
|
|
|
06/10/2020 20:54 |
147הילה1 |
14 |
וואו אלופה ברמות זה מעניין!!!
את צריכה להיות סופרת קטן עליך:) |
|
|
|
|
|
06/10/2020 20:37 |
אנילאנושם4 |
13 |
|
אני לא נושם זה סיפור מעולה! |
|
|
|
|
|
06/10/2020 20:34 |
מבדר |
12 |
|
הסיפור מאוד נחמד |
|
|
|
|
|
06/10/2020 20:18 |
הלםהלםהלם1 |
11 |
אני בהלם זה סיפור מושלםם
ברור שעקבתי!!!!! |
|
|
|
|
|
06/10/2020 20:15 |
GOODGIRL55 |
10 |
|
מעיניין מאוד! |
|
|
|
|
|
06/10/2020 19:40 |
לילי67867 |
9
|
|
טלרכלשולטת, את באמת שולטת!! התעלת על עצמך!! אני לא מאמינה איך הצלחת לכתוב סיפור כזה... כזה.... נו! אין לי את המילה לתאר את המושלמות הזו!! תמשיכי לספר, לשמוע ולכתוב עוד סיפורים! |
|
|
|
|
|
06/10/2020 18:17 |
147הילה1 |
8 |
אמהלה את אלופת האלופות!!!
אין עליך בעולם!!
אהבתי בטירוף!! |
|
|
|
|
|
06/10/2020 17:48 |
אלילנד |
7
|
|
וואי סיפור מוש |
|
|
|
|
|
06/10/2020 15:30 |
טלרכלשולטת |
6 |
תודה רבה לכולם!!
מאוד מרגש לשמוע שאהבתם!
יש לי עוד המון סיפורים במגרה, איפלו יותר מענינים ומותחים!
תודה על הכל זה מאוד חשוב הפרגון! |
|
|
|
|
|
06/10/2020 15:27 |
תיפוש22 |
5 |
|
מענין ברמות!! |
|
|
|
|
|
06/10/2020 15:08 |
GOODBOY555 |
4
|
|
סיפור מגניב כל הכבוד המשיכי כך |
|
|
|
|
|
06/10/2020 15:03 |
אמלי45639 |
3
|
וואו!
לגמרי לגמרי לגמרי מגיע לך כתב אורח!!
מזמן לא קראתי סיפור כשרוני כזה! |
|
|
|
|
|
06/10/2020 15:01 |
השםמלך771 |
2 |
ואוו את אלופה ממש עלו לי דמעות את פשוט סופרת אמיתית
בבקשה אני רוצה עוד!!! |
|
|
|
|
|
06/10/2020 13:32 |
אוברבור |
1 |
יואווו סיפור מושלמםםמ אין עלייך את כותבת מהמםם!!
מעניין רצח!
תירשמו לערוץ כולםם הן משקיעות בטירוףףף!!
אין עליהםםם |
|
|
|
|
|
|
|
