סיפור לכתב אורח | המסע אל יהלום האור
|
18/10/2020 |
פרק 1- הכירות: שלום, קוראים לי לני ואני בת 12, אני גרה בתל-אביב עם אימא, אבא ואחי הקטן אריאל בן 8. אני מאוד אוהבת חיות ויש לי גם כלב בשם: "רוקי".
פרק 2- הכנות לקראת היום הולדת: "לני, תוכלי בבקשה ללכת למכולת ולקנות תבנית ביצים בשביל העוגה?" קראה לי אמי. "בטח" עניתי ויצאתי מהבית עם עשרה שקלים ביד. היום יש לי יום הולדת 12, אנחנו נעשה מסיבה גדולה בבית ויבואו כל החברים שלי וכל המשפחה... אימא שלי גם הכינה את עוגת יום ההולדת, עוגת שוקולד בכמה קומות עם פצפוצים וסוכריות צבעוניות מעליה. כשהגעתי למכולת קניתי תבנית ביצים גדולה, שילמתי למוכר ויצאתי מהחנות לעבר ביתי. הגעתי לבית ואימא שלי אמרה לי: "יופי, בינתיים לכי תנפחי עם אחיך את הבלונים." התחלתי לנפח את הבלונים ואחי אריאל פיזר אותם במקומות שונים בסלון. ובאמצע אימא שלי פרסה מפה לבנה על השולחן והתחילה להניח כל מיני חטיפים ועוגיות... עברו כמה שעות והלכתי להתלבש בבגדים החדשים שקנו לי לכבוד היום הולדת. כשיצאתי סבתא שלי כבר הגיע לבית והביאה בידיה מתנה גדולה עטופה נייר צבעוני עם פרחים. "יש! סבתא הגעת!" קרא אח שלי אריאל לעבר סבתא. אחרי כמה דקות הגיעו עוד אורחים לבית. לאט-לאט כשהבית התחיל להתמלא אנשים התחלנו את המסיבה. שיחקנו בחבילה עוברת, אימא שלי פרסה את העוגה וחילקה אותה לכל האורחים, אכלנו הרבה-הרבה ממתקים וחטיפים... היה ממש-ממש כיף! אחרי כמה שעות כשהשעה נהית מאוחרת כולם כבר עזבו את הבית והלכו לדרכם. רק סבתא שלי נשארה ועזרה לנו לסדר את כל הבלגן והקישוטים. כשהבית נהיה יותר מסודר היא אמרה: "בואי לני, יש לי משהו להראות לך", הלכתי אחריה והיא שוב אמרה: "תפתחי בבקשה את המתנה שהבאתי לך". קראתי את העטיפה של המתנה וראיתי שרשרת עם יהלום מוזהב נוצץ! "זה שרשרת שעוברת דורי דורות במשפחה, פעם היא הייתה שלי וגם של אימא שלך ועכשיו הגיעה תורך לקבל אותה" ענתה. "ואוו, היא כל כך יפה" אמרתי באמצע שענדתי אותה על צווארי. ואחר כך המשכנו לנקות את הבית. השעה הייתה כבר 21:00 בערב. סבתא הלכה לביתה ואני ואריאל הלכנו לישון. אך בלילה קרא משהו מוזר, מוזר מאוד...
פרק 3- הדבר המוזר שקרה: קמתי בשעה 7:00 בבוקר. יצאתי מהחדר שלי, שטפתי פנים וצחצחתי שיניים, ישבתי ליד שולחן האוכל, שתיתי שוקו חם, פרסתי את חצי העוגה שנשארה מאתמול ואכלתי. שסיימתי את העוגה והשוקו התארגנתי לבית הספר ויצאתי לכיוון ההסעה. חיכיתי כמה דקות והבטתי בשעוני. "ההסעה הייתה אמורה להגיע ממזמן. "חשבתי לעצמי. אחרי כמה שעות שחיכיתי וחיכית אמרתי: "נדמה לי שההסעה לא עומדת להגיע היום." וחזרתי לכיוון הבית שלי. "אני אבקש מאימא או אבא שיסיעו אותי לבית הספר". כשנכנסתי הביתה ראיתי שאין איש בסלון "מה?? הם עדיין לא התעוררו? אני כבר הלך להעיר אותם". נכנסתי לחדר של אח שלי ולא ראיתי שהוא נמצא שם. "בטח היה לו חלום רע והוא הלך לישון עם ההורים שלי..." אמרתי בקול שקט. אחר כך נכנסתי לחדר של ההורים שלי ולהפתעתי לא היה שם שום איש! "מה זה? לאיפה כולם נעלמו?". יצאתי מהבית אל הרחוב ולא ראיתי כלום! לא היה איש ברחוב! נבהלתי קצת. דפקתי בביתם של השכנים, אך הם לא ענו לי. כשהסתובבתי ראיתי קצת עשן בצבע כחול ואז שמעתי סוג של צליל מוזר שנשמע. מצמצתי את עיניי וראיתי מכשף מתוך העשן הכחול! "מי.. מי אתה?" שאלתי בגמגום.
פרק 4- המסע לעבר יהלום האור: "זה לא חשוב כרגע. בכל מקרה רציתי להגיד לך משהו: יש עוד מכשף רשע שהוא די דומה לי, הוא הטיל כישוף שמעלים את כל העולם! למזלנו הוא לא שם לב שהשאיר רק אותך בעולם, אז את היחידה שיכולה לבטל את הכישוף שהוא עשה," המכשף אמר לי. "אם אני היחידה בעולם למה אתה נמצא כאן כרגע?" שאלתי. כל כישוף שמכשף עושה זה לא נוגע במכשפים אחרים" הוא ענה. "ו... איך אני אמורה לבטל את הכישוף?" שאלתי שוב, "את צריכה לחפש את "יהלום האור" , וכשתמצאי אותו תשפשפי אותו פעם אחת בלבד, כך הכישוף התבטל." אמר המכשף. "איפה אני בדיוק אמורה לחפש את היהלום?" שאלתי, "את זה תצטרכי לחפש במערה שמאחורי ההר ממול. המערה נמצאת מעל העננים" אמר המכשף. "אני לא יכולה לעוף, אם לא שמת לב." אמרתי למכשף, "אני יעלה אותך לשם," הוא אמר, מיד אחרי שהוא אמר את זה התחלתי לרחף באוויר! לאט-לאט עליתי לשמיים מעל העננים, עברתי את ההר ונכנסתי לתוך מערה גדולה וחשוכה. היו לה הרבה אבנים זוהרות בצבע לבן, טיפות קטנות זלגו מתקרת המערה והיו שם הרבה סלעים צבעוניים בגדלים שונים. נכנסתי אל תוך המערה, הלכתי לאט-לאט בין הסלעים הצבעוניים והמכשף צץ מאיזשהו מקום והוסיף: "טוב, הנה המערה. את צריכה ללכת בדרכי השביל המואר.", "טוב..." חשבתי בליבי. "אה, שחכתי להגיד. אחרי שתלכי את כל השביל את תראי אבן גדולה שמעליה יש קרני אור. מעל האבן יהיה את יהלום האור" הוסיף המכשף ונעלם. ראיתי מולי ניצוץ קטן שהתקרב אלי, הלכתי אחריו והוא הוביל אותי לשביל מואר אור צהוב זוהר מאוד! צעדתי צעד לעבר השביל והתחלתי ללכת בשביל. כעבור 30 דקות שהלכתי והלכתי ראיתי שהשביל נגמר באבן ענקית שמעליה זהרה קרן אור גדולה. "הנה, זה בטח האבן שהמכשף דיבר עליה, עכשיו אמור להיות שם את היהלום!" אמרתי בהתלהבות. טיפסתי קצת על האבן וראיתי שבמרכז האבן איפה שקרני האור זהרו לא היה כלום! "מה? איך זה יכול להיות שאין כאן כלום? אמור להיות את היהלום כאן!" אמרתי בפליאה. אחרי כמה שניות ראיתי שקרני האור עוברות אט-אט אל השרשרת שהייתה על צווארי. הם זהרו יותר ממה שהיו. "רגע, השרשרת שסבתא נתנה לי, היא יהלום האור?" אמרתי.
פרק 5- הכוח שביהלום: הוצאתי אותה מצווארי ושפשפתי את היהלום. בהתחלה לא קרה כלום, אבל אחר כך ראיתי שהיהלום נצץ באור כחול. הוא האיר את כל המערה כולה! הלכתי כמה צעדים אחורה והיהלום התחיל לרחף באוויר. הוא נהיה יותר גדול וגדול ולבסוף... הוא התפוצץ! "מה? אז זה לא עבד?" שאלתי באכזבה. פתאום ראיתי מולי אור כחול וכשמצמצתי שוב את עיניי ראיתי את אותו מכשף שראיתי בהתחלה! והוא אמר: "הכוח שביהלום הצליח לבטל את הכישוף,". "יש!" קראתי בשמחה. "אבל היהלום לא שרד את כוחו הגדול של המכשף." הוא השיב. "מה? אז היהלום לא יחזור יותר?" שאלתי בדאגה, "לצערי... לא.", "אבל בלי יהלום זה כולם נעלמו מן העולם ולא יחזרו יותר" הוא הוסיף. אחר כך כשיצאתי מהמערה הבטתי למטה, מתחת לעננים, וראיתי את כל האנשים מתעסקים בעיסוקיהם כאילו לא קרה כלום. "הם יודעים שהם נעלמו?" שאלתי את המכשף, "זה כאילו שהם קפאו ולא שמו לב לזמן." הוא ענה. "מה זה אומר?" שאלתי, "זה אומר שהם לא יודעים שהם נעלמו." הוא השיב. פתאום התחלתי לרחף באוויר, ירדתי לאט-לאט לביתי והמכשף נעלם שוב.
פרק שש- סוף טוב הכול טוב: עליתי במדרגות הבניין תשושה מעייפות ודפקתי בדלת ביתי. אימא שלי פתחה לי ואמרה: "איפה היית? את יודעת כמה דאגנו לך?", " את זה את לא תוכלי לדעת אימא..." עניתי לה. הלכתי לחדרי ונחתי על המיטה. "איזה יום עבר עלי היום..." אמרתי. "מה עשית כל היום בכלל? אולי רק ישנת, ישנת וישנת" ענה לי אחי מבעד לדלת. נעלתי את הדלת ושמעתי את אימא שלי אומרת לי ולאח שלי: "יש לכם עוד מעט בית ספר. תתארגנו". "כנראה שלעולם הם לא ידעו מה עשיתי" אמרתי לעצמי.
|
|
מוקדש
ל כולם | |
|
|