קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
המסע הגדול לארץ הפלאות-לכתב אורח
|
19/10/2020 |
פרק 1: מתנה
שמי אור, ואני ילדה רגילה לגמרי. טוב, חוץ מכתם הלידה הבלתי מוסבר מתחת לעין, שהוא בצורת לב. אל תשאלו. יש לי אבא ,אמא נפטרה ממזמן. לא שזה מפריע לי- מעולם לא התעניינתי באמא שלי כל כך. למה שאתעניין אם יש לי אבא שדואג לי כל כך? אמא שלי הייתה איתי רק שהייתי תינוקת, ואני לא זוכרת ממנה דבר. אבא שלי הוא בעלים של חברה מצליחה שמוכרת ממתקים, והוא מרשה לי תמיד לבוא למפעל שלו ולעשות "בקרת איכות" . אני לא מבטיחה תמיד להשאיר מהשוקולד קוקוס, הוא האהוב עליי. יש לי כלב קטנטני וחמודי, קוראים לו קוקוס (על שם השוקולד), והוא חום-לבן ואוהב מאוד לאכול את השוקולד קוקוס. כן, שנינו קוקוס, אפשר להגיד. נחזור לעניין. מכיוון שאני בת יחידה אבא מפנק אותי כל הזמן, וזה הכי כיף בעולם! היום זה יום ההולדת שלי. אבא הרשה לי לעשות מסיבה מחר, עם כל החברות שלי בבריכה הע-נ-ק-י-ת שיש לנו בחצר. "אורצ'וק, בואי רגע חמודה שלי," קרא לי אבא. התקרבתי אליו בריצה. אבא חייך אליי. "יש לי משהו להביא לך לכבוד יום ההולדת שלך!" אמר והושיט לי קופסה קטנה. בתוך הקופסה הייתה שרשרת עם תליון בצורת לב. "אבא, תוכל להסביר לי בבקשה מה זה?" שאלתי. "כמובן חמודה," אמר אבא, "היא שרשרת מאבן אודם שהייתה של אמא שלך! החלטתי שהגיע הזמן שלך לקחת אותה. נו... מה את אומרת?" הוא שאל במבט של ציפייה מעורב עם חיוך. אמא שלי? ה-אמא שלי? היא לא עניינה אותי אף פעם... "תודה רבה, אבא!" אמרתי וחייכתי. אבא חייך אליי בחזרה. לקחתי את השרשרת לחדר ועמדתי מול המראה. השוויתי את השרשרת לכתם הלידה שלי ו.... איך זה ייתכן? בדיוק אותה צורה? משהו מיוחד קורה כאן... הנחתי שמדובר בצירוף מקרים ונשכבתי לישון. כבר היה מאוחר. מחר המסיבה שלי! אולי אענוד את השרשרת? אבל אם ישאלו מאיפה... חברות שלי יודעות שאני שמה את אמא שלי בצד. אגיד שאבא קנה לי אותה. כן, זה מה שאגיד! אבל אני עייפה... אלך לישון. לילה טוב.
פרק 2: השרשרת קסומה?!
בוקר המסיבה הגיע! ארגנתי עם אבוש את הבריכה ואפילו הוספנו גלגלי ים בצורת קוקוס (זוכרים?), סידרנו בר משקאות קטן, הוספנו חטיפים ואפילו שמנו רמקולים ענקיים. הייתי מוכנה לבואן של חברותי. כמובן שאבוש הפתיע אותי עם בגד ים חדש ונצץ לכבוד יום ההולדת, שעליו ציור של לב שהיה זהה ללב שיש לי מתחת לעין (אבא אמר שהוא בהדפסה אישית!) והוא היה כזה יפה שהייתי מוכנה ללבוש אותו כבר במסיבה. לקראת השעה חמש התחילו להגיע חברות, נכנסנו למים ובילינו שם את רוב הערב עד מאוחר. צחקנו, רקדנו, השפרצנו מים - היה מאוד כיף. בסביבות השעה עשר בלילה (אמרתי עד מאוחר?) יצאנו מהבריכה והתכוננתי לטקס העוגה המסורתי, הלכתי לחדרי ולבשתי שמלה יפה. עמדתי מול המראה שבחדרי ולפתע נחו עיניי על השרשרת של אמא, ניצבת בקופסה הקטנה שלה בשידה ליד מיטתי. לרגע חשבתי לענוד אותה, אבל קול קטן בראשי אמר לי : "אם את רוצה להוכיח לחברות שלך ששכחת מאמא שלך ושהתגברת, אז אל תענדי את השרשרת!" סתרתי את הקול הזה בראשי בהרמתי את השרשרת. בחנתי שוב את צורת השרשרת וכתם הלידה שלי. "צירוף מקרים," אמרתי לעצמי. "צירוף מקרים," אך לא יעזור כמה חזרתי על המשפט זה לא עזר! הייתי עדיין בטוחה שיש פה משהו מיוחד. נשמתי עמוק וענדתי את השרשרת. הסתכלתי במראה, והיא דווקא החמיאה לי. לפתע הבבואה שלי השתנתה: לבשתי שמלה נוצצת, כמו הכוכבים, שערי היה אסוף בצמה יפהפייה, והכי חשוב- למה יש לי כנפיים כמו של פרפר?! הפנתי את גבי למראה והסתכלתי על השמלה שלי. היא הייתה אותה שמלה שלבשתי קודם, לא נוצצת ולא זוהרת. השער שלי היה מפוזר ולא אסוף. מה אני רואה במראה? הסתכלתי במראה שוב והבבואה של הפיה הנוצצת לא עזבה אותי. התקרבתי ובחנתי מקרוב את כתם הלידה שלי במראה. אצל הבבואה הנוצצת כתם הלידה זהר גם. זה כבר היה נוצץ מדי! ולפני שהבנתי מה קורה המראה התמוססה בידיי ונפלתי קדימה.
פרק 3- שרשרת אבודה
בתור ילדה שבזה הרגע נמשכה לתוך מראה שניה אחרי שגילתה בבואה של פיה במראה שלה, לצרוח זה היה דבר הגיוני מאוד. לא ידעתי איפה אני, ולקח לי שניה להסתגל לאור . אבל, בגלל שאני מאופקת, לא צרחתי. אבל המבט שלי היה נראה כאילו דרקון בלע והקיא אותי בחתיכה אחת. התסכלתי מאחורי. ראיתי את המראה! אולי אוכל לצאת מ"עולם המראה " המשונה הזה. ניסיתי לגעת במראה, אבל היא הייתה מוצקה לגמרי! אבל בבואת הפיה נשארה. התבוננתי בשמלה שלי- היא נצצה כמה השמלה במראה! מיששתי את גבי ואכן היו שם כנפיים! אבל-רגע... השרשרת! היא נעלמה! השרשרת... איפה היא יכולה להיות? אולי השארתי אותה בחדר? אולי היא תקועה במעבר? וכאילו שהמראה קראה את מחשבותיי, הופיע כיתוב מנצנץ על המראה. "שרשרת לב האודם האבודה, חזרה למקורה- ארץ הפלאות. אם תלכי לקצה הקשת, למקום בו תראי את הענן, שם היא ארץ הפלאות- והשרשרת גם." שמחתי בליבי, על כך שאוכל למצוא את השרשרת, אבל איך אחפש את קצה הקשת כשאיני יודעת איפה אני? הסתכלתי מסביב, ו-וואו! המקום היה מדהים! לא היה רצפה או דשא, עמדתי על עננים! מהעננים צמחו עצי פרי, שיחים ופרחים, שמים תכולים-זהובים מלמעלה, ושביל אבנים נוצצות שמוביל לארמון קטן. קשת בענן עיטרה את השמיים. ידעתי שהקשת היא המטרה שלי, והתחלתי ללכת. כעבור חצי שעה התעייפתי, והדרך לא הייתה קלה כלל וכלל. התיישבתי לרגע לנוח על סלע, והתסכלתי על הכנפיים הנוצצות שלי. רגע- כנפיים! אני יכולה לעוף? ניסיתי להזיז את הכנפיים (וזה לא קל!) ואחרי ניסיונות לא פשוטים התרוממתי באוויר! לקח לי רגע או שניים לכוון את עצמי והמשכתי לעוף.
פרק 4- מעבר לקשת
אני אקצר ואגיד שלעוף זה כיף חיים, ואם אי פעם במקרה תיפלו למראה שלכם תנסו את זה (לא שנופלים למראה בתדירות גבוהה). עקבתי אחרי הקשת והגעתי ליער סבוך, והעצים הגבוהים הסתירו לי את הקשת. הייתי אובדת עצות! פתאום, מולי, הופיעה אותה מראה שהייתה בחדרי. התבוננתי שוב בפיה שאני, רציתי לוודא שאולי השרשרת חזרה. היא לא. פתאום הופיע שוב כיתוב מנצנץ על המראה: "הלא את פיה, בואי ונסי- בדקי כוחותיך ואת הקשת תראי. אך אם עד שקיעת החמה השרשרת לא עלייך, יובטח לך שלעולם לא תראינה בידייך". עכשיו נלחצתי. איך אני אמורה להשתמש בכוחות שלא הייתי מודעת אליהם עד לפני שעות ספורות? וגם- איך אשיג את השרשרת עד סוף היום? החלטתי לנסות להפעיל את ה-"כוחות" הפייתיים המוזרים האלו. התאמצתי וחשבתי- אני רוצה... לעלות על הקשת עצמה! כן, לעשות "קשת גליץ' " כזה! התאמצי ועצמתי עיניים, ודמיינתי את עצמי גולשת לי בכיף על הקשת בענן, והיא רכה וכיפית, פקחתי את עיניי וראיתי מסביבי את היער. הייתי בטוחה שלא הצלחתי, ואז עננת אבק נוצצת כיסתה אותי, ושהעפתי אותה ממני גיליתי ש... אני על הקשת בענן! ישבתי והחלקתי כמו ברכבת הרים ענקית! זה היה כיף כפול שתיים- גם כוחות של פייה וגם לעשות גליץ' על קשת בענן! חברות שלי לא יאמינו לי זה בטוח.... הייתי צריכה לקחת מצלמת סלפי. בכל מקרה, הגעתי יחסית מהר לסוף הקשת, וצנחתי לתוך ענן צמרירי ונעים. ידעתי שלא נותר לי המון זמן עד השקיעה, אז קמתי מהענן החמוד (היה לו צורה של קוקוס! זוכרים עדיין?) והתחלתי לחפש. המקום שהגעתי אליו לא היה שונה מנקודת ההתחלה. אפילו זהה- סתם חזרתי ב"לופ". מה אעשה? התיישבתי על הענן הצמרירי ושקעתי בעצב. פתאום, התחלתי לשקוע לתוך הענן! זה היה מהיר, ולפני שהבנתי מה קרה הענן "בלע" אותי לגמרי. ניסיתי לצאת ממנו, ללא הועיל. לאחר ניסיונות רבים הדפתי את הענן ויצאתי החוצה. ו... שלט עף קיבל את פני: "ברוכים הבאים לארץ הפלאות"!
פרק 5- ארץ הפלאות
המקום היה כל כך יפה שאין מילים בפי לתארו. נוצץ, ירוק, פרחים ועצים, פיות קטנות זוהרות בכל צבעי הקשת התעופפו להן בחדווה מסביב לעצים. שתי פיות בוגרות עפו אליי, ושאלה אחת מהן: "שמי הוא טריקס. מה מביאך לארץ הפלאות?" הייתי נבוכה מדיבור עם פיה, אז רק מלמלתי, "שרשרת לב נעלמה לי," . הפיות הסתכלו זו על זו. "בואי," אמרה הפיה השנייה, ועפו. עקבתי אחרי מעופן בחשש- לאן הן מביאות אותי? התעופפנו לארמון זהוב, עם מגדלים וצריחים גדולים, דגלים בכל צבעי הקשת ופרחים שניצבים כמו גדר מסביבו. נחתנו חצר הארמון, והלכתי בחשש אחרי טריקס והפיה הלא מזוהה. טריקס פתחה את הדלת הכבדה, ובמקום לראות ארמון מבפנים- ראיתי רק אור מנצנץ. באמצע עמדה מראה. "תחזרי," אמרה לי הפיה השנייה. "השרשרת שלך תחזור ברגע שתחזרי לביתך. אבא שלך יצר עימנו קשר," נאנחה. "למה אתן מבואסות?" שאלתי. "כי השרשרת," אמרה טריקס, "רק היא המנוע של הקסם שלנו. אמא שלך הפעילה את הקסם שלנו." הייתי המומה. אמא שלי פיה? אולי זה מסביר את הכנפיים והכל? טריקס נאנחה שוב. "את אולי תצטרכי לשבת. זה סיפור ארוך..."
פרק 6- המצאה של קסם
"לפני שנים רבות," אמרה טריקס, "ילדה אחת חזרה בוכה מבית הספר. הילדים הציקו לה, והיא נעלבה מאוד. היא ציירה על דף את העולם שבו היא הייתה רוצה להיות, את העולם הקסום. הילדה נשאבה לעולם שהיא ציירה, יצרה אותנו ואת הקסם. מכיוון שיצרה אותנו הפכנו אותה למלכתנו. היא מלכה עלינו ביד טובה, וכל יום הוסיפה צבע ופרטים נוספים לציור וכך עולמנו התעשר. תמיד שהייתה בעיה היא מצאה פתרון, ולעולם לא ירד החיוך מפניה. הילדה התבגרה ורצתה לחזור לעולמה, אבל בציורה לא היה מקום ליציאה. הילדה לקחה אבן אודם וכישפה לתוכה תא קטן נסתר, ועיצבה אותה לצורת לב. את האבן שמה על שרשרת. היא הכניסה את הציור לתוכה וענדה אותה. היא בזבזה את כל כוחות הקסם שלה כדי לצאת מהעולם הקסום שהיא יצרה , והצליחה. היא הייתה חלשה, כי הקסם היה כל כולה-ועכשיו לא נותר ממנו דבר. היא חזרה לעולמה הקודם בוגרת, וגילתה שכל הזמן שנעדרה היו משוכנעים הוריה שהייתה בבית. היא ראתה תמונות שלה שלא הצטלמה אליהן, ובילויים שלא הייתה בהם. היא מצאה אהבה, התחתנה ונכנסה להריון. ביום הלידה, מכיוון שלא נשאר בה קסם מתה בלידתה. היא השאירה את השרשרת אצל בעלה- והוא הביא אותה לילדתו. כלומר, לך... אבל לשרשרת היה יעוד אחד- לשמור על הקסם! את לא סתם קיבלת אותה! תוציאי ממנה את הציור ותשיבי לחיים את הקסם... עד השקיעה." הייתה בהלם. זה בערך הפעם המיליון שאני בהלם במקום המשונה הזה שאמא שלי יצרה. עכשיו הייתי חייבת להוציא את הציור! נכנסתי למראה שעמדה באמצע הארמון, ולקחתי את השרשרת מהחדר שלי. חזרתי מהר וניסיתי לפתוח את התא סתרים. דמיינתי את העולם הקסום הזה חיי מחדש, זוהר ויפה. זה לא עזר. דמיינתי את הציור יוצא מהשרשרת- וזה גם לא עזר! הצטערתי בליבי והתנצלתי בפני אמא, חשבתי עליה, ופתאום- נפתחה השרשרת וציור יפהפה יצא ממנה! אני, טריקס והפיה חייכנו. הקסם שב לחיים. נפרדתי, ונכנסתי למראה.
פרק 7- הקסם לא תם
נפלתי על רצפת החדר הקרה שלי. מסתבר שיום ההולדת שלי היה הצלחה, ושכולן נהנו איתי מאוד. חשבתי : איך הייתי רוצה לטעום מהעוגה.... הרי פיספתי אותה! והנה- פרוסת עוגה הופיעה לי על המיטה. צחקתי לעצמי. אצטרך להיזהר עם זה לפעמים. סיפרתי לאבא על החוויות שלי, על טריקס והפיה השנייה, והוא סיפר לי כיצד הוא הכיר את אמא. סיפרתי לו שהלב החמוד שלי מתחת לעין נצץ, והוא אמר שזה קרה גם בלידה שלי. בילינו את רוב הלילה בהחלפת חוויות, ואפילו הדגמתי לו איך העוגה מופיעה על המיטה שלי! שנינו צחקנו. השרשרת הייתה עדיין עליי, ולמרות שהיא לא הייתה פה- הרגשתי שאמא כאן לידי.
את זה אני כותבת לכם שנה אחרי, פיתחתי ממזמן שליטה מלאה בקסם ובכל השאר. ביקרתי את טריקס ואת הפיה השנייה (מסתבר שקוראים לה וייני, אחלה שם לפיה!) . הבנתי שקסם קיים כל עוד מאמינים בו, והכנפיים והבגדים הנוצצים והלב הנוצץ עדיין מופיעים לי במראה. הכרתי פיות חברות, טיפלתי בפרחים ואפילו ביקרתי שם עם אבא. הכל היה קסום מתמיד.
|
|
|
|
|
|
120
|
|
|
|
|
|
|
|
|
25/10/2020 10:34 |
גיסטיק |
7
|
|
מושלםםםםם בטוח זוכה! |
|
|
|
|
|
21/10/2020 11:31 |
1שועלערבות |
6
|
xd
זה משוגע כמה שזה טוב... אין לי מילים זה חתיכת סיפור מדהים(:
שרק עשה לי חיוך על הפנים(:
תעלי חלק שתיים אולי לסיפור או תמציאי סיפורים שאפילו יעקפו את זה!
מבחינתי זה שהסיפור הזה לא בכתב אורח זה מזעזע צוות מיקמק באמת אני גומע את הסיפור הזה מילה מילה רק כדי לשמוע את הסיפור המדהים הזה שוב ושוב |
|
|
|
|
|
20/10/2020 20:55 |
קלטת44 |
5
|
אמאלה!
את פשוט מוכשרת ברמות עלל ,
את כותבת מדהיםם והסיפור פשוט מרתק!
מסכימה עם כל מילה של snowfox1 -
לגמרי כתב אורח! |
|
|
|
|
|
20/10/2020 13:50 |
מלכה2650 |
4 |
|
וואו וואו וואו מהמם |
|
|
|
|
|
20/10/2020 10:27 |
ליקה1447 |
3
|
|
אומיגאאד אף פעם לא קראתי סיפור כזה מעניין ואוו |
|
|
|
|
|
20/10/2020 10:25 |
משימה0 |
2 |
|
וואו זה נשמע כאילו זה אמיתי אלופהה |
|
|
|
|
|
20/10/2020 09:15 |
snowfox1 |
1 |
ו ו א ו !
מה זה הכישרון הזה?!?!?!?!?
אין לי מילים הכישרון שלך בכתיבת סיפורים ולרמת העניין שריתקת אותי אליה במהלך הסיפור!
כתב אורח - חד משמעית! |
|
|
|
|
|
|
|
