|
סוזן הכלב+ סיפור לכתב אורח/ 2
|
31/10/2020 |
פסקה ראשון הכירו אותי:
שלום לכולם, קוראים לי סוזן. כן עם חשבתם נכון אני כלב. אני בן ארבע חודשים יש לי בעלים טובים ביותר! אלן ומיכל. אלן נותן לי הרבה חטיפים בגלל זה אני הכי אוהב אותו.
כשאני יורד לטייל בגינה כולם חושבים שאני הכי מקובל וזה בגלל המעיל שאלן קנה לי את האמת הוא מאוד מוצא חן בעיני. יש לי חברים טובים בגינה קוראים להם מילקי ושוקו שמות מוזרים לכלבים השם שלי הכי מתאים לכלב.
אמא של מיכל לא אוהבת אותי ורק רוצה שאני יסתלק בגלל זה אני עושה לא בלאגן, ואז כועסים עלי.
אבל כזה אני אני כלב בלאגניסט אבל אני חושב שכל הכלבים כאלו. גם מוקי שהוא הכלב הכי תרבותי מבין כל החבורה שלנו משתולל. בימי שלישי אני אפילו יוצא לטיול ביער עם אלן ומיכל! ואני אגיד את האמת יש לי גם שם חברים כן כן העצים הם חברים טובים מאוד!
פסקה שניה השיחה של מיכל:
מיכל הלכה להביא לי אוכל, וראיתי אותה מדברת בטלפון. "לצערי אנחנו עוברים בגלל שהעבודה שלי החליטה שאני צריכה לעבור לארצות הברית ובגלל המצב הכלכלי שלנו אין ברירה".
כששמעתי את השיחה קדרו פניי הלכתי למיטה שלי ולא רציתי לצאת ממנה, אמרתי לעצמי: *החיים שלי טובים למה אנחנו צריכים לעבור?"
מיכל ואלן התחילו לארוז אני עזרתי למיכל למרות שהייתי מאוד עצוב, מיכל שאלה אותי מה לקחת בשבילי? הרגשתי גוש בגרון שלי ורציתי לבכות.
מצד אחד אני מאוד אוהב את החברים שלי וכל מה שיש לי פה בארץ.
אבל מצד שני המצב הכלכלי של מיכל ואלן לא טוב ואין ברירה אני בטוח שגם שם אני ימצא חברים טובים.
היום אני הולך להיפרד מכל החברים שלי ולאמר להם את המתרחש.
התאמנתי מלא מול המראה אל האופן שבו אני יאמר להם את המתרחש.
חברים אני יודע שכיף לנו מאוד אבל אני כנראה עוזב לחול עם אלן ומיכל לא זה לא טוב.
חברים אני יודע שאנחנו החברים הכי טובים ותמיד נשאר אבל אני צריך לספר לכם משהו חשוב כנראה שאני עוזב, לחול עם אלן ומיכל, טוב מקווה שהם יבינו.
אני לא רוצה לתאר את הרגע שאמרתי להם את המתרחש כי הם בכו ויללו ואת האמת גם אני כי לא בא לי לעזוב אבל לפעמים צריך לשחרר.
ומחר אנחנו עוזבים ואין דרך לשנות זאת.
פסקה שלישית הטיסה שהסתבכה:
הגענו לשדה התעופה השעה הייתה 4 לפנות בוקר והייתי מאוד עייף, בדרך כלל בשעות כאלה אני מחליף צד במיטה.
בשדה התעופה היו הרבה אנשים אלן אמר לי להיכנס לתוך המזוודה לא הבנתי מדוע אבל נכנסתי, במזוודה היה חשוך ומפחיד.המזוודה כל הזמן זזה מעשה זה מאוד הלחיץ אותי והוצאתי נביחה. הרגשתי שהמזוודה נפתחת ומסתכל עלי שומר, השומר אמר: "אתם הבאתם כלב לשדה התעופה? זהו מעשה אסור ולכן אני נאלץ להוציא אתכם משדה התעופה". כשיצאנו משדה התעופה אלן ומיכל התווכחו עם השומר ואמרו שאני כלב מאוד רגוע ואני לא עושה בעיות ואין להם בעיה לשים אותו במזוודה ושיהיה בתא המטען, השומר אמר שזה לא מקובל בשום אופן ועם לא נצא עכשיו במידי הוא יזמין משטרה, כשהשומר אמר זאת נבהלתי והתחלתי לנבוח עליו אלן משך אותי והוציא אותי משדה התעופה ואמר לי ש....
פסקה רביעית המעבר:
אלן אמר לי שהם נאלצים לשים אותי ברחוב והתחילו לבכות.
הם אמרו שהמצב הכלכלי שלהם לא טוב והם מבטיחים שהמצב יהיה טוב הם יחזרו ויקחו אותי ויפנקו אותי עד אין ספור, הם הצטערו ונכנסו לשדר התעופה, רצתי עליהם אבל הדלת נסגרה בכיתי ובכיתי. והתחלתי להסתובב ברחובות זה היה יום גשום וקר והיה מאוחר הלכתי לישון בפינה של חנות, ניסיתי להירדם אך ללא הצלחה לא האמנתי שבסוף היום אני אהיה ברחוב. ירד עלי טיפות של גשם והרגשתי עצוב, ונרדמתי. חלמתי חלום בחלומי חלמתי שאני אלן ומיכל טסים בשדה התעופה ומגיעים למדינה ונהנים מכל רגע.. אבל אז פקחתי את עיני והבנתי שהכול חלום והתחלתי לבכות ולבכות. ונרדמתי שוב .
פרק חמישי בוקר עצוב:
בבוקר כשהתעוררתי לא ידעתי מה השעה אבל הרגשתי שבועטים בי פקחתי את עיני וראיתי גבר גדול עם שפםהוא צעק עלי ללכת מיד! קמתי באיטיות ואז הוא צעק עלי שאני כלב רע ואני צריך ללכת אחרת הוא.. קמתי ורצתי משם הגעתי לגינת שעשועים נשכבתי שם והלכתי לישון. כמה ילדים קטנים רצו ללטף אותי אבל לי לא היה מצב רוח והוצאתי נביחה ההורים של הילדים באו לקחת אותם. ואמרו כלב רע והתקשרו למספר כלשהו בטלפון, ההורים כל הזמן הסתכלו עלי ואני כל הזמן יללתי וישנתי, והגיעה מכונית גדולה עם שלושה שומרים עם בגדים שחורים ומשקפיים שחורים, הם התחילו לדבר עם ההורים וההורין הצביעו עלי. השומרים באו במבט קשוח והזריקו לי מזרק.
פרק שישי התעוררות מפתיע:
התעוררתי בתוך מטען רכב, הייתי מפוחד מכיוון שהרכב כל הזמן זזה וגם הכול היה חשוך. כשפתחו את המטען שלושת השומרים הסתכלו עלי , לקחו אותי וזרקו אותי לתוך כלוב. הם הרימו את הכלוב והכניסו אותי לתוך חדר. בחדר היו הרבה כלבים כולם בכו, והרגשתי שאת רוב החיים אני כנראה יבלה בכלוב, יללתי לא היה לי תיאבון ישבתי בכלוב עצוב ומובס וחשבתי על מה הכלבים שבכלובים לידי מרגישים שהם כל היום בתוך הכלוב. נתנו לי מים ואוכל ולפעמים בא שומר אחד ובעט בכל כלוב אני נבהלתי והתחלתי לבכות אז הוא נענע אותי בחוזקה.
ויללתי מאוד מאוד.
פרק שביעי אלן ומיכל:
אלן אמר למיכל: מיכל אני חושב שעשינו טעות נוראית אז מה אולי המצב הכלכלי שלנו לא משהו אז נמצא פתרון אבל סוזן זרוק עכשיו ברחוב בגשם ועצוב ביותר.
מיכל אמרה לאלן: אני חושבת שאתה צודק אבל בקצב הזה כולנו נהיה ברחוב אז אין ברירה.
אלן אמר למיכל: אני רוצה לחזור לסוזן.
מיכל אמרה לאלן: טוב, אולי אתה צודק.
אלן ומיכל יצאו משדה התעופה. וחיפשו מונית כעבור שעה של חיפוש מונית נסעו וחיפשו ברחובות ולא מצאו, שאלו אנשים ועוד אנשים ואף אחד לא ידע עד שאמא אחת אמרה שלקחו אותם אלן ומיכל התקשרו לשומרים ואמרו שהם באים לקחת אותי ושישחררו אותי .
הם נסעו לשם ועמדו וחיכו לסוזן.
פרק שמיני הביקור המפתיע:
הרגשתי נורא השמיים שלי נפלו היה חשוך ומפחיד ופתאום נפתחה הדלת ונכנס שומר כעוס והרים את הכלוב שלי, ולקח אותי החוצה. אני רואה שני אנשים עומדים בהתחלה חשבתי שאלה סתם אנשים, אבל כשהיתקרבנו הבנתי שאלה אלן ומיכל. השומר הוציא אותי מהכלוב ואלן ומיכל חיבקו אותי חזק ואמרו לי שהם אוהבים אותי והם עשו טעות. חזרנו הביתה וכל כך שמחתי אלן נתן לי מלא חטיפים כמו תמיד וטרפתי אותם בביס אחד. והם הבטיחו לי שהם לא יעזבו אותי יותר בחיים אבל אני חושב שאני מודאג ידעתי שהם עשו טעות וידעתי גם מה המצב הכלכלי שהם נמצאים בוא אז לא כעסתי עליהם.
עד היום לא הבנתי מה גרם לשינוי שלהם.
מוסר השכל: משפחה ואהבה יותר חשובים בכסף! |
|
