קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
אור-סיפור לכתב אורח
|
11/11/2020 |
אור- סיפור לכתב אורח
-פרק 1 הכירות איתי-
היי, קוראים לי אושר אני בת 12 וגרה בירושלים.
יש לי תאומה זהה, טוב, בעצם לא כל כך זהה אבל קודם תכירו אותה: קוראים לה אור, והיא גדולה ממני בדקה, אנחנו שתי טיפות מים אבל גם שחור ולבן, התבלבלתם? גם אני. אני ואור 'העתק הדבק' אחת של השנייה, לשתינו יש שיער ארוך בצבע חום, עיניים בצבע ים ואף קטן וחמוד. אבל בכל זאת אנחנו הפכים- אור ממורמרת ועצבנית, אני מאירה וחייכנית, אור שקטה מאוד, אני, הו, כמה שאני מדברת בקיצור, הבנתם.
-פרק 2 מה לעשות?-
כרגיל אבא ואמא לא היו בבית והיינו עם בלה, עוזרת הבית. בלה אף פעם לא הייתה נחמדה אלינו.
אז גמרתי את האוכל נכנסתי לחדרי וטרקתי את הדלת, נשכבתי על המיטה שלי והדלקתי את הפלאפון שלי 199 הודעות חדשות! רובן היו של מיקה ומאי, מלכות הכיתה, שמשום מה החליטו שהן חייבות לעשות מלחמת סטיקרים בקבוצה הכיתתית. למקרה שתהיתם קוראים לקבוצה 'ו2 המהממות בלי בנים' תמונת הפרופיל של הקבוצה הזו הייתה של, איך לא, מיקה ומאי, בבגד ים בצבע צהוב זוהר בחוף הים.
איכס, קבוצה מגעילה, באלי לצאת ממנה אבל כל פעם החזירו אותי בחזרה. בקיצור, חופרות.
התקשרתי לשירן, חברתי הטובה מההרכב המוזיקלי של בית הספר.
-היי שירן, מה קורה?
-סבבה
-אני פשוט מתוסכלת מאור, ככל שעובר יותר זמן, היא מתדרדרת יותר ויותר.
-תקשיבי אושר, אין לי שמץ מה יש לך משלומי (חברותיי קוראות כך לאור, שלומי זה קיצור של 'שלומיאלי') אבל אני לא מתכוונת לעזור לך בזה, שלומי, אה...סליחה, אור, מסתדרת מצוין לבד!
-אבל שירן אני חו...
*ניתוק*
-פרק 3 התוכנית-
אחרי הניסיון הכושל עם שירן התקשרתי לטל, שגרה שתי בתים לידי "היי טל, יש מצב את קופצת אליי לסרט?" "כן סבבה".
התיישבנו מול הטלוויזיה וחיפשתי סרט. "אולי", הציעה טל, "נראה הנוקמים?" "לא". פסלתי אותה "ראיתי את הסרט הזה כבר פעמיים" "אז אולי" ניסתה טל את מזלה בשנית, "תחפשי את הסרטים החדשים ב'נטפליקס'?" "אוקיי" חיפשתי וחיפשתי, ובסוף מצאתי סרט מצולם, קראו לו 'האמת שמעבר לים' "נראה מעניין, לא?" שאלה טל, "כן, סבבה" עניתי. "להביא פופקורן?" שאלתי, "לא, לא תודה" כיביתי את האורות והסרט התחיל. שגמרנו לראות שאלה אותי טל, "תגידי אושר, למה הזמנת אותי ככה פתאום באמצע החיים? את יודעת שאנחנו לא BFF או משהו, לא?" לקחתי נשימה וחשבתי לעצמי, 'על החיים ועל המוות' "טל, תגידי, אמא שלך עובדת בתור סוכנת של אירה הדוגמנית, נכון?"
"אממ כן" ענתה טל, "מצוין, תודה" ועכשיו חלק ב' חשבתי. "טל יש מצב אנחנו באות אלייך?" "כן" "אוקיי, בואי, אני רק שמה סודר ונצא" יצאנו לשלג המקפיא שנחת פתאום, בלי שום סיבה, באמצע החיים. עלינו במעלית הבניין בו מתגוררת טל, ונעצרנו מול הדלת שהיה כתוב עליה 'כאן גרים בכיף משפחת בן-חיים' "אז...הגענו?" שאלתי את טל, לא הייתי בביתה לפני כן. "כן, אמא שלי נמצאת שם"
נכנסתי לביתה וראיתי את אמה של טל עומדת במטבח ושוטפת כלים, "הו, שלום מתוקה, לכוון אותך לחדר של טל?" "לא, אני באתי בשבילך" "בשבילי?!" תמהה אמא של טל, "כן, בשבילך, יותר נכון בשביל אור" "בסדר" אמרה אמא של טל, "נעים להכיר, אני ליטל" "ואני אושר" "הו, איזה שם יפה, תרצי לשתות משהו? שוקו? תה?" "כן, אני אשמח לשוקו" עניתי. "טוב," פתחתי, "יש לי אחות תאומה, קוראים לה אור, והיא ממש דחויה, וגם לא מצליחה בלימודים, חשבתי לצלם לך אותה ותראי אם אפשר לעשות עם זה משהו" הוצאתי מתיק הצד הפרוותי שלי את התמונות שצילמתי בהן את אור, "וואו, וואו, וואו, איזה ילדה יפה!! אני אראה למה אפשר להתאים אותה" "תודה רבה!!! את לא מבינה כמה עזרת לי!" עניתי לליטל, והלכתי לחדרה של טל.
-פרק 4 אירה-
אני ואור הגענו בשעה המיועדת לבניין משרדים גדול, שמעליו התנוסס שלט ענק וזוהר עם הכיתוב: 'משרדי החברה לדוגמניות' נכנסנו פנימה, ומיד ראינו את המזכירות. נכנסנו פנימה והמזכירה אמרה "אתן אור ואושר? אירה מחכה לכן בחדר 8" הבניין היה מלא בדלתות לבנות וגדולות. "הנה חדר 1...2..3....4... לא, אין פה את חדר 8, בואי נעלה קומה" אמרה אור, עלינו במעלית והגענו לקומה השנייה, "הנה! חדר 8!!" צעקתי, "ששש....אושר.... זה בניין משרדים!! תהיי בשקט!!" היסתה אותי אור, "בואי נכנס" זרזה אותי. דפקנו בדלת 'טוק טוק טוק...' "כן?" הגיע קול מתוך החדר, "זה אנחנו, אור ואושר" "הו, בואו תכנסו" אמרה לנו אירה. אירה הייתה עדינה ויפה, "אמלה!! אירה!! אני מעריצה שלך!!" התרגשתי, "וואו! את מתוקה כלכך!!" אמרה לי. "ואת?" "אני... אני אור" אמרה אור בשקט, "אור! איזה שם יפה!" אירה סימנה לנו להתיישב על הספות שהיו בחדר. "רוצות להנות קצת לפני המבחנים?" "כן!" ענינו ביחד, "טוב...מה דעתכם על קריוקי?" "כן! איזה כיף!" התרגשה אור, "אני ממש אוהבת קריוקי!" אחרי ששרנו, ירדנו עם אירה לקומה מינוס 1 ששם יהיה המבחנים שלנו.
דווקא במבחנים היה סבבה. ביקשו מאיתנו ללבוש כל מני בגדים, ואז לעשות כל מיני הבעות פנים, ואז אירה, שלום (המאפר), לינדה (מלהקת הילדים), אוריה (הספרית) וליאור (מנכ"ל החברה) התכנסו בפינה ודיברו.
-פרק 5 התקבלנו?-
במשך שבועיים אני ואור חיכינו בציפייה לתוצאות המבחן. שהם הגיעו, חשכו פניה של אור. מתחת לשמי היה כתוב: 'אושר, ברכותייך! הצטרפת לסוכנות הדוגמניות מבית ישראלוב, לפרטים נוספים: פנו למזכירת הסוכנות או לבוחנך.' ומתחת לשם של אור היה כתוב: 'אור היקרה, לא עברת את המבחנים, לפרטים נוספים: פני לאירה.'
אור הסתגרה בחדרה במשך שעתיים, ושמעו אותה בוכה מבעד לדלת.
"אור, אפשר להיכנס?" שאלתי, "כ...כן" התייפחה אור, והמשיכה "למה את תמיד יותר מוצלחת ממני?!" "לא נכון!" עניתי, "רק עכשיו" "אה!! באמת?!" ענתה לי אור בלגלוג, "ומה לגבי תחרות הריקוד?!" "ומה לגבי זה?!" המשיכה בצעקה, ושלפה מתיקה את המבחן במתמטיקה, "הנה!! 60 זה לא כושל?!" "אה..." ניסיתי להתגונן, "אולי תפני לאירה להבין מה המשמעות של זה?" "מה זה יעזור?!!!!" צעקה עליי והפעם יותר חזק
-פרק 6 אור?! לשיר?!-
צעדנו חזרה מבית הספר. "אז...אור?" "מה?" ענתה לי אור ממורמרת, "התקשרת לאירה?" שאלתי. "לא...לא הגעתי לזה" "טוב...אוקיי. תדאגי לזה בבית, סבבה?" "אמממ.... לא בטוח" ענתה אור בהיסוס ושתקה. השתיקה הזו הייתה מסוג השתיקות המעצבנות האלה שאין לך מה לומר....
שנכנסנו הביתה ישבה אמא על הספה ולידה עוד שתי נשים. "אמא!! מה את עושה פה?!" שאלתי, "מה, אסור לי להיות פה?! זה הבית שלי!" ענתה אימי וצחקה. פתאום שמתי לב שאחת הנשים הנוספות היא אירה. "הו, שלום לדוגמנית החדשה!!" "לא, לא להסחף..." הסמקתי.... "ומי... מי זאת?" שאלתי והצבעתי על הבחורה השנייה שישבה על הספה, "תני לי לענות לך" אמרה אור, "OMG!! זאת לוסי!!!" צרחה אור בהתרגשות, לוסי זאת הזמרת שאור מעריצה, "מה את עושה פה?!" צרחה עוד יותר אור, "מוזר..." מלמלה לוסי, "אמרו לי שאור ילדה שקטה וממורמרת..." "אה, נכון" ענתה אור וחזרה לנימתה המופנמת.
אירה התחילה בשיחה סוף סוף. "אור, ראיתי איך ששרת מדהים" "אז לכן" המשיכה לוסי, "אירה חשבה שמקומך איתי" "באמת?! אימל'הההה!" התרגשה אור, "כן כן" ענתה לוסי והמשיכה "חזרות מחר בשמונה, כן?" "כן!" ענתה אור והביאה חיבוק ענק ללוסי.
-פרק 7 סוף דבר-
אור מופיעה כבר שנתיים. ואני... בוא נומר ככה... לא ממש התחברתי לדוגמנות.... אז פרשתי אחרי חצי שנה.
ההופעה הזו הייתה ביום הולדתנו ה14. אור עלתה לבמה לקול תשואות הקהל.
התזמורת התחילה לנגן, ואור התחילה לשיר שיר שהיא כתבה לקראת היום הולדת.
שהיא סיימה, והתחילה לעבור לשיר אחר, היא פתאום השתתקה. הקהל התלחשש מה קרה? אולי היא צרודה? ולא, אור לא הייתה צרודה, במקום זה, אור התחילה לדבר: "אני לא הילדה שהכרתם. עד לפני שנתיים הייתי הילדה הכי סגורה בתוך עצמה וכעסנית, לא משנה מה, שום דבר לא עזר לי. עד שאושר לקחה את הדברים בידיים." מי זאת אושר? התחילו לשאול מתוך הקהל, אף פעם לא היה לי מושג שאור לא הזכירה אותי. "אה, אושר היא אחותי התאומה. יום אחד נמאס לה מזה. ולולא היא לא הייתי מגיעה לאיפה שאני." אור קראה לי לבמה. "אושר, בואי, נו, בואי" עליתי לבמה. הקהל צעק "אושר! אושר! אושר!"
הובכתי. לא ציפיתי לזה. אור חיבקה אותי, החיבוק הכי גדול שקיבלתי בחיים שלי. תוך כדי שהיינו מחובקות ככה שתינו, אור המשיכה לדבר. "אושר, קיבלתי הרבה מתנות בחיים שלי, אבל מתנה כזאת, את, לא הייתי יכולה לבקש" ידעתי שניצחתי. הנה! עובדה! עשיתי מהפך! השגתי את המטרה שלי! פתאום קלטתי שיש בידיים שלי זר פרחים ע-נ-ק ואור מבקשת שאשיר איתה דואט, ויחד התחלנו לשיר. "מה שלומך אחות הבוקר?"
סוף!!!
|
|
מוקדש
לכל-האור-והאושר-שמפוזרות-בעולם | |
|
|
|
|
|
|
162
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15/11/2020 13:40 |
השםמלך771 |
5 |
אהבתי ביותר!!!!!
אני ממש מעריכה על כך שאת כותבת הרבה למרות שזה קשה אבל בסופו של דבר כולנו נהנים מזה! |
|
|
|
|
|
12/11/2020 06:39 |
גפן2011 |
4 |
ממש אהבתי
נ.ב קראתי הכל |
|
|
|
|
|
11/11/2020 20:12 |
לילי67867 |
3
|
מגנום- ת'אמת עבדתי על זה איזה שבועיים שלוש...
פשוט כותבים הכל בקובץ וורד, ואז שגומרים, לוחצים על מקש 'Ctrl' ואז על C וזה מעתיק, ושרוצים להעלות את זה נכנסים לקהילה ונכנסים לשלחו לנו כותבים את הכותרת, ואז לוחצים 'Ctrl' וV ביחד כמו שעשינו עם הC וזה מדביק:)
זבוני- ממש ממש תודההה |
|
|
|
|
|
11/11/2020 17:02 |
מגנום128 |
2
|
|
איך את עושה את זה בלי קובץ? ודרך הגב לא קראתי אבל הכותרת מראה לי סיפור מרתק ומקורי! |
|
|
|
|
|
11/11/2020 16:37 |
זבוני4341 |
1
|
וואי זה ממש ריגש אותי יש לי צמרמורות!!
הלוואי הלוואי כתב אורחחח!!!
יואוו זה מושלםםםם❤❤❤❤ |
|
|
|
|
|
|
|
