|
סיפור לכתב אורח-החלום פרק 11 והפרק האחרון
|
12/11/2020 |
פרק 11-הטעות הגדולה
מצאנו את ליהי ומייה בחדר האוכל.
התיישבנו בשני הכיסאות שהיו שם וסיפרנו להן כל מה שאנחנו יודעות על נועה וסיגל שהן בעצם אותו הדבר.
וכשסיימנו הן לא האמינו למה שאמרנו.
אני די בטוחה שהן לא רצו להאמין בדבר כזה כי שתיהן תמיד אהבו את המאמנת.
"זה לא הגיוני" אמרה ליהי "היא המאמנת הכי מדהימה בעולם"
"תאמיני לי שזה מעציב גם אותי" אמרתי לליהי.
"בנתיים אנחנו עדיין לא בטוחות" אמא שלי אמרה להם "אנחנו צריכות הוכחות"
"אני מציעה שהפעם כן נבדוק בסטודיו" אמרה מייה "יש לך מכונית?"
היא הפנתה את השאלה הזאת לאמא שלי.
"הרווחתי הרבה כסף" אמא שלי אמרה וסוף סוף הרגשתי שאחרי כל השנים האלה סוף סוף יהיו לי חיים נורמליים.
"אפילו קניתי בית כזה" היא אמרה והתקדמה לעבר הדלת "אתן באות?"
שלושתנו הלכו אחריה למכונית שלה נכנסנו וחיכינו שנגיע לסטודיו.
לאחר חצי שעה הגענו לסטודיו, הוא היה פתוח ואנחנו לא הבנו למה, חשבנו שהסטודיו סגור.
נכנסו לתוכו ובפנים מצאנו את נועה, או את סיגל בקיצור מצאנו את המאמנת.
היא ניקתה את הסטודיו אם הגב אלינו.
אמא שלי התקרבה אליה ונגעה לה בגב.
המאמנת הסתובבה בבהלה, כשהיא ראתה את אמא שלי הפנים שלה החווירו.
"רוני" היא אמרה "את כאן, את חיה"
"אני חיה" אמא שלי אמרה לה בכעס גדול "אבל בעלי כבר לא"
"שמעתי" אמרה המאמנת והמשיכה לנקות.
"יש לנו תאוריה" היא אמרה למאמנת "תאוריה של מי שבר לילדה שלי את הרגל"
באותו הרגע הפסיקה המאמנת לנקות.
"אנחנו צריכות לבדוק במצלמות האבטחה" היא המשיכה "אכפת לך להראות לנו אותן? ביום של התאונה?"
"את לא צריכה" המאמנת אמרה "אני יודעת שאת חושבת שבעלך מת בגללי"
"זה לא נכון?" אמא שלי שאלה אותה והביטה בה במבט הבוחן שלה.
"זה ממש לא נכון" אמרה המאמנת "אני חושבת שכדי שנדבר"
התיישבנו על שלושה מזרונים.
אני ישבתי בין אמא שלי למייה.
המאמנת ישבה מולנו והסתכלה עליי במבט החם והאוהב שהכרתי.
"אני לא קשורה לזה שבעלך מת" התחילה לומר המאמנת.
"אז מי הרג אותו?" היא שאלה אותה ודמעות זלגו מעיניה בלי הפסקה "מי הרג אותו עם לא את?! את רצית לנקום בי!"
"אני מעולם לא רציתי לנקום בך" אמרה המאמנת וגם לה זלגו דמעות מהעיניים.
"אנחנו יודעות שאת גרמת לי להיפצע" לא יכולתי לעצור את המילים.
"אף אחד לא יודע אבל בזמן האחרון חסר לי כסף" המאמנת אמרה וניקתה את הדמעות מעיניה "אמא של ליהי הציעה לי 8 מיליון דולר בשביל שאני יגרום לך לא להשתתף"
"איך לאמא שלי יש 8 מיליון דולר?" שאלה ליהי "אנחנו לא כאלה עשירות"
פתאום הכל היה לי מובן.
"אמא שלך הלכה עם אבא של מייה כי הוא עשיר" אמרתי לליהי "היא עשתה את כל זה רק בשביל הכסף"
"זה יותר הגיוני" אמרה מייה.
"אבל מי הרג את אבא שלי?" שאלתי את המאמנת.
"על זה אין לי תשובה" אמרה המאמנת "אבל עם אני לא טועה, עוד מישהו רצה את התפקיד של הפרופסור"
הסתכלנו ארבעתנו אחת על השנייה.
"אבא שלי הרג את אבא שלך" אמרה מייה.
פרק 12 ואחרון-סוף טוב הכל טוב
"תודה" אמא שלי אמרה וחיבקה את המאמנת.
המאמנת חיבקה אותה בחזרה.
ארבעתנו יצאנו מהסטודיו ונכנסנו לאותו, נסענו ישר לעבודה של אבא של מייה.
הגענו לשם וישר נכנסנו לחדר שלו, אני וליהי חיכינו בחוץ כי לא רצינו יותר להפריע.
שמענו צעקות מהחדר.
"למה עשית את זה?!?!"
"אני לא מאמינה עלייך, אבא"
"אתה לקחת חיים של בן אדם, אתה לא מתבייש?"
"אני הייתי צריך את העבודה הזאת!"
"אז העדפת לקחת את החיים שלו?!"
כבר לא יכולתי להתאפק, התפרצתי לחדר שלו.
"אתה הרגת אותו!!" צעקתי עליו ודמעות הציפו את פניי "אתה לקחת את אבא שלי!!"
"אתן יכולות להגיד מה שאתן רוצות" הוא אמר "אני צריך ללכת, אני מתארח בתוכנית הערב, ואני לא עומד להגיד את האמת כי אז יפטרו אותי"
הוא יצא מהחדר שלנו והלך לחניון.
ליהי נכנסה לחדר.
"למה אנחנו נעשה?" מייה שאלה.
"נשמיע את ההקלטה מהטלפון שלי" אמרתי.
השמעתי להן הקלטה של אבא של מייה אומר שהוא הרג את אבא שלי בשביל העבודה.
"איך ידעת?" שאלה ליהי.
"זה היה ברור" אמרתי להן "לפני שנכנסתי לחדר שמתי את הטלפון שלי על הקלטה"
"לא כדאי שנתעקב" אמא שלי אמרה "יש לנו תוכנית ערב להגיע אליה"
נסענו לתוכנית הערב והגענו לכניסה.
שם עמד איש אבטחה ושמר.
"שלום אדוני" אמא שלי אמרה במבטא צרפתי נהדר "אנחנו לתוכנית היוטיוב"
"התוכנית של האישה הצרפתי?" שאל אותה איש האבטחה.
"אחרת מה אני עושה פה?" היא אמרה.
"והילדות?" הוא שאל והצביע על שלושתנו.
"הן העוזרות שלי" היא אמרה "אנחנו יכולות להיכנס?"
"בוודאי" הוא אמרה ופינה לנו מקום לעבור בו.
נכנסנו לתוך חדר גדול שולחן, כיסא וספה ניצבו באמצע החדר על במה גדולה.
בכיסא ישבה המנחה של תוכנית הערב ועל הספה ישב לא אחר מאשר אבא של מייה.
"תחכו לי כאן" אמא שלי אמרה והלכה לעבר הבמה.
"שלום" היא אמרה למנחה "אפשר להשמיע לכם משהו?"
"גברתי אנחנו באמצע התוכנית אז אם לא אכפת לך..."
"אני מציעה לך לשמוע" אמא שלי עמדה על שלה.
"בסדר אם אחרי זה נוכל להמשיך" המנחה אמרה.
אמא הפעילה את ההקלטה מהטלפון שלי וכל מי שהיה שם שמע את אבא של מייה מודה במה שהוא עשה.
"תפנית בעלילה חברים" אמרה המנחה למצלמה "הפרופסור רונדל הרג את הפרופסור מולאו כדי לזכות בתפקידו"
שני מאבטחים לקחו את אבא של מייה.
"וזהו" המנחה אמרה כאן אנחנו מסיימים את הפינה שלנו"
נסענו לבית של מייה, היא וליהי היו צריכות לאסוף את החפצים שלהן כי הן כבר לא יוכלו לגור בבית הזה, אין מי שישלם עליו.
בדרך התקשרנו למשטרה כדי שיעצרו את אמא של מייה על סחיטה וחבלה.
ובגלל שליהי ומייה כרגע אפשר לומר יתומות הן יעברו לגור איתי ועם אמא שלי.
ויש גם חדשות טובות.
יורידו לי את הגבס בעוד שבוע!!
ואני יוכל לרקוד!!
אז כמו שאומרים, סוף טוב הכל טוב! |
|
