|
פרק רשאון
|
21/11/2020 |
היי שמי אנאבל אני גרה בוושינגטון שלוש רחובות מהבית הלבן בחיי עברתי כל כך הרבה אכזבות מריבות הצלחות ולכן כדי להשאיר את הכול מאחור החלטתי שהכול צריך להינעל בתוך יומן או ספר זה היה יום חורף נחמד בעצם יותר מנחמד היום בערב חג המולד היום קמתי לצלילי פעמונים נחמדים של אחותי ולינה ירדתי למטה לאכול ארוחת בוקר על השולחן כיחתה לי אורחת בורק מעושרת במתוקים במלוחי ובכול הטעמים "אמא מה קרה שהכנת אוכל כזה?" שאלתי "למה זה רע?" השיבה אמא "לא אבל אני לא זוכרת שהכנת משהו כזה אי פעם" אמרתי "נכון את צודקת אבל היום יש משהו מיוחד!" אמרה אמא "אמא חג מולד יש כל שנה" אמרתי "היום זה לא סתאם חג מולד היום בערב את תהפחי לא חשוב דיברתי מספיק" אמרה אמא "לא אמא למה אני יהפוך היום בערב" שאלתי "אני מאחרת לחנות לא ישארו לנו מתוקים להיום בחול זאת ערב חג המולד" אמרה אמא "בוקר טוב אנאבל בוקר טוב לינה" אמר אבא וננישק לנו את הראש "אבא על מה אמא דברה על זב שאני יהפוך למשהו?" שאלתי "אהההה כלום כלום אני ממהר לקנות קישוטים לעץ חג המולד" אמר אבא "רגע אבא" אמרתי והוא יצאה החוצה "רוצה את דעתי?" שאלה לינה "מה דעתך אחות?" שאלתי "אני לא ממש בטוחה לגבי זה אבל שמעתי את ההורים מדברים עך זה" אמרה לינה "לינה על מה הם דיברו?" שאלתי אותה בבהלה "הם אמרו שהים יקרה משהו מיוחד ושצריך להכין אותך לזה בלי שתדעי" אמרה לינה "להכין אותי למה לינה נו תדברי" אמרתי "בחלק הזה קצת היה לי יותר קשה לשמוע אבל לזה שאת הומדת להציל את כל העיר מכישוף שנמצא בה כבר מאות שנים" אמרה לינה "איזה סוג של כישוף?" שאלתי "הם דיברו על נבואה גם נראה לי שהם אמרו נבואת קטיורוס" אמרה לינה פתאום צצה בראושי מחשבה בבית הספר למדו אותנו על זה אבל זה היה ליפני שמונה שנים אני לא זוכר מה התאריך שהם דיברו עליו "תגידי לינה את זוכרת שלמדו אותנו על הנבואה הז?" שאלתי "סורי לא בשיעור ספרות שלכם היה לי מחשבים זוכרת?" שאלה לינה "זה לא היה בשיעור הסטוריה?" שאלתי "יש מצב אני יכולה להעביר על המחשב שלי כמה דברים כדי למצוא דברים שקשורים" אמרה לינה "תודה תודה תודה אחותי את מושלמת" אמרתי וחיבקתי אותה חזק חזק ואז עליתי למלע להתלבש כי אני רוצה לקנות משהו בחנות מימול לחבר שלי כי היום הוא הזמין אותי לדיט בשעה שש ליד הבית שלי התלבשתי ויצאתי לחנות התלבטתי ובסוף קניתי לו טלפון חדש כי אני זוכרת שהוא ממש רוצה אחד כזה והסתכלתי בטלויזה שמעל המוכר ושאלתי "גוטב אתה יודעה מתי לפי הנבואה מתרחשת נבאות קטיורוס?" שאלתי "כן ברור מה קרה לך אנאבל היא מתרחשת ב אמממממ" אמר גוטב "מתי?" שאלתי "היום!" אמר גוטב "תגיד לפי הנבואה מי מצילה את העיר מהקללה?" שאלתי "אנאבל את מדאיגה אותי כול אחד יודע" אמר גוטב "סתם הנבואה אומרת שרק איש האנשים שמוטלת עליו את הקידומת להוביל" אמר גוטב "יפה אתה מצותת מהנבואה" אמרתי "אבל אתה לא יודע למי מתכבנים נכון?" שאלתי "לא אני גם זוכר שלפי הנבואה רק שני אנשים יודעים ההורים של המועמד" אמר גוטב "ההורים שלי!" אמרתי "לא ההורים של המעמד" אמר גוטב "טוב תודה גוטב ביי ביי" חזרתי הביתה אבל הרגשתי כאילו צלחת נשברה בתוכי חשבתי מה חבר שלי יגיד על זה או אחותי קיצר החלטתי שהדבר הכי נכון לעשות זה לא לספר לאף אחד להשאיר את זה לעצמי חזרתי הביתה וההורים שלי כבר חזרו מהסידורים שלה הם ביקשו מיני לבוא לחד כי הם רוצים לעשות איתי שיחה חשובה
|
|
מוקדש
ל פרק_שניים_ב-30_רשמומים | |
|
|
