קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
סיפורה של חברות- סיפור לכתב אורח!❤
|
02/12/2020 |
אבא הביא חבילה הביתה, החבילה רעדה קפצה והתנערה, הסתקרנתי לראות מה יש בפנים.....
פרק ראשון: קצת עלי
קוראים לי עדי.
הרבה אומרים שאני ביישנית, וזה נכון.
אני מאוד אוהבת חיות, ולהיות לבד עם עצמי, וסתם לחשוב.
בערב יום הולדתי, אחריי מסיבת יום ההולדת עם משפחתי, נכנס אבא הביתה עם חבילה גדולה.
החבילה קפצה, רעדה והתנערה, הסתקרנותי לראות מה יש בתוכה גברה מרגע לרגע.
והנה, מעטפת החבילה החלה להיקרע, ומה מציץ מתוכה? כלבלב!
שמחתי מאוד, צעקתי "תודה!, תודה אבא!" ורצתי אל הכלבלב- שהיה בצבע חום עם כתם לבן מסביב לעינו הימנית.
"מהיום תהיה החבר הכי טוב שלי, כתם" אמרתי לו.
הוא ליקק אותי בשמחה.
פרק שני: החברות נעלמת
הימים חלפו, וככל שעבר הזמן כך חברותיי התרחקו ממני.
בנות כיתתי החלו מרכלות עלי, אף אחת לא שיחקה איתי בזמן ההפסקות, ולא התעניינה בשלומי.
אפילו חברתי הטובה ביותר, מאיה, החלה להתרחק ממני בימים האחרונים.
"את בכלל לא חברה אמיתית" היא השיבה לי בזעף פנים, לאחר ששאלתי אותה על כך.
לאחר הלימודים, חזרתי הביתה ממורמרת ועצובה.
אמי שאלה מה קרה, אך התעלמתי ממנה והלכתי לחדרי.
נפלתי על מיטתי, ושכבתי בלב כואב, הרגשתי כאילו מישהו חורר לי חור בלב.
ולפתע, הגיח מאחת הפינות כתם השובב, שאהב להפתיע אותי בחזרתי הביתה ולהתנפל עלי בחיבוקים ובליקוקים.
הוא חש שלא הכול כשורה, הוא ניתר אל מיטתי בעדינות, והתיישב לצדי. "אתה באמת חבר אמיתי" אמרתי לו.
פרק שלישי: שיחה עם אמא
מאותו יום, הלכתי לבית הספר בחוסר חשק.
ישבתי לבד בהפסקות, וחשבתי על כמה אני רוצה לחזור הביתה ולשחק עם כתם.
המורות החלו לטלפן אל אמי, ולומר לה שאיני מרוכזת בשיעורים.
בנות כיתתי השפילו והעליבו אותי, ואפילו לא ידעתי מדוע.
יום אחד, נמאס לי, לא רציתי ללכת לבית הספר יותר.
ניגשתי אל אמי, שהייתה באמצע הכנת כריך לבית הספר בשבילי, ואמרתי לה: "אמא, איני מרגישה טוב היום, אוכל להישאר בבית?"
"בסדר מתוקה" היא השיבה, "זכרי לנוח היטב במיטתך על מנת שתחלימי במהירות". "שיהיה לך יום נעים!"
היא סיימה, ויצאה מדלת הבית.
פרק רביעי: טיול מסוכן
כתם דילג לעברי בשמחה, "בוא כתם, בוא נצא לטיול"
אמרתי לו, הוא נבח בהתלהבות ובהתרגשות.
הלכנו לכיוון הפארק העירוני, שהיה נמצא לא רחוק מביתי.
השמש זרחה והציפורים צייצו, הכול היה נראה מושלם.
הגענו למעבר החציה, הייתי שקועה במחשבות.
לא שמתי לב שמכונית מתקרבת.
כתם ניסה להזהיר אותי, ונבח בקול רם: "ווף, ןןף!", אך זה היה מאוחר מידי.
המכונית פגעה בי, עפתי מטרים ספורים ונחבטתי בקרקע.
הרגשתי כאבים עזים בכל גופי, פתאום הכול התערפל סביבי, היה שקט, חושך, דממה.
פרק חמישי: בבית החולים
התעוררתי על מיטה שלא הייתה שלי, הסתכלתי מסביבי, זה גם לא היה החדר שלי.
לאט לאט נזכרתי בהכול, במכונית ובנביחות של כתם, ואז מחשבה מפחידה עלתה בראשי, "מה קרה לכתם?!".
לפתע, אמי נכנסה לתוך החדר:" עדי!, את בסדר?, מה קרה?" היא אמרה בדאגה.
עיניה היו אדומות ונפוחות.
"הכול בסדר אמא", השבתי. "רק יצאתי עם כתם לטיול, אבל בדרך הגיעה מכונית, הכול קרה כל כך מהר".
"אני מצטערת, דווקא כן הרגשתי טוב, והייתי יכולה ללכת לבית הספר, אבל לא רציתי, בנות כיתתי משפילות ומעליבות אותי, לא רציתי שזה יקרה יותר" אמרתי.
"אבל עדי, אני אמא שלך, למה לא אמרת לי? הייתי יכולה לעזור" היא אמרה.
"אני מצטערת, חשבתי שאוכל להתמודד עם זה בעצמי"
פרק שישי: הביקור של כתם
לפתע, נפתחה דלת חדרי, ומי נכנס דרכה?
כתם!, ואחריו אבי שנגרר אחרי כתם השובב שכבר רצה להגיע אלי.
"כתם אתה בסדר!, אני כל כך שמחה" אמרתי לו.
"את יודעת עדי" אמרה אמא, "כתם הציל את חייך!, הוא ראה את התאונה, ומיד רץ אל הבית הקרוב.
הוא נבח מחוץ לבית עד שפתחו לו, הוביל את האנשים אליך והם הזמינו אמבולנס!" היא סיימה.
"כתם!, אתה כזה כלבלב אמיץ!" הוא התסכל עלי במבט אוהב.
"בוא כתם, שב לידי", הוא ניתר בזהירות אל המיטה, ונשען עלי.
ליטפתי אותו עד ששנינו נרדמנו.
פרק שביעי: חוזרים הביתה
כעבור שבועיים, חזרתי מבית החולים יחד עם אמי ועם כתם, שליווה אותי.
אסור היה לי להתאמץ, לכן נשארתי בבית לעוד כמה ימים.
מיום ליום הרגשתי יותר טוב, בזכות כתם, ששיחק איתי ושימח אותי.
ביום האחרון ששהיתי בביתי, הרגשתי מצוין, קצת חששתי לחזור לבית הספר, כי אולי בנות כיתתי ימשיכו להקניט ולהעליב אותי?
הדחקתי את המחשבה והלכתי לשחק עם כתם.
יצאתי איתו לחצר ביתי, אך בפתח ביתי ראיתי סלסלה גדולה ויפה, מלאה בממתקים ובמגדנות.
היה מוצמד אליה פתק: "עדי, אנחנו כל כך מצטערות, זלזלנו ופגענו בך, בלי שום סיבה.
כששמענו על התאונה, נבהלנו ודאגנו מאוד, הבנו שאת חשובה לנו באמת.
סליחה"
אמנם לא נרשם ממי זה נשלח, אך ידעתי בברור מי אלו היו.
הסתובבתי אל אמי, היא קרצה לי, חיוך עלה על פני.
פרק שמיני: השיבה לבית הספר
למחרת, קמתי מוקדם, צחצחתי את שיני, התלבשתי, ליטפתי את כתם ויצאתי לבית הספר.
כשהגעתי, קצת חששתי להיכנס, אך נזכרתי במכתב, ונכנסתי בשמחה.
פתחתי את דלת כיתתי, ובפנים חיכתה לי הפתעה גדולה: בלונים צבעוניים פוזרו בכל מקום, שלטים ססגוניים נתלו על גבי הקירות, ואפילו עוגה חיכתה על אחד השולחנות בכיתה.
"ברוך שובך!!" צעקו בנות כיתתי השמחות ואפילו המורה נגה הצטרפה לחגיגה.
הופתעתי מאוד, וגם קצת התביישתי, איני רגילה שעושים לכבודי אירוע שכזה.
ענבר, אחת מהבנות שהקניטו והעליבו אותי ניגשה לקדמת הכיתה.
"עדי, אנחנו כל כך מצטערות על איך שהתנהגנו, אנחנו לא יודעות מה חשבנו לעצמינו.
כששמענו על התאונה דאגנו מאוד, הבנו שאת חשובה לנו באמת.
שוחחנו עם המורה נגה, מה נוכל לעשות כדי לפצות אותך, אך הסכמנו שזה בלתי אפשרי.
הבאנו לך את סלסלת הממתקים כמתנה סמלית, אך זה ברור שזה לא מספיק.
אנחנו מבטיחות שנתנהג אלייך בצורה מכובדת ויפה וכולנו נהיה חברות שלך, לא רק בגלל מעשינו, אלא בגלל שאת ילדה מיוחדת ומהממת עם לב זהב.
אנחנו מקוות שתסלחי לנו"
ניגשתי אל ענבר ואמרתי: "אני סולחת לכן, אמנם זה קצת קשה אבל אני סולחת. אני בטוחה שנהיה חברות טובות מאוד יחד"
"יאיייייי" צעקו כל בנות הכיתה יחדיו והמשכנו במסיבה.
פרק תשיעי ואחרון: סוף דבר
חזרתי הבייתה, קורנת מאושר ושמחה, כשפתחתי את דלת הבית כתם קפץ עלי וליקק אותי בשמחה.
חייכתי אליו, ולקחתי אותו אל חדרי.
עלינו על מיטתי ואמרתי לו: "כתם, אתה יודע, כל זה בזכותך. ליווית אותי לאורך כל הדרך, גם ברגעים הכי קשים, ואפילו הצלת את חיי.
אתה המתנה הטובה ביותר שיכולתי לבקש."
"ווף, ווף, ווף!" הוא השיב בשמחה, והתנפל עלי בליקוקים אוהבים.
|
|
|
|
|
|
303
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18/03/2021 19:48 |
טילון1000 |
28
|
סיפור מדהים!
אומד צהלולי באמת הייתה לך כלבה בשם מיקה?! כי גם לי יש כלבה בשם מיקה! אומגדדדדXD |
|
|
|
|
|
21/02/2021 18:24 |
הילהחנה100 |
27 |
|
אמאלהההההה איזה שלמותתת❤❤❤ |
|
|
|
|
|
18/12/2020 11:46 |
יפית5233 |
26
|
תודה רבה!
ולא זה לא סיפור אמיתי❤ |
|
|
|
|
|
17/12/2020 17:35 |
אור11778 |
25 |
|
ואוו סיפור מדהים אמלה אני בוכה!! |
|
|
|
|
|
17/12/2020 13:24 |
יויקורני |
24 |
סיפור מושלם!!!!!!!
מרגש!!!
מדהים!!!
מקווה שתיזכי!!
זה קרה באמת????????
אשמח לתשובה !!
קיבלת עוקבת מימני
תרשמי לקהילה שלי גם!!! |
|
|
|
|
|
15/12/2020 17:58 |
מאיהיפה84 |
23 |
|
מרגש |
|
|
|
|
|
08/12/2020 08:35 |
באבל86950 |
22 |
זה קרה באמת?
כי ברגע של הפרק התאונה, אז קצת ניבעלתי
בקיצור כול הפרקים כיפים
אני פשוט רוצה לדעת
תומרי בבקשה |
|
|
|
|
|
07/12/2020 14:39 |
תiכית |
21 |
|
יאוו אהבתיי!❤ |
|
|
|
|
|
07/12/2020 11:51 |
יפית5233 |
20
|
וואו תודה רבה לכולכם!!!
באבל86950 זה לא קרה באמת אל תדאגי;) |
|
|
|
|
|
06/12/2020 16:25 |
מיקמק7723 |
19
|
מהמםםם
איזה ספור מרגש |
|
|
|
|
|
06/12/2020 15:16 |
מוקמיק992 |
18
|
|
בא לך להשאיר לי קצת כשרון?? |
|
|
|
|
|
04/12/2020 09:36 |
באבל86950 |
17 |
זה קרה באמת?
כי ברגע של הפרק התאונה, אז קצת ניבעלתי
הפרקים הכי כיפים אלה: 1,2,3,4,5,6,7,8,9
בקיצור כול הפרקים כיפים |
|
|
|
|
|
03/12/2020 17:51 |
מושמוש515 |
16 |
|
מהממם ומרגש נהנתי לקראו את הסיפור! |
|
|
|
|
|
03/12/2020 06:21 |
ביגל2745 |
15
|
|
יש לי גם סיפור חברות שהוא אמיתי ומרגש של רותםאיתי1 תיקראווווו! זה חשוב! |
|
|
|
|
|
02/12/2020 21:01 |
יפית5233 |
14
|
וואו תודה רבה לכולכם❤❤❤❤
אתם מהממים!!
אין עליכם בעולם!!❤❤❤ |
|
|
|
|
|
02/12/2020 18:10 |
מיקיAטיקי |
13 |
|
וואו!! |
|
|
|
|
|
02/12/2020 17:25 |
שלג22222 |
12
|
זה סיפור מאוד יפה...
כל הכבוד! |
|
|
|
|
|
02/12/2020 17:15 |
יעלאלהב |
11 |
|
יאו איזה השקאה כל הכבוד!!!! |
|
|
|
|
|
02/12/2020 16:57 |
חלב25 |
10
|
|
יפהה |
|
|
|
|
|
02/12/2020 16:24 |
אנה12531 |
9 |
|
יפה |
|
|
|
|
|
02/12/2020 15:44 |
נוניש45333 |
8 |
סיפור מהמם אלופה
בהצלחה בכתב אורח |
|
|
|
|
|
02/12/2020 15:30 |
זבוני4341 |
7
|
וואו!
בכיתי מזההה אני כל כך מקווה בשבילך ובשבילי, שתזכיר בכתב אורח!!
זה כל כך מרגש במיוחד שאתה יודע ואתה מרגיש מה זה חיבור לחיה שלך! ❤
זה כל כך מהמםםםםםם את כישרוניתתתת. ב-ר-מ-ו-ת-!
וזה לא סתם אני אומרת, זה ממש סיפור של סופרת!! |
|
|
|
|
|
02/12/2020 15:25 |
קקלויי |
6 |
|
יפההה |
|
|
|
|
|
02/12/2020 15:24 |
סטאר9996 |
5 |
יואאאווווווו תקשיבי זה סיפור מושלםםםםםם!!!!!!! אני הרגשתי שאני בתוך סרטטטטטט זה היה כזה נדירררררר ומקסיםםםםםם ומושלםםםםם פשוט מושלםםםם אין מילה אחרת!!!!! עם את לא זוכה זה תהיה רמאות בטוחחחחח אין מצבבב שלא!!!!!!! זה פשוט סיפור כזה מרגש ויפההההה!!!!
מאיפה הכישרון תגידי??????? הלוואי עלי!!!!!
אשמח אם תדברי איתי במיקטוק :) |
|
|
|
|
|
02/12/2020 15:20 |
צהלולי7 |
4 |
וואו וואו וואו!
איזה סיפור!
מאוד התחברתי אליו, כי גם לי הייתה כלבה מתוקה בשם מיקה, שבכל פעם שהייתי חוזרת הביתה, אם זה מבית הספר, ואם זה מכל מקום אחר, היא הייתה באה אליי, קופצת עליי והייתי מאושרת.
ואז יום אחד היא נדרסה. פשוט נדרסה.
היה לי ממש עצוב.
כיום יש לי את שוגי, כלבה מתוקה ושובבה, אבל אין כמו מיקה, היא תמיד אצלי ב-♥
מקווה ממש שתהיי כתבת אורחת, שכולם יראו כישרון כזה!
מקסיםם!
דרך אגב, מי שרוצה לראות את הסיפור המלא על מיקה, יש לי אותו בקהילה שלי♥ |
|
|
|
|
|
02/12/2020 15:11 |
המלכות360 |
3 |
|
וואו באמת מרטק |
|
|
|
|
|
02/12/2020 14:13 |
האבגד21 |
2 |
מהמם ספור מצון!!!
ומרתק:) |
|
|
|
|
|
02/12/2020 13:51 |
מוקמיק992 |
1
|
וואאוו!!!
ממש נהניתי לקרוא את הסיפור הזה!
צוות מיקמק, כשאתם מאשרים את התגובה, תקראו את מה שאני כותבת כאן:
זה הפסד ענק אם היא לא כתב אורח! הסיפור הזהה ממש מקסים וכיף לקרוא אותו!! |
|
|
|
|
|
|
|
