קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
חנונית עם סגנון 3
|
10/01/2021 |
הקדמה
היי!
כן, זאת שוב אני, ספיר! זוכרים אותי, או שהספקתם לשכוח?
בכל מקרה, לא חשבתי שהחיים שלי יכולים לעבור עוד מהפכות, אבל זה קרה...
פרק 1 - החדשות המפתיעות
קמתי לקול צלצול השעון המעורר, התמתחתי במיטה ופיהקתי.
החופש הגדול כבר נגמר, ומחר יתחילו הלימודים.
תחי מהפכת החנונית!!!
סתם...
אז, ההורים שלי קראו לי למטה, ואמרו שיש להם משהו חשוב להודיע.
אמא זרחה, גם אבא חייך.
אמא פתחה בחדשות.
"ספירוש, אחרי שעברנו דירה הבנו את זה, הדירה הזאת גדולה, ויש כל כך הרבה יתומים מסכנים שאין להם בית..."
אמא עשתה הפסקה קצרה, "אז..." אמרתי בהיסוס, אבא חייך.
"אנחנו מאמצים ילדה!"
חייכתי חיוך קל, ואמרתי שאני מתרגשת שתהיה לי אחות.
אחרי ארוחת הערב עליתי לחדרי והתחלתי לחשוב.
נכון, עוד ילדה במשפחה תהיה תופעה מרגשת, אבל... התרגלתי להיות בת יחידה, לא ידעתי איך להתמודד עם השינוי.
פרק 2 - אין כמו חברות
סימסתי למיה, לירון ורומי לפגוש אותי בפארק, הן באו מיד.
"קרה משהו?" שאלה מיה בדאגה, רומי חייכה.
"אני יודעת! זה עומר!" היא אמרה, גלגלתי עיניים.
מיה ורומי המשיכו לנחש, עד שלירון התנפלה עליהן.
"אולי תשתקו ותתנו לספיר לדבר?!?!"
חייכתי חיוך קטן וסיפרתי להן על החדשות.
רומי התרגשה, לירון הסתייגה, מיה נראתה כאילו היא עוד מנסה להחליט.
הן ניחמו אותי ואמרו שזה לא כזה נורא.
התחלתי להאמין להן, זאת אומרת, עד שפגשתי את הילדה.
היה לה שיער בלונדיני מתולתל ועיניים חומות-אדומות.
"תכירי את ירדן," אמרה אמא.
פרק 3 - התחלת הריב
חייכתי אל ירדן חיוך מאולץ.
"בגלל שעוד לא סיימנו את השיפוצים, ירדן תשהה בינתיים בחדר שלך," אמרה אמא.
"מגניב," אמרתי וחייכתי שוב חיוך מאולץ.
הראיתי לירדן את המיטה שלה, פרט לכך לא אמרתי לה כלום.
"אז, בת כמה את?" ירדן ניסתה להתחיל שיחה, שלחתי לעברה מבט רושף והיא השתתקה.
האמת, הרגשתי קצת לא נעים, אבל ברור שאני לא אתן לאף אחת לקחת את תשומת הלב של ההורים שלי.
פרק 4 - יומנה של ירדן
שלום יומני, קרה לא מעט בזמן האחרון.
הכל התחיל כשמנהלת בית היתומים קראה לי, והודיעה שאני עומדת לעבור מפה למשפחה חדשה שתאמץ אותי.
היא נראתה חמוצת פנים, אבל אני שמחתי מאוד, תהיה לי משפחה אוהבת, אני לא אצטרך לסבול את כל המטפלות שמכות אותנו!
את המטלות הבלתי אפשריות של המנהלת!
את העונשים!
עמדתי להתחיל מחדש.
הגעתי לבית, האנשים היו שם.
הם בירכו אותי ואמרו שהבת שלהם עוד מעט תחזור.
התרגשתי מאוד, יש גם אחות חדשה בסיפור?!
כשהילדה הגיעה, לא נראה היה שהיא שמחה לראות אותי, חשבתי שכנראה עבר עליה יום רע.
כשהגענו לחדרה, החדר הזמני שלי, היה ברור שהיא לא מאושרת מכך שאני פה.
אני כבר לא יודעת מה לעשות, אבל אני מתכוונת ליהנות כל עוד אפשר.
עד כאן, לילה טוב.
פרק 5 - הלימודים מתחילים
קמתי מוקדם בבוקר, ירדן עוד ישנה.
לרגע השתעשעתי ברעיון להשאיר אותה כך, ולגרום לה לאחר ליום הראשון, אבל לא הייתי... אתם יודעים... ילדה רעה.
צעדנו אל בית הספר בשתיקה.
בשיעור משחק היה לנו פרויקט להכין הצגה, אני קיבלתי את ירדן כבת זוג.
לעזאזל!
צעדנו הביתה והתחלנו בסיעור מוחות.
לא שהייתה לנו ברירה.
ההורים שלי היו מאושרים לראות איך שתינו "מסתדרות".
כן, ממש.
פרק 6 - ההצגה
ההצגה שלנו מוכנה, אנחנו עומדות להפגיז.
אנחנו היינו האחרונות להציג, וזה היה טוב, כי עוד התארגנו.
שמענו את האות שלנו, וירדן עלתה לבמה, שיערה הבלונדיני הארוך מזוהם, בבגדים אפורים קרועים ללא נעליים, מחזיקה מטאטא בידה.
ראיתי שהמורה למשחק מתרשמת, היא כתבה משהו בפנקסה.
ירדן טיטאה את הבמה, ואני נכנסתי בצעדים מאיימים, שיערי השחור אסוף לפקעת נוקשה, בשמלה שחורה צמודה ונעלי עקב שחורות גבוהות מאוד, עם רצועה שחורה בידי.
הרצועה הייתה רעיון של ירדן, כמו שוט, ועבדנו שעות בשביל ליצור אפקט שאני מצליפה בה, אבל בלי לפגוע באמת.
ההצגה שלנו התחילה.
"את, למה את מתעצלת?!" קראתי בקול מפחיד, והצלפתי באוויר עם ה"שוט" באיום.
"א- אני - אני מצטערת," גמגמה ירדן, וטיטאה את הרצפה מהר יותר.
"פיספסת נקודה!" צרחתי עליה, ועשיתי את אפקט ההצלפה.
הקהל התנשף בקול.
ירדן צרחה, היא רצה אל מאחורי הקלעים בבכי.
הסצנה הסתיימה.
אחר כך ירדן נכנסה מפתח אחר, אני חיכיתי לה.
"את ברחת!" אמרתי בקול מקפיא, ירדן רעדה.
"מצטערת.. גברת.." היא מלמלה.
"לא מעניין אותי!" צעקתי, "קחו אותה למרתף העינויים של בית היתומים!"
שני שומרים, זאת אומרת, ילדים שהצלחנו לשחד לקחת את התפקיד, נכנסו בריצה עם חבל.
הם קשרו את ידיה של ירדן לחבל והוליכו אותה אל מאחורי הקלעים.
ירדן צרחה והתפתלה, והתאמצה להיראות כאילו היא נגררת.
יצאתי מהפתח הנגדי של מאחורי הקלעים, הגיעה המחצית.
פרק 7 - אחיות או לא להיות
הכל היה מוכן, גם רקע מרתף העינויים.
ירדן הייתה קשורה לכיסא, ידיה מאחורי גבה, המסך הורם וההצגה המשיכה.
ירדן בכתה, מחכה, ככל הנראה, לגזר דינה.
הגעתי בדילוגים, לבושה בשמלה לבנה, שיערי אסוף לצמה שפנינים קטנות נעוצות בה, כנפיים עדינות מודבקות לגבי.
"אל תבכי," אימצתי לעצמי קול צייצני.
ירדן הרימה את ראשה. "מ- מי את?" היא שאלה בקול רפה.
לא עניתי, שיחררתי אותה מהחבלים.
עכשיו הגיעה הנקודה המפחידה, כי בכל פעם שהתאמנו על הקטע הזה ירדן התחילה לצחוק.
"אני היא פיפיסקוקי, הפיה המלאכית הנסיכה היפה המתוקה והקטנה, לשירותך." אמרתי.
ירדן לא התאפקה ופרצה בצחוק.
היא התגלגלה על הרצפה ונפלה מהבמה.
הדרך היחידה להציל את המצב הייתה לחרוג מהתסריט.
"אל תדאגי, חמודה," אמרתי בקול הצייצני, "פיפיסקוקי באה לעזור!"
ירדן הבינה מה אני מנסה לעשות, והמשכנו לאלתר.
איכשהו סיימנו, והמסך ירד לקראת קידת הסיום.
אני וירדן החזקנו ידיים, קדנו, והמחזה הסתיים.
קלטתי שזה אולי לא כל-כך נורא שיש לי אחות..
בצאתנו מהאולם, לאחר שקיבלנו ציון מעולה, עדיין החזקנו ידיים.
חזרנו לבית בחיוך.
באותו הרגע הבנתי מה פספסתי, ומה אני מקבלת עכשיו.
אני מקבלת אחות נפלאה, אני מקבלת חברה.
טוב, אז, היי ערפדימים!
החלטתי בסוף לא להעלות את השני, הוא יצא לי מזעזע...
אבל תקציר: אחרי הזכייה בפרס הגדול בתחרות הסיפורים אין עוד בעיות בבית של ספיר, אבא שלה הוא זמר בלהקה מצליחה ואמא שלה ארכיאולוגית.
אבל כשספיר ממציאה שיר אהבה ואבא שלה רוצה להקליט אותו... טוב... אוף! אינלי כוח, זה כל כך פתטי ולא הגיוני.... סליחה..
אז מה דעתכם על זה? אני חושבת שזה האהוב עלי, בקרוב יצא הרביעי והוא יהיה פחות... מתוק, פחות מרגש, אני לא יכולה לקרוא לו אפל, אבל משהו בסגנון.
|
|
|
|
|
|
87
|
|
|
|
|
|
|
|
|
18/02/2021 08:08 |
לוקליק23 |
5
|
|
היי אני יודעת שכתבת את זה לפני יותר מחודש אבל יש מצב את כן מעלה את הפרק השני? את לא מאמינה כמה חיפשתי אותו בקהילה שלך. |
|
|
|
|
|
13/01/2021 13:36 |
אסוגרלי |
4
|
|
מהמם! תודה רבה על ההקדשה ! שימחת אותי ממש .!:) |
|
|
|
|
|
11/01/2021 15:12 |
הילהחנה100 |
3 |
אמאאאא מהמםםםם!!!
אינלי כוח לאפל אבל, בסדר נתמודד....;) |
|
|
|
|
|
10/01/2021 13:25 |
לור465 |
2
|
|
יפה |
|
|
|
|
|
10/01/2021 12:44 |
לבור5 |
1 |
|
מושלםם |
|
|
|
|
|
|
|
