|
לא יכולה יותר-סיפור לכתב אורח
|
16/01/2021 |
"וכאן היום איתנו שירה שעומדת לספר לנו על חייה" אמרה השדרנית.
"שלום לכולם" אמרתי למצלמות.
אני שירה, אני מצטלמת כרגע לתכנית החדשות המרעישות של העיר.
למה יש לי חדשות מרעישות? האמת שאלה לא חדשות, אלה החיים שלי, וכדי לדעת יותר תמשיכו לקרוא.
"אז שירה לצופים שלנו יש כמה שאלות אלייך" אמרה לי השדרנית שישבה מולי על כיסא עץ קטן.
לא יכולתי לענות, כל כך התרגשתי, מעולם לא צילמו אותי, אפילו שהסיפור חיים שלי מצריך סרט.
"אני מוכנה להכל" אמרתי לבסוף וחייכתי למצלמות.
"אוקיי" אמרה השדרנית "השאלה הראשונה, למה פנית אל הצוות של חדשות מרעישות? מה החדשות המרעישות שלך?"
ציפיתי לשאלה הזאת, הרי למה שאישה בת 24 תבוא לחדשות מרעישות בשביל לספר סיפור לא מעניין?
"אין לי חדשות מרעישות" אמרתי לשדרנית והסתכלתי על אחת מהמצלמות הקרובות אליי "הסיפור חיים שלי הוא מרעיש ביותר"
יכולתי לשמוע את קולות השעמום והבוז של צוות ההפקה.
"מה את אומרת שתספרי לנו את הסיפור חיים שלך?" אמרה השדרנית ושמתי לך שגם היא חושבת שהיא תשתעמם אבל מנסה לשמור על החייכנות הטבעית שלה.
"הכל התחיל כשהייתי בכיתה י" התחלתי לומר "היו איתי בכיתה כל מיני ילדים שהכרתי רק בחטיבה, אבל היו איתי שניים שהכרתי מכיתה אלף, בערך עשר שנים"
אף אחד לא נראה מופתע, לא ציפיתי שהם יופתעו אבל חשבתי אולי שזה יקרה קצת מזה שאני מכירה אותה 10 שנים.
"ממש ביום הראשון של תחילת הלימודים עצר אותי אחד מהילדים האלה, קראו לו עומר, אני הייתי מאוהבת בו מאז כיתה א', לא חשבתי שהוא יודע מי אני בכלל" המשכתי להגיד, קלטתי שיש כמה מבטים מתעניינים שהופנו אליי "הוא אמר לי את הדבר האחרון שציפיתי לשמוע, במיוחד ממנו, הוא אמר לי שהוא אוהב אותי"
"וואו" אמרה השדרנית בזלזול קטן "ממש מרתק"
"עוד לא שמעת הכל" אמרתי לה בהתחכמות "הסכמתי כמובן, הפכנו להיות ביחד אבל כמעט אף אחד לא ידע על זה, שמרנו על זה בסוד"
אני חושבת שראיתי את השדרנית מרימה גבה במבט ביקורתי כאילו זה עוד סיפור אהבה משעמם.
"יום אחריי הילד השני שקראו לו אדם שגם אותו אני מכירה 10 שנים בא אליי ואמר לי שגם הוא אוהב אותי" אמרתי "הוא אמר לי שהוא איתי באותה כיתה 10 שנים רק בגלל שהוא אוהב אותי"
"מה אמרת לו?" שאלה אותי השדרנית שנראה לי טיפה יותר מתעניינת בסיפור שלי.
"כן" אמרתי והשפלתי את מבטי "אמרתי לו כן, לא היה לי נעים לומר לא כי הוא היה איתי כל הזמן באותה כיתה 10 שנים"
"העלילה מסתבכת" קטעה אותי השדרנית "תמשיכי בבקשה"
"שמרתי על שני הקשרים האלה בסוד" המשכתי "כדי שעומר ואדם לא יגלו שאני עם שניהם באותו הזמן"
כולם שם החליפו מבטים מסתקרנים.
"אהבתי מאד את עומר" אמרתי "אבל לא היה לי נעים מאדם"
"את מסכימה איתי שעם היית בוחרת מההתחלה רק אחד הכל היה יותר טוב?" שאלה אותי השדרנית והרגשתי שהיא רוצה לגמור עם זה.
"אני לא מסכימה איתך" אמרתי לה "אם הייתי אומרת רק לאחד כן, לא הייתי מגיעה לפה והייתי מרגישה אשמה נוראית, את מסכימה איתי?"
לשדרנית לא היה מה לומר לי, ברור שלא, קטלתי אותה.
"הייתי הולכת עם עומר לסרטים בקולנוע כי ידעתי שאדם לא ילך לשם" המשכתי "הייתי הולכת עם אדם לבתי קפה כי ידעתי שעומר לא ילך לשם"
"הצופים שלנו שואלים" אמרה השדרנית "הם לא תפסו אותך?"
"האמת שלא" אמרתי וחייכתי חיוך מתנשא "הייתה פעם אחת שהייתי בבית קפה עם אדם והלכתי רגע לשירותים ובדרך חזרה לשולחן שלנו ראיתי את עומר מדבר איתו, כמובן שלא יכולתי לבוא ולומר לעומר אני כרגע עם אדם נדבר פעם אחרת"
"אז מה עשית?" שאלה אותי השדרנית.
"חיפשתי את המלצרית שלנו, שילמתי לה וברחתי משם מהר" עניתי לשדרנית.
"וואו" היא אמרה ובאמת הרגשתי שהיא הופתעה.
"אחריי מספר ימים סיפרתי לחברה שלי את כל העניין הזה" אמרתי "היא ממש כעסה עליי, היא אמרה שאני משחקת להם ברגשות סתם, היא אמרה לי לבחור אחד מהם"
"ובמי בחרת?" שאלה השדרנית "אבל לפני שתעני, פרסומות וחוזרים"
חיכיתי כמה דקות שהפרסומות יחלפו
"צופים יקרים חזרתם אלינו" אמרה השדרנית למצלמה שלה "ועכשיו, שירה, במי בחרת?"
"אני לא חושבת שזה יפתיע אבל לא בחרתי"
"סליחה?" אמרה השדרנית והיא נראתה כאילו נתנו לה סטירה מצלצלת לפרצוף.
"לא בחרתי באחד מהם, המשכתי עם השקר הנורא הזה" אמרתי לה ורציתי לבכות, אבל החזרתי אותן פנימה והמשכתי "בסופו של דבר החלטתי שאני חייבת לבחור"
"אז במי בחרת?" שאלה השדרנית ללא סבלנות.
"לא הצלחתי להחליט עוד הפעם" אמרתי לה "אחריי שביליתי עם אדם מלא, התחלתי לחבב אותו"
"אלה הן חדשות מרעישות!" אמרה השדרנית למצלמה.
"בסוף הם גילו את זה" אמרתי וניסיתי להסתיר את העצב שבקולי.
"איך?"
"חברה שלי החליטה שם אני לא יעשה את זה היא תעשה" אמרתי והסתכלתי לשדרנית בעיניים "היא הלכה לעומר ואדם ואמרה להם שאני משחקת להם ברגשות"
"ומה קרה אחריי זה?" השדרנית שאלה אותי ויכולתי לראות את ההלם בפנים שלה.
"הם נפרדו ממני" אמרתי "שניהם"
"ומה קורה היום?" שאלה אותי השדרנית "את בקשר איתם?"
"האמת שפגשתי את עומר בשנה שעברה ואנחנו כרגע ביחד" אמרתי לה וחייכתי "הסברתי לו הכל, על זה שאהבתי אותו מההתחלה ולמה הסכמתי לאדם, הוא הבין וסלח לי"
"מה שנקרא" התחילה השדרנית לומר "סוף טוב הכל טוב"
"כן" אמרתי "ולפני שנה פגשתי שוב את עומר ועכשיו אנחנו ביחד"
"איזה יופי, תודה רבה לך שירה שבאת לפה" אמרה לי השדרנית וחייכה לי חיוך קורן "זה באמת סיפור מרעיש"
"תודה לכם"
"וקאט" אמר הבמאי.
המצלמות הופסקו וכל אנשי הצוות הלכו לחדרי הבקרה.
השדרנית קמה ואמרה לי.
"הסיפור הזה מוכר לי"
"באמת?" שאלתי אותה "זה קרה לך?"
"לא" היא אמרה "אבל זה קרה לחברה שלי"
פתאום הפנים שלה נראו לי מוכרות, זאת זואי שגילתה להם והפכה את החיים שלי לקלים.
"את לא כועסת עליי אני מקווה" היא אמרה לי.
המילה היחידה שיכולתי לומר לה הייתה.
"תודה"
נתתי לה חיבוק גדול וכל אחת הלכה לדרכה.
|
|
