|
יצורים וחברות פרק 10 (אור)
|
31/01/2021 |
אני לא יודעת למה נרשמתי לתחרות המהירות, הייתי זקוקה למשהו שיסיח את דעתי מליליה, אבל לא הצלחתי להתרכז.
ראיתי גם את קים, אבל לא יכולתי לדבר איתה.
זה לא מה שחשוב כרגע.
אחרי התדרוך בנוגע לתחרות, חזרתי לחדרי.
ככה עבר שבוע של דאגה, ופתאום הייתי בשלב הראשון של התחרות.
הייתי חייבת להעמיד פנים שהכל טוב.
חייכתי והתמתחתי.
לרגע ראיתי את קים (היי, היא לא פרשה?) מבצעת תרגילי מתיחה, הפעם יכולתי להרשות לעצמי לחשוב עליה.
חשבתי על איך שהיינו לפני המיון, לפני בית הספר הזה.
חשבתי על המראה שלה אז, בשמלה ורודה קצרה וחיוך מתוק.
חשבתי על איך שהיא נראית כעת, עם סנפיר לבן נוצץ ו -
"כולם למקומות! התחרות עומדת להתחיל!" קרא הכרוז.
קפצתי בבהלה ותפסתי את מקומי.
"שלוש... שתיים... אחת... צאו!" זינקתי מעלה עם הפיות האחרות, בעוד שבנות הים קפצו אל הבריכה מתחתינו.
והנה, לראשונה, הופיע האושר.
החופש.
נראה היה שעם הקרקע השארתי מאחור את כל דאגותיי, מה שחשוב הוא להתענג על זה, כי הכל ייגמר מהר, והדאגות יימשכו אותי חזרה למטה.
הגעתי ראשונה בתיקו עם עוד בת ים.
זו לא הייתה קים.
שנייה הגיעה... ליליה!
מה. היא. עושה. פה?!
נעצתי בה מבט מאושר, והיא הנהנה, אומרת לי במבטה שתספר לי הכל.
בתיקו, שלישית ורביעית, הגיעו שתי פיות, וחמישית... קים.
אחר כך המשיכו להגיע עוד ועוד מתחרים, וכשהאחרונה - בת ים בעלת סנפיר צהוב - הגיעה, קראו לנו לעמוד בשורה.
השופט הראשי נטל מיקרופון לידיו והכריז, "המתחרות שיעברו לשלב הבא הן: ליסה טורפין, מון קליון, קים אובוארד -" חייכתי. " - ליליה אום ואור לנגור." חיוכי התרחב, אנחנו יחד בסיפור הזה.
שלושתנו.
מון, בת הים שהגיעה איתי בתיקו, הפכה את עצמה חזרה לבת אדם ובאה לברך אותנו.
קים הפכה לבת אדם בשפע ניצנוצים, רגע - היא מנסה להרשים מישהו?
חייכתי לכל עבר, ליליה התרחקה, נראה היה שהיא הבינה מה ניסיתי לעשות.
הלכתי אחריה, כביכול על מנת לברך אותה על העלייה לרבע הגמר, וכשהגענו אל מאחורי בניין בית הספר הבעתה השתנתה.
היא סיפרה לי הכל, הייתי המומה, אבל היו לי יותר מסיבה אחת מרכזית.
"את אומרת," לחשתי, "שהיה גבר במרתף שהפך לאישה, אישה בעלת שיער ירוק ועור לבן? עד כמה לבן הוא היה?"
"לבן מאוד. מאוד מאוד."
"והיא רצתה לדעת איפה אני? אני?!"
"כן."
"ואז שיחררה אותך. כן, מתאים לה," לא הייתי מבועתת, חשבתי שאני יודעת במי מדובר.
חברת הילדות שלי, רוז הולברט.
היא הייתה משתנה, יכלה לשנות את צורתה לכל אישיות שתחפוץ בה.
היא שנאה אותי, תמיד השגתי אותה בכל, אבל השיא היה בתחרות המזל, שבה ניצחתי אותה.
התחרות הייתה חשובה לה מאוד, ומאז היא סבלה ממזל רע.
היא איבדה את אחותה ואת אביה, אף אחד לא יודע איך, אבל זה היה קשור למזלה הרע, והמזל הרע נבע מהתחרות, מי ניצחה בתחרות? אני.
באופן טבעי היא האשימה אותי, אבל הנערה הזאת באמת מסוכנת.
היא גנבה שיקוי צמיחה, וגדלה בכמה שנים. עכשיו היא בת שמונה עשרה, בעוד שאני עדיין בת חמש עשרה.
רוז נשבעה לנקום בי, זה ברור, אני לא מפחדת ממנה, אני מפחדת ממה שהיא יכולה לעשות.
וכמו שזה נראה, יש לה הרבה בעלי ברית, שתיים מהם נמצאות בבית הספר.
|
|
