|
האטלסים והגלובוס-סיפור לכתב אורח
|
04/02/2021 |
פתיחה: מי אני?
שלום, קוראים לי סטערנא ואני בת 23, ואני רוצה ולספר לכם על הרפתקה שהיתה שהייתי בת 10 הינה כך זה היה:
פרק 1: חרם
"מחר הולך להיות היום הולדת 10 שלי" חשבתי לי יום לפני היום הולדת, אבל לא שמחתי כי היום הולדת הזה אומר שאני בשנה הרביעית בחרם. אם אתה שואלים למה עשו עלי חרם אז אני יספר לכם. אני אתיופית, בכיתה א' סיפרתי לחברה הכי טובה שלי (באותם ימים) שקראו לה גילי על זה, שאני אתיופית. בהתחלה היא ניגעלה ואז היא סיפרה את זה לכולם בכיתה, אחרי חודש גבר כל הבית-ספר ידע על זה אפילו המורות. לא התביישתי, ידעתי שזה בסדר. אבל אז באיזשהו יום דורית אמרה לי משהו שאני לא ישכח. הכל התחיל כשרציתי לשחק עם דורית. "היי דורית רוצה לשחק איתי חמש אבנים?" ואז היא ענתה "לא אני לא משחקת עם אתיופים". הבנתי מיד שהם עושים עלי חרם בגלל שאני אתיופית. באותו יום סיפרתי הכל לאמא שלי, אבל היא אמרה שזה יעבור צ'יק צ'ק, היא לא ידעה שזה יהיה ארבע שנים... באיזשהו שלב לא יכלתי ללכת לשירותים בלי שלפחות חמש ילדים היצחקו עלי, זה היה מעליב מאוד אבל אז הבנתי שככה זה החיים שניה הם רעים ועצובים ושניה הם שמחים ומאושרים.
פרק שתיים:היום הולדת הגרוע בהיסטוריה
למחרת ביום הולדת שלי קמתי, ציחצחתי שניים, וניגשתי לסלון. אמא ואבא היו שקועים בטלפון ולא שמו לב שאני בסלון. אחרי חמש דקות אבא הציץ מהטלפון וראה שאני פה. "הווו תראו מי פה הבת החמודה שלנו שהיום חוגגת עשר" הוא אמר וחזר להיות בטלפון. אמא אמרה כשהיא שקועה בטפון המתנות ליש המלונה של צ'ילי". ניגשתי למלונה של צ'ילי הכלבלב, ליטפתי אותו קצת ואז ראיתי שתי מתנות: אטלס וגלובסט פיצפון. לא אהבתי לחקור את העולם אבל אמא ואבא כרגיל ניחשו. "נו איך המתנה?" שאל אבא "סבבה" אמרתי וחזרתי לחדר שלי להיתלבש לבית ספר. בערב באו שני הסבתות שלי סבא שלי, שני הדודות שלי, שני הדודים שלי, שלושת בנות הדודים שלי, הבן דוד שלי וסבתא רבתא שלי. כולם באו אם אותה מתנה אטלס. בסוף היום הולדת שלי היה לי שישה אטלסים וגלובוסט אחד.
פרק שלוש: השיט לפולין
בחופש הגדול (שבועיים אחרי היום הולדת שלי) אני, אמא, אבא וצ'ילי הכלב שטים לפולין. באותם ימים לא היו מטוסים אלה רק ספינות וכדור פורח, אני חולמת לטוס בכדור פורח אבל לאמא יש פחד גביים אז אנחנו כל הזמן שטים או נוסעים באופניים. לקחתי לשיט שלושה דברים: את ששת האטלסים (כדי שאם אחד ירתב יהיה עוד אחד), את הגלובוסט הפיצפון ואת הספר האהוב עלי "כולם שווים" מאת טניה מלסה. "נו קוניאו (חמודונת באמהרית) של אמא את שמחה שאנחנו שטים לפולין?" באותו רגע סיפרתי לאמא שזו גבר השנה הרביעית שעושים עלי חרם. אמא אמרה שישר שנגיע היא תטפל בזה. התחלתי לקרוא את הספר ''כולם שויים'' מאת טניה מלסה. ואז שיחקתי עם צ'ילי. ואז ירד הערב, אני, אמא וצ'ילי ראינו את הכוכבים המנצנצים. אחרי זה לקחתי לאבא את האטלס קשרנו חבל לסירה ולאבן בים ונישכבנו לישון.
פרק 4:מה קרה בלילה?
קמתי בבוקר וראיתי שרק אני וצ'ילי בסירה וראיתי מרחוק את אמא ואבא במים לא נושמים!! הבנתי שאני חייבת למצוא אי כדי לגור בו בנתיים. בכיתי קצת ואז ניסיתי לראות איפה אני ואיפה האי הקרוב. לבסוף הבנתי שאני כמה קילומטרים מרוסיה אז התחלתי לשוט לפי הגלובוסט הפיצפון. זה לקח כמה שבועות. לא ישנתי כמה ימים ושיחקתי רק דקה עם צ'ילי ביום. הים היה גדול והיה קשה גם לדעת לאיפה לשוט וגם לשוט. ופיתאום ניזכרתי שביכלל החופש הגדול גבר ניגמר, חשבתי לעצמי שעכשיו כל הכיתה מצטערת על מעשם. אבל עכשיו לא היה לה זמן לחשוב על החרם והכיתה וכל הנושא הזה, כי פיתאום הם ראו יבשה!
פרק 5: האם זה רוסיה או שהיא מצאה מדינה חדשה?
"יש יש יש" אמרתי לצ'ילי וצ'ילי נבח נביחות שמחה. אבל ניזכרתי שאני צריכה לברר איפה יש כדור פורח כדי לחזור לארץ כי לשוט גבר אין לה כוח... פיתאום ראיתי חנות שמצויר בה כדור פורח, רצתי עם צ'ילי אליה אלה שאז ראיתי רק חנות צעצועים קטנה.יצאתי מיד מהחנות, אלה שאז המוכת אמרה אבל לא בשפה שאני לא מכירה אלה באמהרית. התחלנו לדבר ואז שאלתי אותה (באמהרית) "איפה יש כאן כדור פורח?" ואז היא נתנה לי מפה של העיר וסימנה את הדרך אמרתי לה תודה (באמהרית) ויצאתי.אבל היא שכחה משהו לשאול. אז היא ניכנסה ושאלתי (באמהרית) איזו מדינה זו? היא ענתה לי (באמהרית) שהיא בנורוגיה ושהיא מדברת אמהרית כי סבתא שלה מאתיופיה. יצאתי והלכתי לפי הסימון במפה אבל אז סמתי לב שצ'ילי נעלם רצתי ואז מצאתי אותו בחנות עם האישה הנחמדה. לקחתי את צ'ילי בידיים והלכתי איתו לפי הסימון במפה. זה היה קשה גם לאחזיק את צ'ילי וגם את המפה אבל לבסוף הגענו.
פרק 6: הטיסה הכדור פורח ואמא חדשה
לפני שטסנו ראיתי את המוכרת באה בריצה ואומרת לי (באמהרית) איפה ההורים לי? ישבנו על סלע ירוק שלידו היה המתכם של הכדור פורח וסיפרתי לה הכל (באמהרית) גם על החרם גל על הארלסים והגלובוסט שהיו בתיק שלי וגם על היום הולדת וכמובן על השיט. לבסוף היא הציע לי (באמהרית) שהיא רוצה להיות אמא שלי ואני עסכמתי(באמהרית) . לבסוף טסנו בכדור פורח לישראל. פתאום הבנתי שאני מגשימה חלום. אבל גם הטיסה עכשיו היתה חלום היא היתה כל כך יפה: ראו כל דבר והכל היה ניראה כל כך יפה. אמא החדשה שלי סיפרה לי על הכל (באמהרית) ואני סיפרתי לאמא החדשה שלי על האמא הישנה שלי (באמהרית) לבסוף חזרנו בשלום וגם הפסיקו לעשות עלי חרם! הבנתי שהכל בזכות האטלסים והגלובוסט
הסוף
|
|
מוקדש
ל כולם | |
|
|
