|
להציל את פורים - לכתב אורח
|
26/02/2021 |
פרק 1: רועי מבקש עזרה
זה היה יום לפני פורים. אני ויוני ישבנו וזללנו אוזני המן.
״וואו, אני אוהב את פורים!״ אמרתי בשמחה.
״כן, יניב, אני לא מאמין חייבים לתכננן משהו!״ ענה לי יוני בהתלהבות.
פתחתי את הטלפון כדי לחפש רעיון, אבל פתאום ראיתי הודעה. היא הייתה מרועי, השכן שלי:
״היי יניב, מה קורה? אני בבעיה, ומי שיכול לפתור אותה זה רק אתה ושאר המנהלים! בבקשה תסכים לעזור. אני קיבלתי ממישהו שמכנה את עצמו ׳הורס פורים׳ את ההודעה הבאה: ׳שלום לך, רועי, חה חה חה! פורים ייהרס, ילד!׳ – וזהו, זה מה שהיה כתוב. בבקשה תעזור לי!״
הראיתי את ההודעה ליוני ושנינו אמרנו באותו הזמן: ״לא... איך אנחנו נציל את המצב? אנחנו לא גיבורים מהסרטים...״.
כך עברו להם כמה שעות, שבהן קיבלנו עוד ועוד הודעות שבהן היה כתוב אותו הדבר.
״טוב, אנחנו חייבים לעשות משהו!״ אמר יוני.
״כן!״ הסכמתי איתו, אבל לא ידענו מה לעשות - איך נציל את פורים?
״אוקיי... יש לי רעיון״ אמר יוני, ״לפני שמצילים את המצב צריך למצוא את מי שכתב את ההודעה הזו. לפי מחשב מיוחד שבניתי הוא גר ב... קנדה!״
״ואיך נגיע לקנדה?!״ שאלתי באדישות מוגזמת.
״ממש כמו שהגענו לפה״ אמר יוני עם חיוך גדול.
״לא לא לא! ממש לא! אין סיכוי!״ אמרתי, ״איך נעלה על הספינה שלנו?! היא ישנה ממש!״.
״אולי יש מצב שהכנסתי בה כמה שיפורים בזמן שלא הסתכלת...״ הוא אמר.
״טוב בסדר!״ אמרתי, ״קדימה לספינה!״.
פרק 2: הספינה
״אוף, למה אנחנו צריכים את כל זה?״ שאלתי, אבל יוני לא ענה. הוא התעסק בחבלים, ובלי להביט בי בחזרה אמר ״אמממ... אתה יכול לעלות, זה מוכן״.
עליתי על הספינה וראיתי שם את שרית וליאת מדברות. לפני שהספקתי לומר משהו, הספינה כבר זינקה קדימה במהירות, ושטה במהירות גבוהה כל כך שכמעט עפתי.
״יוני, תעצור את זה!״ אמרתי לו.
״אני לא עושה את זה!״ הוא ענה לי.
״אני עושה את זה...״ שמענו קול בפינת החדר.
״מי אתה?״ שאלתי אותו.
״אני פוסידון, אל הים.״ הוא ענה בקול רם.
״טוב בסדר, בוא נגיד שאני מאמין לך...״ אמרתי לו באדישות.
המשכנו והמשכנו, ופתאום הספינה התחילה לנטות על הצד וכמעט התהפכה! בום, פגע בי גל ומצאתי את עצמי במים!
״תעזרו לי!״ אמרתי בלחש. כמעט שהפכתי לבעל חיים ימי, אבל אז גל נוסף הרים אותי חזרה לספינה. הייתי כולי הייתי רטוב וכועס – למה אנחנו צריכים בכלל את ההרפתקה הזו? ״אמרתי לכם ש...״ התחלתי לומר, אבל אסי קטע אותי: ״תסתכל!״.
הסתכלתי סביבי והבנתי מיד על מה כל האחרים מסתכלים: הגענו ליבשה! רק ש... זאת לא הייתה קנדה. זה היה אי. הגענו לאי והקמנו את האוהל שלנו. הערב ירד, הדלקתי מדורה ונרדמתי מיד. אני לא יודע לכמה זמן נרדמתי, אבל התעוררתי לשמע קולות רשרוש בשיחים.
פרק 3: לברוח!
״אה חבר׳ה...״ אמרתי ברעד וכולם התעוררו.
״מה קרה?״ שאל אותי כפיר.
״תסתכלו...״ אמרתי לו. מן השיחים צץ ראש מוזר.
״יש לי רעיון טוב!״ אמרה ליאת.
״מה הרעיון?״ שאלתי.
״לברוח!!״ היא ענתה.
רצנו ורצנו ורצנו ורצנו ורצנו, עד שלבסוף הגענו חזרה לחוף ים.
״מה עושים?״ שאלתי בפחד. הייתה דממה. אוף, למה זה תמיד קורה לי? חשבתי, אבל לפתע עלה רעיון במוחי.
״חבר׳ה, יש לי רעיון! אז ככה, נכון שבמיקמק אפשר להשתגר אחד לשני? אז יש לי צמידים כאלו שאני הכנתי במיוחד למקרים כאלו. קחו אותם ותכתבו ׳קנדה׳. זה הרעיון היחיד.״ אמרתי להם וחילקתי את הצמידים.
כולם כתבו ׳קנדה׳ וטסו לשם בשנייה. שיגרתי את עצמי והגעתי גם לקנדה, אך כשהסתכלתי סביבי, לא היה שם אף אחד! אוי לא... חיפשתי וחיפשתי ובסוף מצאתי את החברים, אך לפני שהספקתי לומר משהו, הופיע מישהו מאחורי עץ.
״אני מבין שבאתם להציל את פורים״ הוא צחקק, ״ואני זה שמונע את זה ממכם!״.
על פני כולנו היו פרצופים מבוהלים - הוא עקב אחרינו כל הזמן?! ״בואו איתי עכשיו!״ הוא אייים.
פרק 4: הבית המוזר
נסענו במכונית מוזרה, הגענו אל חצר מוזרה ומשם הכל קרה מהר מאוד. הוכנסנו לבית, הובלנו לחדר והדלת ננעלה אחרינו. ישבנו שם ולבסוף נרדמנו מן העייפות וחלמנו, וזהו - התעוררתי ממש לפני כמה דקות.
״מה עושים?״ כולם שאלו אותי, אבל אני לא ידעתי מה עושים. עוד שעה כבר נגמר פורים! אין לנו הרבה זמן, חייבים לנצח את האיש הזה. אבל איך? הוא הרבה יותר מתוחכם מאתנו.
״יש לי רעיון!״ צעקתי,
״ששש״
״טוב טוב, רואים את החלון? בואו נצא משם״.
״זה לא רעיון טוב״ אמר אסי.
״יש לך רעיון אחר?!״ שאלתי אותו, והוא השתתק.
יצאנו מהחלון בדממה, הסתכלתי בשעון, נותרו רק עוד חמישים דקות!
״קדימה!״ אמרתי להם. הגענו לחדר שבו היתה ערימה גדולה של אוזני המן, מסכות ופריטים שונים של פורים, אבל היו שם כל כך הרבה, איך נצליח להוציא משם את הכל?
פתאום נשמעו צעדים, וכולנו התחבאנו. ראינו את האדם בא שתפס אותנו קודם נכנס ובודק את המלאי. אוף! מה עושים? אין פורים? איך נצליח? כל השאלות האלו עברו בראש שלי, אבל כל זה לא היה משנה באותו רגע, כי האיש הזה התקרב לעברנו! אמאל׳ה!!
פרק 5: אולי?
אם אגיד לכם שלא פחדתי בכלל כמובן שלא תאמינו לי, אבל האמת היא שהייתה לי תחושה שלא יקרה כלום, כאילו הכל יסתדר מעצמו אם פשוט אמשיך לא לזוז. פתאום נשמע קול:
״היי אתה שם! בוא שנייה!״ - זה היה פוסידון, אל הים.
יש! ידעתי שמשהו יסתדר. בזמן שפוסידון העסיק את האיש, שרית פתחה את התיק המיוחד שלה והכניסה הכל פנימה. יצאנו משם במהירות. אוי לא, נותרו רק שמונה עשרה דקות... ואז שבע עשרה דקות. איך נצליח לחלק את הכל לכולם?
רגע... אולי לא אנחנו נעשה את זה אלא המוח שלנו! לקחתי חמישים אוזני המן מהתיק של שרית וזרקתי אותן לאויר, והן פשוט נעלמו - זה עבד! כולם עשו כמוני, ונראה שהכל עבד טוב. זהו, נשארה רק דקה אחת. שנייה! תחפושת אחת נשארה! קדימה תעשו משהו!! קדימה! חמש שניות, ארבע שניות, שלוש שניות, שתי שניות... ״זרקתי!״ אמרה ליאת. שנייה אחת.
פרק 6: העיתון
וכך הכל הסתיים טוב. באו אנשים לצלם אותנו ולכתוב עלינו לעיתון, ואפילו קיבלנו צל״ש! זה היה היום המאושר ביותר בחיי, ואני מקווה שגם בחייכם! |
|
