|
לתחרות הסיפורים של פסח - רוניממם
|
05/03/2021 |
היי חברולים וחברולות
לקח לי הרבה זמן
אז בלי יותר מדי חפירות הזה הסיפור:
מקווה ממש שתאהבו
שם הסיפור: כרטיס כניסה ליציאה
פורים נגמר והנה מתקרב לו חג הפסח ובביתו של דניאל ערוכים כמובן!
אימו ואחיותיו הבריקו את החדרים, בעוד שהוא ואחיו התאום יואב עוזרים לאביו להכניס הבייתה את הכלים הכשרים לפסח (כמובן!) מעליית הגג.
-אוף מה, שוב פסח?- חשב לעצמו דניאל, -אני שונא את פסח!, כל הזמן צריך לנקות ולנקות, לסדר ולסדר- וליל הסדר?? משעמםםםםםםםםםם לשבת שעה בלי לאכול כלום ולהקשיב להגדה המשעממת?, זה בהחלט לא בשבילו!
לפחות כך חשב, עד שלפתע מישהו מוזר הופיע בערב ליל הסדר ושינה את חייב לגמרי!
איך זה התחיל?
אז זהו
זה היה ערב פסח רגיל כמו בכל שנה,
כל הדודים והדודות באו לבית של סבא וסבתא, כולם כולם היו שמחים ונרגשים, דניאל אביו ואחיו הלכו לבית הכנסת לתפילה מיוחדת, תפילה של חג.
לאחר התפילה חזרו לביתם ומה עשו?
כמובן!
התחילו לשבת סביב לשולחן הערוך, המלא בכל טוב.
מפה לבנה, מצות וצלחת החג, מפיות מהודרות, וכמובן, הגדה של פסח לייד כל צלחת.
הנה השיעמום מתחיל.. חשב דניאל והתרווח בכיסאו.
הם התחילו את הסדר.
אך פתאום, שמע דניאל דפיקה בדלת
הדפיקה לא הייתה רועמת, אך חזקה מספיק כדי שכל נוחכי השולחן יוכלו לשמוע אותה, אבל לא.
אף אחד מהאנשים סביב השולחן לא שמע את הדפיקה.
דניאל הסתכל סביב ולחש לאימו: ״אמא, דופקים בדלת״
אך אימו לא ענתה
כל מי שפנה אליו לא ענה
נראה כי לא שמעו אותו.
דניאל החליט שהוא קם ופותח את הדלת בעצמו.
״מי זה??״ שאל
״אליהו״ עלה קול עבה מעבר לדלת
דניאל פתח בחשש את הדלת
איש מכובד עם זקן ארוך ולבן ניצב שם.
״שלום, דניאל״ אמר האיש
״א א איך אתה יו יודע איך קו קוראים לי?״
״אני אליהו, ואני באתי להראות לך משהו״ אמר אליהו והושיט לדניאל כרטיס.
״מה זה?״ שאל דניאל
״זה כרטיס כניסה״ ענה לו
״לאן?״
״ליציאה, עכשיו החזק את הכרטיס ותכף נגיע״
דניאל הושיט את ידו בחשש לעבר הכרטיס,
״בסדר״ אמר ונגע בכרטיס
הבזק של אור פתאומי סינוור את דניאל והוא עצם את עינו.
לפתע הרגיש את האור נחלש, ופקח את עינו.
הוא ראה חול, פירמידות, והרבה מאוד חול.
״אנחנו במצריים?״ שאל דניאל והפנה את ראשו.
אבל אליהו לא היה שם
לפתע חש דניאל שהוא אינו לבוש בבגדי החג שלו.
הוא היה לבוש במן שמלה מוזרה בצבע כתום, עם פסים ירוקים.
-מה קורה פה- חשב
-בטח השתגעתי- דניאל עצם את עינו וקיווה שהוא חולם, הוא בטח נרדם בהגדה חשב לעצמו.
לפתע ילדה קטנה בשמלה דומה לשלו רצה אליו
״מלכיאור! מלכיאור!״ קראה ״אמא אמרה שסוף סוף מחר בבוקר יוצאים ממצרים!! תתחיל לארוז!״
דניאל הסתכל על הילדה
-היא פנתה אליי?- חשב
-אני מלכיאור?-
״מלכיאור?!?, אתה באאא?? אני כלל כךך מתרגשתת מחר יוצאים ממצרים אתה קולטטט? מי היה מאמין!״ קראה בהתלהבות הילדה
דניאל לא ענה, רק בהה בה
״מלכיאור? מלכיאורר!!״
רצה הילדה לכיוון דניאל
״למה אתה לא עונההה״
באה אליו ומשכה את ידו
״נו, אמא מחכה״
דניאל לא ענה והלך עם הילדה
-מה קורה כאן?-
-אני במצריים?? קוראים לי מלכיאור?? הילדה הזאת, כנראה, אחותי?- היו לו יותר מדי שאלות
״איפה אנחנו? ואיך קוראים לך?״ לא התאפק ושאל.
״אני יהודית, לא נעים להכיר עכשיו בואא אמא מחכה, מהר יותר, מהר יותרר״
דניאל הלך עם יהודית
הוא לא דיבר יותר עד למחרת בבוקר
גם כש״בני משפחתו״ יהודית עזריה ושני הורים נחמדים דיברו איתו.
הוא היה המום
הוא חזר אחורה בזמן,
ועכשיו הוא הולך להשתתף ביציאת מצריים
האמיתית
לא הופעה של בית הספר
יציאת מצרים- האמיתית באמת
הוא לא היה בטוח אם הוא ממרוגש או מפוחד, שהוא זכה להגיע לכאן.
הוא בינתיים לא חשב על איך יחזור הבייתה.
היום המרגש הגיע
מאות,אלפי יהודים יצאו סופסוף ממצרים.
אפילו שלא הבין מה קרה הוא היה מרוגש, אפילו קצת בכה.
הנה זה מגיע
הם לא הספיקו לאפות לחם אז הכינו מצות (דניאל למד בשיעור תורה שהלחם לא הספיק לתפוח)
הנה זה בא
הם יוצאים
המון אנשים ילדים גברים ונשים , כולם, הוא יוצא ממצרים גם הוא
זה מרגש
זה הרבה יותר מרגש ומפחיד במציאות מאשר בהגדה חשב דניאל.
הנה כף רגלו יוצאת ממצרים
לפתע המצרים באים
הם רצים
הכל קרה כל כך מהר,
דניאל ראה ים
שלפתע נחצה לשניים
הוא לא האמין שהוא באמת רואה את קריעת ים סוף
המצרים טבעו
כולם שמחים
ולפתע אור חזק סינוור את דניאל ,
הוא הבין שזה נגמר, הוא חוזר הבייתה
לביתו שלו
הוא פקח את העיניים
וראה את האיש מולו מחייך
״עכשיו נערי, חזור אל משפחתך וחג שמח״
דניאל הודה לאיש וחזר אל עבר שולחן הסדר
״איפה היית?״ שאלה אותו אימו
״בשירותים״ ענה דניאל
דניאל חייך
כי לפתע הבין
שאליהו הנביא היה זה שהביא לו את כרטיס הכניסה, ליציאה.
״תודה אליהו״ לחש
|
|
מוקדש
ל כולםםם | |
|
|
