קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
סיפור לפסח - המצה הקסומה
|
10/03/2021 |
המצה הקסומה
ווואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
בוםם,
איפה אנחנו? שאלה ברבי את דניאל
בשביל להבין מה קרה, צריך לחזור כמה שעות אחורה,
שדניאל וברבי, הילדים הכי מקובלים בשכבה, מצאו ליד העץ בחצר האחורית של בית הספר, מצה זוהרת!
כמו בכל יום, דניאל וברבי, חיפשו אטרקציות בבית הספר ה"משעמם" שלהם,
לברבי עלתה מחשבה נוספת לאטרקציה חדשה, אחת אחרונה לפני פסח, וסיפרה אותה לדניאל,
הם החליטו שהפעם הם יגנבו לשרת בית הספר את הארנק ויסתכלו אם הוא שם לב,
הם חשבו שככה זה יהיה, אבל הם לא ידעו שהם ישכללו את התוכנית עוד יותר,
ומה יקרה בגלל התעלול הזה!
בגלל שבהפסקות תמיד החצר מפוצצת בילדים, וכולם יכולים לראות אותם ולהלשין,
ברבי הציעה שיחכו לסוף היום שהשרת שלהם מנקה את החצר האחורית,
דניאל וברבי החליטו שזה רעיון מצוין וחיכו כבר לסוף הלימודים.
"דניאל!!"
"צעקה עליו המורה להיסטוריה, בפעם השביעית, תקרא את הטקסט בעמוד 54,
אני ממש לא מבינה איפה הראש שלך היום!"
אך דניאל ידע שהראש שלו תמידד עסוק במציאת אטרקציות נוספות, וכרגע הוא תכנן את האטרקציה של גניבת הארנק של השרת שלהם.
דניאל הסתכל ברצפה בבושת פנים ושתק, המורה הכניסה בו מבט נזוף והסתובבה,
הכיתה היתה בשקט כל כך מוחלט שהיה אפשר לשמוע את רעש כנפי הזבובים שבאוויר,
עילי לחש לאיתי, התאום שלו :"אני בחיים לא ראיתי מישהו נוזף בדניאל והוא לא סינן אליו משפט חזרה!!"
ואיתי לחש לו בחזרה:" אתה צודק, כל הדבר הזה ממש מוזר, זה נראה כאילו הראש שלו מתכנן משהו!"
"אתה חושבת על מה שאני חושב?" שאל עילי,
ואיתי השיב: "תפגוש אותי בסוף הלימודים בחצר האחורית."
"בסדר, ובלי לאחר" אמר עילי כמעט בצעקה,
והמורה הפנתה אליו את מבטה ונעצה בו עניים, שניות ארוכות של שתיקה ואז המורה פתחה את פיה ואמרה:"אם_מישהו_ידבר_בכיתה_הזאת_עוד_פעם_אחת_כולכם_תצטרכו_לסבול_מההשלכות_!!!!!!!
היא איימה ונשמעה כאילו היא מנסה לשלוט ברגשות שלה ולא לכעוס.
בנתיים, גם לברבי, לא הלך כזה טוב, המורה שלהם לדינים הביאה להם המון שיעורי בית על החג הקרב ובא, פסח, ועוד איימה שמי שלא יביא את השיעורים האלה מושלמים עד מחר, יקבל את העונש הכי חמור בעולם הזה בעניים!!
ומבטה נכנס בכל הידיים המבוהלות שמיהרו לרשום ביומנים כדי שלא ישכחו.
רק ברבי פיהקה בקול,
אף מורה לא הפחידה אותה, אפילו המורה לדינים, שהיתה הדמות הכי קשוחה ונערצת בבית הספר כולו.
והשיעור המשיך כרגיל
אבל ברבי, כבר התחילה להיות עייפה, ולכן שמעה בחלקים את מה שהמורה סיפרה, על בני ישראל ששועבדו בפרך ,על עשרת המכות, על יציאת מצריים...
סוף סוף השיעור נגמר והם גמרו את הלימודים,
ברבי מיהרה לכיתתו של דניאל שנמצאת במרחק קצר מכיתתה וסיפרה לו על כל התוכניות שחשבה בשיעור דינים,
היא שאלה אותו אם הוא חשב על משהו,
אבל דניאל פשוט שתק, הרי מה הוא יאמר? שהוא כל כך פחד מהמורה להסטוריה עד הוא התאבן כל השיעור?
אבל ברבי הבינה ולא לחצה עליו,
הם התחילו לתכנן במרץ בדיוק מה יעשו.
"טוב דניאל, אז אתה צועק חזק כאילו נפלת, ושאורי השרת יבוא אליך לשאול מה קרה תגיד לו שהעט שאתה הכי אוהב בעולם נפל לך על במת האבנים ואתה לא מוצא אותו, תבקש ממנו שיעזור לך לחפש אותו, ואז, באותו הזמן, אני אבוא אליו מאחור ואגנוב לו את הארנק, אם הוא ישים לב וכך שהארנק כבר לא אצלו, ויבקש ממך לעזור לו, נדע שהוא חשוב בעיניו יותר מהתלמידים, אם הוא ימשיך לחפש איתך את העט אז כל התוכנית שלנו תיכשל וזה סתם יהיה שיעמום אחד גדולל!"
סיכמה ברבי את התוכנית שלהם.
דניאל שעמד דרוך למשימה ה"חשובה" שלהם, רצה רק להתחיל,
הוא שאל את ברבי מתי מתחילים, והיא ענתה לו שיחכה עד שאורי השרת יבוא, ובנתיים שיעשה חזרות.
והם התחילו להתכונן.
בנתיים, איתי ועילי, שגם הם קבעו בחצר האחורית, לא הבינו מה ברבי ודניאל עושים שם, ולמה אין שיירה ארוכה של ילדים שהולכת איתם.
איתי לחש: "אני חושב שהם מתכוננים לתעלול חדש!"
"אני מסכים איתך" לחש אליו בחזרה עילי, "בוא נעקוב אחריהם."
"סבבה" אמר איתי,
לא עבר זמן רב והשרת, אורי, בא לנקות את העליים שנשרו מעץ,
די מוזר שהוא מנקה עלים, אבל הוא התחיל לנקות את העליים לא מזמן, שאחד התלמידים החליק על העליים ושבר את היד והרגל.
אז הנהלת בית הספר החליטה לבקש מאורי אם יוכל לנקות גם את העליים,
אורי ענה בחיוב, ומאז הוא מנקה כל יום את העלים הסוררים שנושרים מהעצים.
אורי בא והתחיל לנקות,
פתאום שמע את זעקתו של דניאל, ורץ לעזור לו!
דניאל בכה ואמר לו שהעט שהוא הכי אוהב ו"מעריץ" אבד לו בין העלים,
אורי שאל אם יוכל לעזור, והעניים של דניאל נהיו גדולות, ואורי הסתכל בו במבט מוזר, כאילו הוא חושד בו, מה שבאמת היה נכון,
מה שברבי ודניאל לא ידעו, שאורי רק נראה שרת פשוט עם שכל של דג, אבל אורי היה חכם מאוד!
הוא הגיע לעבודתו כמנקה מסיבה פשוטה, הוא פשוט אהב את העבודה, הוא אהב לנקות, הוא אהב לעזור לאנשים להיות בסביבה נקייה וטובה, זה עשה לו טוב בלב ובנשמה.
אך הם זלזלו בו,
דניאל השיב בחיוב להצעתו של אורי והם התחילו לחפש,
בנתיים, כמו איילה, ברבי התחילה לעבוד,
היא התקדמה באטיות לעבר אורי, ושלפה את הארנק שלו,
אורי ישר הרגיש שמשהו חסר לו,
הוא בדק את הכיס האחורי של המכנסיים וגילה שארנק שלו לא אצלו כבר.
באותם שניות הוא הבין הכלל!
את כל התעלול שברבי ודניאל תכננו, את המטרה של התעלול...
הוא החליט שהוא לא יתייחס לאובדן הארנק,
והמשיך לחפש את העט עם דניאל.
אבל מכיוון שדניאל לא באמת איבד את העט שלו, הם ישבו שם וחיפשו את ה"עט האבוד" חמש דקות, עשר דקות, רבע שעה.
ואז דניאל התפקע, הוא כבר לא יכל ואמר :"יכול להיות שהשארתי אותו בכיתה, אלך לבדוק."
אורי חייך ודניאל הלך, אבל לא לכיתה, אלה לברבי, שמצא אותה שאל אם היא לקחה לאורי
את הארנק, והיא ענתה בחיוב.
ואז אמר לה בעצב, שהפעם הם נכשלו!
שברבי שמעה את זה היא לא יכלה!
היא לא הבינה איך!
היא לא היתה רגילה להיכשל,
ופתאום היא חשבה על בני ישראל בפסח, ועוד פעם היא לא הבינה איך כשהם השתחררו הם לא רצו נקמה למצרים,
היא היתה ממש נסערת!
דניאל ניסה להרגיע את חברתו אבל היא היתה כעוסה כל כך ששום דבר לא הצליח להרגיע אותה, חוץ משאורי יתחיל להתעצבן עליהם, כמה שזה נשמע מוזר, זה באמת היה מוזר.
היא נשענה על עץ ופתאום זזה ממנו,
היא הפסיקה לעשות פרצוף כועס והתחילה לעשות פרצוף מופתע,
"ראית את זה?" היא שאלה את דניאל,
"מה?
את הפרצוף שלך? כן, חח, זה הורג אותי הפרצוף כועס _מופתע שלךךך, אני מתת" הוא צחק עליה,
"לא זה סתום, לא ראית שהמצה שעל העץ זהרה? יואו אתה כזה טיפש!!!! " היא התעצבנה עליו.
"מהה?" שאל דניאל מופתע, "המצה זהרה?"
וברבי ענתה :"כןןןן! הנה תראהה! היא שוב זוהרת! ומופיעות עליה אותיות! תראה, מה כתוב שם?"
שאלה ברבי,
"לא יודע" דניאל אמר,
הוא החליט לגעת בעץ,
רק מה שהוא לא ראה, שהיה שם עיגול זעיר שחור שמסתובב, הוא נגע בו,
ופתאום--------
הם נפלו למקום חשוך ומפחיד,
ברבי צעקה:" ווואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא,
איפה אנחנו?
היא שאלה את דניאל,
והוא ענה לה שהוא לא יודע.
אחרי שהם קצת נרגעו,
הם התחילו לנסות להבין איפה הם,
דניאל התחיל לחפש קצת אחרי ברבי כדי להתרגל לחושך,
הוא התחיל לחפש ופתאום מצא דלת קטנה, הם פתחו אותה וגילו שהם במרתף,
דניאל פתח בזהירות את הדלת ואור וחום חזקים הגיעו אליהם,
לקח להם כמה שניות עד שהם יצאו,
האור החזק כמעט עיוור אותם!!
הם יצאו וניסו להתרגל לאור החזק ולחום,
אחרי כמה דקות שכבר די התרגלו,
הם הסתכלו בסביבה שלהם,
וראו שכל הדברים שם בנויים מאבן, הכל הרוס ולא יפה, באופק הם ראו פירמידות,
הם התחילו ללכת אבל לא להרבה זמן, החום הסורר העיק עליהם מאוד והם עצרו וישבו על אבן,
פתאום הם ראו איש ואחריו רודף עוד איש עם שוט ומנסה להכות אותו,
ברבי נזכרה שהמורה סיפרה על זה בכיתה,
שעם ישראל שועבד במצריים על ידי פרעה,
אחר כך הם פגשו עוד איש שהלך מהר,
הם שאלו אותו איפה הם, ולאן הוא ממהר,
הוא ענה שהם במצריים, והוא ממהר בגלל שהוא ברח מהעבודה כי אשתו ילדה,
הם ברכו אותו ב"מזל טוב" והאיש הלך לדרכו,
"טוב" אמרה ברבי "בוא ננסה להסיק מסקנות מכל הדברים שאנחנו יודעים,
1.ככל הנראה נכנסו לחור שחור או למכונת זמן, שום דבר לא בטוח.
2.אנחנו במצרים.
3.עם ישראל משועבד פה.
וו
זהו" היא סיכמה
"כן..." אמר דניאל בהיסוס קל "בואי נמשיך ללכת ונברר עוד פרטים, ואגב, זה יכול להיות דווקא אחלה אטרקציה!!"
ברבי רטנה אך לא אמרה דבר, פשוט התחילה ללכת.
פתאום,
צעקה, ועוד צעקה, ועוד אחת,
"אהאהאהאהאאהאהאה, המים הפכו לדםם! מישהו קילל אותי!" אמרר אחד,
והשכן שלו בא וגם צעק על המים שהפכו לדם,
הראשון צעק "הכל באשמתך! אני בטוח! אתה סתם שכן עם לב אבןן!"
"לא נכון!" אמר הראשון,
והם התחילו להתווכח,
אחר כך בא עוד אחד דיבר איתם קצת והתחיל גם הוא לכעוס ולהתנפל, לתת מכות, לקלל...
"חתיכת מוזרים" אמר דניאל,
"הם נראים לי מצרים, רגע, אתה חושב שמכת דם כבר התחילה? ולכן המים שלהם הפכו לדם?" שאלה ברבי.
"אולי..." דניאל השיב.
ואז, הם שוב ראו איש עובר במהירות,
דניאל שאל אותו: "סליחה, אנחנו לא מכירים כל כך את האזור, תוכל לעזור לנו?"
והוא ענה "בטח איש יקר, בואו לביתי לארוחה ולשינה קלה, מחר נצטרך לקום אם השחר לעבוד שוב, קדימה ,אחרי"
הם הלכו בשתיקה לביתו והתארחו אצלו,
"תגיד, האמת שאנחנו לא מפה, אנחנו לא יודעים להסביר איך הגענו הנה, אבל זה המצב, תודה רבה על הארוח החם שלך" אמרה ברבי,
דניאל הופתע מאיך שברבי מדברת, בנימוס, בחכמה, הוא לא הכיר את הברבי הזאת.
והיא המשיכה:" נשמח מאוד אם תמשיך לארח אותנו עד שנמצא דרך לחזור לביתנו"
"בשמחה ובחפץ לב!, אשמח מאוד לארח אתכם בביתי! אומנם סיפורכם נשמע קצת מוזר, אך כל עוד את חלק מעמינו אני לא מתייחס לשום דבר אחר!!" הוא ענה לה במאור פנים.
ברבי חייכה ואמרה בשקט תודה.
הם הלכו לישון במיטות הקש שהביא להם,
שהתכסו בשמיכה – שהיתה בעצם סמרטוט דק,
הם דיברו קצת על כל מה שעבר עליהם.
שבוע שלם נמשכה המכה, הקללות, הגידופים, המכות שכל אחד נתן לשני, הצימאון למים.
יום יום הם יצאו להכין מלט, ממש כמו בסיפור במצרים!
ואז,אחרי שבוע שהכל היה אותו הדבר, זה הגיע, מכת צפרדע,
מלא מלא מלאא צפרדעים מלאו את כל מצרים,
כל המצרים היו מלאים צפרדעים מכף רגל עד ראש,
ורק העבריים נשארו נקיים מצפרעים,
השבילים של המצרים היו מלאים צפרדעים – לעומת זאת, לעבריים היו שבילים נקיים מצפרדעים!!
זה היה מחזה נפלא בעיני דניאל וברבי,
אבל למה?
הרי הם ידעו את זה!
הם למדו את זה שנה שנה, כל שנה מחדש.
אז למה הם התפעלו מהמחזה?
כל אחד מסיבה אחרת,
ברבי התרגשה מאוד שעכשיו היא באמת מרגישה מה עבר על האנשים כאן,
ודניאל ניסה להבין איך הם שרדו, איך הם לא נשברו ונהיו מצרים בשביל להינצל מהשיעבוד!
למרות שהוא בכלל לא ידע אם המצרים נתנו להם להתנצר ולעבור אליהם.
במשך שבוע שלם המחזה הנפלא של מכת צפרדע נמשך,
ושבוע אחר כך הדבר הבא הגיע, מכת כינים!!
ברבי קמה בבוקר מוקדם מהרגיל בגלל צעקות חזקות יותר מהצעקות ששמעה במכת דם!
היא יצאה החוצה וראתה את כל המצרים עם כינים ענקיות!
כל המצרים התגרדו והתגרדו,
ודניאל, שגם הוא התעורר והלך לעבר ברבי, אמר לה :"וואו ברבי, תראי את הכינים האלה! לא רק שהם ענקיות, אלה הן נראות ממש כמו כינים שמחוברות להן סכינים שדוקרים ופוצעים את המצרים!"
ברבי הסתכלה עליו בהתפלאות והחזירה את מבטה אל המצרים,
ברבי לא הבינה איך דניאל הצליח לקרוא לה את המחשבות! הרי זה מה שהיא חשבה!
"כנראה אנחנו באמת באותו ראש" היא השיבה בחיוך קל והמשיכה,
"אבל תראה, לא נצטרך לעבוד עד שהמכה תגמר!"
"למה?" שאל אותה דניאל.
"כי כל החול נהפך לכינים!" היא השיבה.
שבוע אחר כך, הם חזרו לעבודה כי המכה נגמרה.
"אחחח, איזה באסה שחוזרים לעבודה" דניאל הוציא מפיו אנחה כבדה והתיישב על אבן בצד הדרך.
וברבי השיבה לו :"אבל תראה את הצד החיובי, מכה חדשה ויותר אכזרית נוחתת פה!"
"כן כן..." הוא אמר לה וכמעט נרדם מרוב עייפות,
אבל לא להרבה זמן,
פתאום הוא התעורר בבהלה רבה למשמע אוזניו,
"ברר.....בר....בי?" הוא גימגם מרוב פחד,
"מ...מ...מה דניאל?" היא הסתכלה בעיניו מפוחדת,
"את שומעת את זה?" הוא החזיר לה גם פחד בעיניו,
"והיא אמרה: "נראה לי מתקרב לפה אריה!"
בדיוק אז הם ראו את היהודי הטוב שאירח אותם ושאלו אותו בפחד מה הרעשים האלו,
הוא ענה להם שמכת ערוב התחילה, אבל החיות לא יעשו להם כלום, כי כך אמר משה רבינו.
ברבי נשמה לרווחה,
אך דניאל עדיין קצת פחד,
"איך אני לא אפחד מאריה?" הוא חשב לעצמו.
"הכל טוב דניאל" ברבי אמרה לו "אם נהיה ביחד ולא ניפרד, לא רק שלא נפחד, אלה אולי אפילו נהנה מהחיות!!" היא חייכה
"תו...תוד...תודה ברבי" הוא חייך אליה חזרה.
אחרי שבוע,
גם מכת ערוב נגמרה,
וכמובן מכה חדשה הגיע,
הפעם מכת דבר, המכה שפוגעת בכל הבהמות!
דניאל שוב פחד נורא!
הוא לא אהב חיות, ויותר מכך שלא אהב חיות, לא אהב לראות חיות מתות!
"ברבייייייייייייייייייייי,ברביייייייייייי!" הוא צרח אליה, "יותר משאני מפחד מאריה אני מפחד מחיות מתותת!"
וברבי ענתה בשקט, "אז דניאל, פשוט אל תסתכל ותעשה כמוני"
"או...אוק...או...אוקי!" דניאל רעדד!
אחרי מכת דבר, באו עוד חמש מכות!!
כל שבוע מכה!
שחין - כל הגוף של המצרים היה מחוסה פצעים גדולים ומגרדים, אבל הם לא יכלו לגרד כי זה גם כאב מאוד! לכן הם לא יכלו להתקלח והעבריים יכלו סוף סוף להיות נקיים!
ברד, קרח ואש משולבים ירדו מהשמיים, הברד פגע במצרים והרס את כל הארץ שלהם!!
ארבה, צ'וק קטן בשם ארבה שאוכל הרבה בא למצריים ואכל להם את כל היבול! לא נשאר משהו לאכול!
חושך,הם לא ראו כלום, היה חושך חזק! ולא רק שהם לא ראו, אלא הם התאבנו ולא יכלו לזוז!
שדניאל שמע מה ברבי אמרה על זה שהם התאבנו, הוא חשב על שיעור היסטוריה, שהוא התאבן מפחד.
ובסוף,
לסיום הסיומי,
מכת בכורות!
כל בכורי מצרים מתו, חוץ מבנאדם אחד שפחד פחד גדול מאוד.
פרעה!
כי הרי הוא היה הבכור במשפחה!
והוא היה צריך למות יחד עם כל שאר בכורי מצרים!!
בגלל שפחד כל כך ורצה לחוס על חייו,
הוא נתן לבני ישראל לצאת ממצרים, הוא רצה שהם יצאו כמה שיותר מהר!
אבל הם לא יצאו בלילה כגנבים, אלא בבוקר!
זה היה מחזה נפלא!!
כל האנשים, מנער עד זקן, כולם יצאו ממצרים! אנשים, נשים, זקנים נערים וטף.
ברבי ממש היתה בהלם מכל מה שהיא ראתה, את כל הניסים, את כל המכות!
היא פשוט לא הוציאה מילה מהפה!
פשוט הסתכלה מסביבה בפה פעור.
לדניאל היה ממש קשה לראות את זה,
הוא חיכה שהם יחזרו והכל יחזור להיות רגיל,
בעיניו, הוא חשב שהדבר הזה משפיע לרעה על ברבי,
הוא רצה לחזור לתעלולים, לזה ששתיהם מלכי השכבה וכל הדברים שהם בעצם עושים כל יום!
אבל זה לא היה קרוב,
כשהם יצאו יחד עם כולם ממצרים,
הם ראו עץ ועליו היתה מצה זוהרת,
דניאל ישר רץ אליו,
ברבי רצה קצת אחריו, היא לא הבינה איך רק הם רואים את העץ!
אבל לבסוף היא גם הלכה אחרי דניאל,
הם נגעו פה קצת, הרגישו שיש עליו גבשושים של אותיות וסוף סוף הבינו מה היה כתוב על המצה,
על המצה היה כתוב, "הסיפור המופלא של חג פסח"
ברבי ישבה שם קצת וחשבה על המילים שהופיעו על המצה,
"זה באמת סיפור נפלא" היא אמרה אחרי כמה דקות של מחשבה.
לדניאל לא היה סבלנות, הוא רצה רק לחזור! הוא נגע בכל האותיות שוב ושוב, עד שבסוף הגיע למילה האחרונה, פסח, הוא נגע בה, והם חזרו לעץ הזקן שלהם בחצר האחורית של בית הספר.
הם חיפשו עוד פעם את המצה, אך לא היה לה כבר זכר, כאילו היא לא היתה שם אף פעם!
הם החליטו לא לגלות את הסוד שלהם לעולם!
זה יהיה הסוד המשותף שלהם,
הם ישבו שם כמה דקות וחשבו על כל הדברים שקרו להם עכשיו,
ואז פתאום ברבי אמרה: "ואוו! זה ממש עונה לי על השאלה של איך הם לא רצו לנקום במצרים! הרי הם כל כך סבלו! וגם הם הרי היו יהודים!! העם הנבחר!! נכון שהם לא ידעו זאת אז, אבל עדיין אני בטוחה שחוץ מהתורה שהם יתחילו לקיים, הם ישארו אותם אנשים!!
אני חושבת שבפסח הזה, אני אנסה לא להרדם, אני אחשוב על כל מילה שאני אומרת בהגדה, הרי אני ההיתי שם וראיתי את כל הניסים!
זה יהיה הפסח הראשון בחיי, שאני ארגיש באמת כאילו יצאתי מעבדות לחירות!!"
דניאל היה מופתע מה"נאום" שברבי דפקה לו,
ואז היא המשיכה:"אני חושבת שאני אפסיק להיות כזאת אנוכית, גאוותנית שאיכפת לה רק ממנה,
אני אפסיק את כל התעלולים ואתחיל לנסות להיות ילדה טובה יותר!
תודה דניאל שליווית אותי בכל הילדות המופרעת שלי!
הרי שנה הבאה אנחנו עולים לכיתה ז'!
כבר לא ילדים!!"
אני עדיין אשאר החברה הכי טובה שלך, אבל אני אשתנה בהכלל!
אני מציעה גם לך להתחיל להשתנות לטובה קצת!
ועכשיו, אני אלך לאורי השרת ואבקש סליחה, על זה שרצינו לנסות אותו.
רגע,
אוי לא"
הם ראו את איתי ועילי מדברים אם אורי השרת על זה שהם ראו אותנו עושים עליו תעלול,
אבל אורי רק חייך וכל שנייה קטע את מה שהם סיפרו.
"בוא דניאל" ברבי אמרה,
דניאל שהיה מאוד מאוד מאודדד מאוכזב מהשנוי שברבי עברה,אבל לא היה לא מה לעשות והוא החליט שגם הוא ינסה להשתנות,
אורי ראה אותם מתקרבים אליו וביקש מעילי ואיתי ללכת רגע.
הם ניגשו לאורי השרת וביקשו ממנו סליחה,
ברבי אמרה לו שהם לעולם לא יחזרו על זה שוב! על שום תעלול! היא החזירה לו את הארנק וביקשה שיסלח להם מכל הלב.
אורי כמובן סלח,
ומאז אף ילד עוד לא מכיר את הצמד שהשתנה לגמרי,
יש רק עוד כמה ילדים פגועים מהמילים ומהתעלולים שהם סיננו ועשו להם במשך השנים, כי הרי מילים ומעשים אי אפשר להחזיר, תמיד תשאר איזה שריטה על הלב, שריטה שתזכיר לכולם מה עשו לך,
אך גם הם בסופו של דבר ישכחו הכל!
סוף! ^.^
|
|
מוקדש
ל צוות_מיקמק_מקווה_לזכות! | |
|
|
|
|
|
|
223
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15/06/2021 07:02 |
חמודאניאתה |
11
|
יפה.
עקבתי אשמח שתחזיר\י
תודה רבה
ב-ה-צ-ל-ח-ה בהכל |
|
|
|
|
|
01/04/2021 09:45 |
נסיכה74772 |
10 |
אמאלההה איזה ארוךךךך!!!
אין לי סבלנות ליקרוא!!!
אשמח להקדשה, ושתעקבי אחריייי❤ |
|
|
|
|
|
14/03/2021 11:44 |
הדסדוס18 |
9
|
|
ממש מושקע |
|
|
|
|
|
11/03/2021 18:57 |
נטועית |
8
|
|
כבר הגבתי? |
|
|
|
|
|
11/03/2021 16:53 |
lתהלl |
7 |
|
מקסים :) בהצלחה❤ |
|
|
|
|
|
10/03/2021 21:26 |
GOODBOY555 |
6
|
|
יצירה מגניבה כל הכבוד המשיכי כך |
|
|
|
|
|
10/03/2021 17:04 |
נטועית |
5
|
|
בהצלחה^^ |
|
|
|
|
|
10/03/2021 16:05 |
פרקורמיק79 |
4 |
|
ממש יפה הסיפור שלך רהיי1 |
|
|
|
|
|
10/03/2021 10:38 |
lעולהl |
3 |
|
וואיי ארוךךך |
|
|
|
|
|
10/03/2021 10:01 |
רחלי12332 |
2
|
ואוו
איזה ארוך
מעניין מאוד הסיפור
מקווה בשבילך שתזכי |
|
|
|
|
|
10/03/2021 09:47 |
רהיי1 |
1
|
ווא ווא!
יצא ארוךךך! |
|
|
|
|
|
|
|
