קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
סוף סוף! סיפור הפנטזיה!
|
12/03/2021 |
היי לכולם! אז כן, החלטתי לעשות את סיפור הפנטזיה! אז הנה הוא. אה, קוראים לו פרי-טייל היי.
*********************************************************
פרק 1-השער המסתורי
אולי כובע טורקיז עם פרח לבן? לא, זה לא הולך עם החולצה הצהובה. או אולי הכובע הכתום עם פפיון ירוק? המ, לא מתאים עם הג'ינס הכחול. אני יושבת על השטיח שלי, מוקפת בכובעי קש, נאנחת ועובדת עצות. "רוזבלה! את תאחרי ליום הראשון בתיכון!" צועקת אמא מהחדר השני. "אבל אמא-" "לא אכפת לי שאת בוחרת כובעים! בואי מהר!" יש אנשים שפשוט לא מבינים מה זה כובעים. טוב, נתפשר על הכובע הכתום עם הפפיון הירוק. אבל לשם כך אני צריכה להחליף לג'ינס הסגול. ובשביל זה לחולצה השחורה עם הפרחים הלבנים. הא, מושלם. "רוזבלה איזבלה רוזמיד!" קוראת אמא. "אוקיי!" אני קוראת. אני מתכוונת לסגור את מגירת הכובעים שלי, שלפתע אני רואה צמיד כסוף עם יהלומים אדומים, משהו שהייתי אוהבת שהייתי קטנה. המ, זה בטח אחד מהדברים שלא זכרתי שהיו לי. ענדתי אותו, כי הוא היה די יפה, ורצתי מהר למטבח לפני שאמא תתחיל לצעוק שוב. לקחתי חטיף גרנולה ויצאתי מהר מהדלת. אני מכרסמת את תחתית השוקולד תוך כדי הליכה לכיוון הסמטה שמובילה לתיכון. ברחוב ההתנהלות כרגיל: אמא עם תינוק מאכילה אותו, ילד חוצה עם אימו את הכביש, שתי נערות עם צמידים תואמים... רגע! הצמידים... נראים כמו הצמיד שלי! אני משפשפת את העיניים. מה זה אמור להיות? אני עוקבת בשקט אחרי הבנות. הן נכנסות לסמטה, ושם אני מתחבאת מאחורי קיר. אחת מהן שמה את היד עם הצמיד על הקיר עם שקיות הזבל ליד, והקיר... נפתח! היא נכנסת לתוך הדלת ונבלעת שם. חברתה עושה בדיוק אותו דבר. כשאני בטוחה שהן לא רואות, אני מנסה אותו דבר. הדלת נפתחת. אני נכנסת לתוכה...
פרק 2-פרי טייל היי
אני נוחתת בגן יפיפה. עומדים שם המוני נערות ונערים, ועל עמדת כסף עם יהלומים אדומים, עומדות דמויות שמזכירות לי דמויות מהאגדות. יש שם סינדרלה, שלגייה, רפונזל, הנסיכה בל, טיאנה, היפיפייה הנרדמת, והאגדה האהובה עלי: הכובען המטורף! הוא סימן לי ללכת לכיוון כל הנערים והנערות שעמדו בשורות, ואני הנהנתי בהתרגשות ובבלבול. רצתי לתוך ההמון ונדחקתי לשם. לא הבנתי מה קורה. אני חולמת בטח. סטרתי לעצמי כמה פעמים, וכשלא התעוררתי, התחלתי לחשוב ברצינות. כל הרמזים מובילים לזה שנקלעתי איכשיהו לעולם אגדות, אבל... "עכשיו כשכולם כאן, אפשר להקריא שמות." שלגייה עוצרת את מחשבותיי. "גרייס גרייסון, משפחת שלגייה?" "כאן." אומרת גרייס. נשמעו כמה לחשושים של "איזה שם יפה" "הייתי רוצה שם כזה" ועוד. ראיתי את גרייס מחייכת. מצד אחד היא נראתה מאושרת, ומצד שני היא נראתה כאילו היא רגילה לזה. היא הייתה מהממת, עם קארה ארוך שחור ומבריק, עיניים בצבע שקד, ועור חיוור. ממש כמו שלגייה. המשיכו להקריא שמות. "ואחרונה, רוזבלה איזבלה רוזמיד משפחת הכובען המטורף?" "כאן." אני פולטת בהפתעה. ואז אני שומעת לחשושים, כמו אלה שלחשו לגרייס אבל יותר חזק ויותר ילדים! אני לא האמנתי. בבית הספר הקודם שלי כולם היו צוחקים על השם שלי, ואמא אמרה שזה שם מלכותי... רגע, כל הרמזים מובילים לזה שאני בתיכון אגדות. ושאני קשורה איכשיהו לכובען המטורף. הא??? "בגלל שכולכם התחלתם השנה תיכון, תילקחו להסבר מפורט על פרי-טייל היי עם הדודים שלכם. התלמידה החדשה שלנו תילקח להסבר מפורט על עולם האגדות. תלכו אל הדודים שלכם." אומר הכובען המטורף, וכולם מתפצלים לנסיכות ואגדות שונות. "ואני קשור אלייך." הכובען המטורף ירד מהבמה וחייך אליי. אני הולכת אחריו.
פרק 3-סיור בתיכון
**בינתיים, עם גרייס וחברתה אמיליה**
"לא, לא, לא!!!" גרייס אומרת בעצבים. "מה קרה, גרייס?" אמיליה ממשפחת טיאנה שואלת. "הרי, ראית איך הגיבו לרוזבלה הזאת על השם שלה? היא תיקח לי את כל התהילה!" "האמת, השם שלה קצת יותר מתגלגל, מתחרז כזה..." "אמיליה!" גרייס קוראת בכעס. "טוב, אבל מה את רוצה לעשות?" שואלת אמיליה. "אל תדאגי, הנקמה תגיע..."
**בינתיים**
"וזו הקפיטרייה." אומר הכובען ומסיים את הסיור. "יש פה תה? וקינוחים קטנים?" "כמובן." הוא צוחק. "הקפיטריה הכי טובה בעולם!" אני אומרת. "אוי! כמעט שכחתי! יש עוד אזור אחד. בואי איתי." הוא אומר. "אז אתה באמת דוד שלי?" אני שואלת. "כן. אני אח של אמא שלך. היא תסביר לך בבית את השאר." "וואו." אני אומרת. אנחנו מגיעים לטירה גדולה ויפה. "מה זו הטירה הזאת?" אני שואלת בהתפעלות. "בואי. נעלה לקומה הכי גבוהה." הוא אומר. אנחנו נכנסים למעלית, ועולים לקומה הכי גבוהה. "תצאי. פה הסוויטה שלך." הוא אומר. "סוויטה?!" אני פוערת עיניים שאני נכנסת לשם. "זה ארמון שלם!" יש לי שם מיטת אפיריון, ושידה, ושולחן שיש בו חומרים לתה, ורובוט לקינוחים קטנים, ובגדים במגירות, ומרפסת מדהימה. "תסתכלי בשידת המגירות האחרונה. אני בטוח שתאהבי את זה." הוא אומר. אני מרימה מהרצפה את הכובע שלי, שנפל במהלך הסיור, ופותחת את המגירות. "וואו!! אהה!! גדול!! חלומי!! אדיר!!!!!" אני קוראת. כל המגירות מלאות בכובעים! "אז אתה אומר," אני מתחילה ומודדת כובע שחור עם נוצה לבנה ופרחים אפורים, "שאני כובענית מטורפת?" "יש לך הסבר אחר לסיבה שאת אוהבת מסיבות תה, כובעים, וזה שאת כאן?" הוא אומר. "אוי! את חייבת ללכת לאולם הטקסים. הדלת שבאמצע החצר." הוא מסביר. "תודה! ביי!" אני נכנסת למעלית ויוצאת לחצר. דלת אמצעית, כמו שהכובען המטורף אמר. אני שועטת לאולם מלא בכסאות תפוסים, ואני מתיישבת מהר בכיסא הפנוי האחרון. "עכשיו, כולם יתחלקו לקבוצות." רפונזל אומרת. "אני מחלקת השנה." סינדרלה התקדמה אל מרכז הבמה והתחילה לחלק את הקבוצה הראשונה.
פרק 4-והקבוצה האחרונה...
"והקבוצה האחרונה: כרמן סינדרלה, אדריאן הנסיכה בל, פיבי רפונזל, ורוזבלה איזבלה הכובען המטורף!" אני קמה ונעמדת עם כל מי שקראו בשמו להצטרף לקבוצה שלי. "היי! אני רוזבלה איזבלה, או בקיצור רוזבלה, או בקיצור רוז." אני אומרת לחברי הקבוצה במבוכה. "ברוכה הבאה... רוז." אומר אדריאן. "אני מקווה שלא תתרגשי ככה במשימות, אולי זה יפגע לנו בציונים." פיבי אומרת. "אוי, פיבי! רוז חדשה! שלום, אני כרמן, שמחה להכיר אותך." כרמן (מן הסתם) אמרה. "אז... מה עושים? לאן הולכים? מה קורה?" שאלתי ותוך כדי כך נתקלתי בקיר ונפלתי. כרמן עזרה לי לקום. "הציון שלי..." שמעתי את פיבי ממלמלת. "אוקיי, קבוצות!" שלגייה הסבה את תשומת ליבנו. "עכשיו, סינדרלה תכריז על האירוע הראשון של התחרות בין קבוצות!" שלגייה מתרגשת. "מצוין..." גרייס מצחקקת צחוק מרושע... "אוקיי, חברים! כמיטב המסורת, המשימה הראשונה בשנת הלימודים כוללת יצירתיות, כישרונות, אילתור ועבודת צוות, שזה יוצא..." "אפיית עוגות קסומות!" כולם צועקים. אני לא צועקת, אבל זה כל כך קול! "יפה מאוד! כמו בכל שנה, יש טוויסט קטן כל פעם. והפעם יש שניים! אתם צריכים לעשות עוגת חמש קומות, וגם כל קומה נראית אחרת ובטעם אחר!" "אוקיי! קדימה קבוצה! בואו נשיג ציון." אומרת פיבי ואנחנו ניגשים לעמדת האפייה שלנו.
פרק 5-אפיית עוגות קסומות
"אוקיי, קבוצות!" רפונזל קוראת. "תוכלו לקסם כל מרכיב שתצטרכו. 3... 2... 1... לאפות!" "רגע! אין לי שרביט! מה אני אעשה?" אני קוראת פתאום. "את תיעזרי בחבריך לקבוצה, ואולי תעשי כמה דברים באופן ידני." אומר הכובען המטורף ומחייך אליי. "אוקיי, תאפו." אומרת שלגייה. היא וכל המורים הולכים ל... אממ... חדר מורים קסום? אין לי מושג. "אוקיי!" פיבי תוקעת את הרהוריי. "אני מציעה שנעשה עוגת שמונה קומות, כל אחד בוחר טעם ועיצוב לשתי קומות!" אומרת פיבי. "אממ... לא עדיף שנעשה את זה יחד?" אני שואלת. "אולי את העיצוב." אומרת כרמן, ואני מהנהנת. "טוב, אני מציע, כי רוזבלה היא תלמידה חדשה... היא תבחר את שתי הקומות הראשונות." אומר אדריאן. כולם מהנהנים להסכמה. "אוקיי! זה קול. אז, אני בוחרת ב... תה וקינוחים קטנים!" אני אומרת. "קינוחים קטנים זה לא טעם." אומרת פיבי בהיגיון. "ותה זה מגעיל." מוסיפה כרמן. "אולי... עוגייה ושוקו?" אני מנסה. "לא." הם עונים באחד. "אממ... גלידה וקפה?" אני שואלת. "נשמע טוב." אומר אדריאן. "החלטנו! גלידה וקפה. בואו נתחיל להכין!" אומרת פיבי ומנופפת בשרביט שלה. אחרי הבזק נצנצים סגול, (כמו השיער שלה) מופיעים חלב, סוכר, תמצית וניל, אבקת אינסטנט קפה, קמח, ביצים, וקצת גלידה. "נתחיל!" קוראת כרמן, ואנחנו מתחילים. כרמן שופכת לקערה שמצאה בארון ביצה, חלב וקמח, ומערבבת. היא נעזרת בפיבי. אדריאן עושה אותו דבר בקערה אחרת. "אפשר לנסות?" אני שואלת. "בטח." הוא מושיט לי תמצית וניל, ואני מטפטפת קצת. יש לי ניסיון באפייה, אני מאוד אוהבת קינוחים. אני מוסיפה את הסוכר ואת הגלידה, ומתחילה לאפות. "הרעיון הוא לערבב מהר, כדי שהגלידה לא תימס בתוך התערובת אלא תתערבב בתוכה." אני אומרת. "איך הולך לכן?" שואל אדריאן את פיבי וכרמן. כרמן מסמנת לייק עם האגודל, ופיבי מערבבת קפה וסוכר בקערה. "מוכן!" היא קוראת. "גם שלנו!" אני אומרת. אנחנו יוצקים את התערובות לתבניות, ושמים בתנור שחומם מראש. "אני עכשיו!" אומר אדריאן. "רק רגע, איזה טעם לדעתכם גרייס בחרה?" הוא שואל, אבל נראה שהוא יודע את התשובה. "תפוחים!" פיבי וכרמן אומרות וכולם צוחקים. לי לוקח כמה שניות, אבל גם אני צוחקת. "אז מה העניין עם הגרייס הזאת?" אני שואלת את אדריאן בזמן שאני מערבבת לצידו קמח, סוכר וביצים. אנחנו מכינים עוגות דלעת ושוקולד שכרמן בחרה (סינדרלה, והיא אוהבת עוגות שוקולד.) "היא שוויצרית לא נורמלית." אדריאן מגלגל עיניים ומתחיל לחתוך דלעת, "אני פשוט שמח שיש לנו עוד מישהי עם שם מיוחד." הוא אומר לי, מרסק את הדלעת, ושופך אותה לקערה שלי. אחרי שאנחנו גומרים להכין הכל, אנחנו מגישים את העוגה למורים.
פרק 6-קסם כובע!
"יש משימת בונוס!" קורא הכובען, שרואה שאנחנו רוצים להגיש את העוגות שלנו. כולם מתלחששים. "שקט!" קוראת שלגייה, וכולם משתתקים. "אנחנו מבקשים שתכניסו קסם לעוגה שלכם, שיגרום לנו לשמוט לסת ברגע שנפרוס אותה." היא אומרת, מרוצה שתשומת הלב אליה. "מצוין!!!" מצחקקת גרייס צחוק מרושע. "גרייס גרייסון..." שלגייה אומרת בטון מזהיר. "אני פשוט שמחה כל כך שנוכל להכניס קסם לעוגות שלנו! זה מאתגר ומעורר השראה." היא אומרת בטון מתקתק. "תודה, גרייס." אומרת סינדרלה. אני וכולם התחלנו להתייעץ. "קסם כובע! זה יהיה א-ד-י-ר!!!" אני מתלהבת. "אין סיכוי." "ממש לא." "לא יקרה." כולם מסרבים לרעיון האדיר שלי. "אז מה?" אני שואלת. "אולי... נצנצים?" שואלת פיבי. "או, ושיצאו גם סוכריות משם." כרמן מוסיפה. "ותה!" אני אומרת. "איכס." כולם אומרים. "תה קינמון עם סוכר זה ממש טעים! מה הבעיה שלכם?" אני שואלת. "לא יקרה. בואו נעבוד על הנצנצים והסוכריות." אומר אדריאן. "רוזבלה איזבלה רוזמיד, גשי לבמה." אני שומעת קול ברמקולים. "כבר חוזרת!" אני קוראת, ורצה אל הבמה. אני לא שמה לב שיש מאחורי העמוד שלידי משהו, יותר נכון מישהו. גרייס. היא מחזיקה באיזה שיקוי, ומתקרבת אל הכובען. "רציתי רק לשאול" היא אומרת במתיקות "מותר להכניס יותר מכישוף אחד לעוגה?" היא אומרת, ותוך כדי כך שופכת את השיקוי על מה שיש ביד של דוד שלי. "בוודאי." הוא אומר, והיא הולכת לקבוצה שלה. "מה זה היה?" שואלת אותה אמיליה. "זה יחבל בשרביט של הרוזמיד הזאת-" "קוראים לה רוזבלה איזבלה." קוטעת אותה אמיליה. "לא אכפת לי!" מתרגזת גרייס. "בכל מקרה, זה יחבל בשרביט שלה, אבל רק למשימה הזאת. נדאג שהם יפסידו..." אומרת גרייס ומשפשפת ידיה זו בזו. "טוב, רוזבלה." מתחיל הכובען. "קחי את זה." הוא אומר ומושיט לי מקל עם כובע קטן מזהב-כסף בלמעלה. "מה זה?" אני שואלת. "השרביט שלך." הוא אומר. "שרביט? ומה הוא עושה... קסם כובע?" אני שואלת. "בערך... את יכולה להפוך כובעים לכל מיני דברים." הוא מסביר. "כל כך כל כך כל כך קול!!!" אני מתרגשת. "קסם כובע!" אני קוראת ומנופפת בשרביט. לפתע מופיע כובע בצורת סירה. "מגניב!" אני קוראת. "קסם כובע!" אני אומרת שוב, ומופיע מין אופנו-כובע מגניב כזה. "עכשיו חזרי לקבוצה שלך." הכובען המטורף אומר, ואני רצה. "חברים! קיבלתי שרביט!" אני מודיעה. "מגניב!" קוראת כרמן. "קסם.. כובע!!" אני אומרת, ומופיעה מכונת סוכריות מכובע. "איך עשית את זה?" שאלה אותי פיבי. "לי לקח המון זמן ללמוד לשלוט בקסם הדלעת!" אומרת כרמן. "מצויין..." גרייס, שצופה במתרחש, לוחשת לאמיליה. "כן. היא עושה את זה מצויין!" אומרת אמיליה בהתפעלות. "ככה עובד השיקוי שלי! הכל נראה טוב, עד רגע הקסם המשותף..." היא אומרת. בינתיים, אני ממשיכה עם הקבוצה שלי. אני, כרמן, ואדריאן מוציאים סוכריות מהמכונה, בזמן שפיבי מקסמת נצנצים וקערה. "תביאו את הסוכריות!" היא אומרת, ואנחנו שופכים אותן לתוך הנצנצים. "מה עכשיו?" אני שואלת. "תעמדי לידי, ותכווני את השרביט שלך אל הקערה." מכוון אותי אדריאן, ואני עושה מה שהוא אומר. כרמן ופיבי נעמדות לידינו, וגם מכוונות את השרביטים. "עכשיו, תגידי מה שאנחנו אומרים." אומרת כרמן. "סוכריות מנצנצות לקפוץ, את העוגה למלא ואת המורים להדהים!" כרמן, אדריאן ופיבי אומרים, ואני גם. הסוכריות והנצנצים מתרוממים, ונכנסים לתוך העוגה. "זה לא חרוז." אני אומרת. "אבל זה הקסם, מצטער." אומר אדריאן ומושך בכתפיו. אנחנו מגישים את העוגה אל המורים.
פרק 7-סוכריות ונצנצים
"אוקיי, עכשיו שכולם הגישו את העוגות שלהם, אפשר להתחיל לשפוט!" אומרת רפונזל. הם טועמים כמה עוגות, ואז מגיעים לעוגה של גרייס והצוות שלה. זה פאי תפוחים של שלוש קומות. השופטים חתכו אותו, ויצא ממנו זוהר צבעוני יפיפה. כולם מתפעלים. המורים טועמים את הפאי, ופניהם נדלקות. "זה מושלם! אדיר!" אומר הכובען. "מדהים! כישרון ענק!" אומרת סינדרלה. "לגמרי! פשוט נהדר!" מסכימה רפונזל. "זה רק פאי תפוחים! זה לא יכול להיות כל כך-" אדריאן אומר, אבל באמצע המשפט גרייס דוחפת לו ביס מהפאי לפה. "מרקם של מקרון בבצק..." הוא ממלמל. "מקרון! יאמי!" אני אומרת ולוקחת מהר ביס. "ופירות יער בבצק..." "פטל שחור ואוכמניות ליתר דיוק..." אומרת פיבי, שגם לקחה לה ביס. כרמן גם לוקחת. "ומלית תפוחים עם פטל אדום ותותים..." היא אומרת בקול חולמני. "הקבוצה של רוזבלה! עכשיו נראה את העוגה שלכם." אומר הכובען המטורף ומחייך אלינו. "זה חייב לעבוד..." לוחשת גרייס. "אוקיי, אני אחתוך." אמרה פיבי, וחתכה את העוגה. ציפינו שהנצנצים ימלאו את החדר, והסוכריות ישפכו בפרחים סביב העוגה, אבל... לא. קרה משהו נורא! הסוכריות והנצנצים פשוט... נעלמו! לא היה כלום. הרגשתי כאילו זה הסוף שלי, והשפלתי מבט לרצפה. "כןכןכן!!!" גרייס אומרת בהתלהבות. "איך זה קרה?!" שואלת פיבי בעצבנות. "לא יודע! זה חייב להיות-" אדריאן לא מספיק לסיים את המשפט, ונצנצים וסוכריות נופלים מהשמיים באופן מבולגן. "זה הקסם שלכם?" שואלת שלגייה. "סוג... של..." כרמן אומרת במבוכה. "זה מדהים!" היא אומרת. "כן! זה שזה לא מסודר, מעיד על מחשבה יצירתית ומיוחדת!" מסכימה רפונזל. הכובען המטורף מרים מהשולחן את אחת הסוכריות ואוכל אותה. "וזאתי ממש טעימה!" הוא אומר. "זה בטעם של תה!" "רוזבלה!" כל הקבוצה קוראת ומגלגלת עיניים. אני מצחקקת במבוכה. "נטעם את העוגה." רפונזל מודיעה, ובוצעת חתיכה מכל קומה. ככה גם המורים האחרים. הם טועמים מכל קומה. פיבי כוססת ציפורניים. "מדהים! נהדר! אני כל כך אוהבת דלעת!" קוראת סינדרלה. "אני מאוד אוהבת את הקפה!" אומרת שלגייה. "ממ... גלידה זה קינוח מאוד טעים." אומר הכובען המטורף. "אהבתי את השוקולד." רפונזל מלקקת את השפתיים. "טוב, אנחנו צריכים להתכנס ולהחליט!" קורא הכובען המטורף, וכולנו הולכים לעמדות שלנו. "אוקיי!" קוראת שלגייה אחרי כמה דקות. "יש לנו מנצחים! מקום שני... הצוות של גרייס גרייסון, משפחת שלגייה!" אומרת רפונזל. "מה?!?!" קוראת גרייס. "לאלאלא אין סיכוי!" היא צועקת. "גרייס גרייסון!" אומרת שלגייה. "זה לא יפה!" "אה לא, התכוונתי שאני עצובה כי הציון ישפיע על הלימודים שלי, בתיכון שאני כל כך אוהבת!" אומרת גרייס בחנפנות. "לא נורא גרייס, זה לא יעשה כלום." ניחמה אותה שלגייה. "ומקום ראשון... הקבוצה של רוזבלה איזבלה!" כולנו שמחים, מתחבקים, קופצים, צורחים... שיגעון! "טוב, הגיע הזמן לחזור הביתה. אבל ממחר... תזכרו שאתם ישנים פה!" אמר הכובען המטורף, וסימן לי לבוא אליו.
פרק 8-שיח ורדים
"מה זאת אומרת ישנים פה?" אני שואלת אותו. "עד החופש הגדול, כן. אבל לא לזה קראתי לך. בואי איתי לסוויטה שלך." הוא עונה לי. "אבל מה זאת אומרת היום חוזרים הביתה?" אני שואלת אותו שאנחנו בדרך לסוויטה. "אה, כן, היום חוזרים. אבל מחר ישנים פה." הוא אמר. כשהגענו לקומה שלי, נכנסנו והוא הוביל אותי לשולחן. "תראי." הוא אמר, לחץ על איזה כפתור ברובוט, ויצא משם תיק. "מה יש כאן?" שאלתי בסקרנות. "יש פה המון חבילות של תה צמר גפן מתוק, עם קינמון קסום." "איזה תה?!" אני פוערת פה. "אה, ואל תתפלאי שאמא שלך תדע על זה. גם היא למדה פה איתי." אומר הכובען. "בואי, אני אלווה אותך לשער. אה, וקחי הביתה את התיק." הוא מגיש לי את התיק, שיש עליו פסים בצבעי כחול-ורוד, ואני לוקחת אותו. אנחנו יורדים במעלית, ומגיעים לחצר שנחתתי בה. אנחנו הולכים לעבר שיח ורדים אדומים גבוהה, והוא מזיז אותו. נחשפת דלת עם אורות מנצנצים בצבעי הקשת ומסגרת זהב, כמו שהייתה בסמטה. "תיכנסי." הוא אומר לי, ואני נכנסת. "ותשמרי את הצמיד!" הוא צועק אחריי. אני נוחתת על הרצפה בסמטה, והולכת לעבר הבית שלי. אני נתקלת בחבורה של ילדים. "אדריאן! פיבי! כרמן!" אני קוראת בהפתעה. "רוזבלה! מה את עושה כאן?" שואל אדריאן. "הולכת הביתה... גם אתם?" שאלתי. "טוב... באיזה רחוב את גרה?" שאלה פיבי. "אני גרה ברחוב שמיר." אמרתי. חשבתי שהם יצחקקו על שם הרחוב שלי, אבל כולם אמרו "גם אנחנו!" והתחלנו ללכת. כשהגעתי הביתה, אמרתי שלום לחברים החדשים שלי ונכנסתי. "איך היה בפרי טייל היי?" אמא מקדמת את פניי כשאני נכנסת למטבח, ויש לה גם צלחת עוגיות שוקולד צ'יפס בצבעי סגול ירוק. "זה עוגיות קסומות?" שאלתי. "כן, זה כן." אמרה לי אמא. "מה זה התיק הזה?" אמא מצביעה על תיק התה. אני שופכת את תכולתו, ואמא פוערת פה. "תה צמר גפן מתוק עם קינמון קסום! בדיוק נגמרו לי החבילות!" אני מתיישבת ליד השולחן. "אנחנו צריכות להיות קצת ביחד, אני לא אראה אותך עד יום שישי." אומרת אמא. "מה?! לא עד החופש הגדול?" אני מפילה לצלחת עוגייה שהתכוונתי לקחת. "זה מה ש... אוי נו, אח שלי כרגיל מטורף." אמא מגלגלת עיניים. "חוזרים לכדור הארץ כל שישי עד שבת." אמרה אמא. "טוב, בואי נכין לנו תה." אמרתי לאמא, שלקחה קופסה מהתה הקסום והרתיחה מים. אני בינתיים טעמתי עוגייה. "ממ..." מלמלתי בפה מלא. התפשט בבית ריח מתוק. "סיימתי!" קראה אמא, והביאה לנו ספלים עם משקה סגול כהה. היא פזרה לתוך הכוסות נצנצים לבנים. "זה הקינמון?" שאלתי. "כן. תשתי, זה טעים." אמרה לי אמא. לקחתי ספל אחד, ולגמתי מהמשקה המתוק. הוא היה טעים והרגיש קסום. "יאמי!" אמרתי. "אחרי הנשנושים, יש לי משהו להראות לך." אמרה לי אמא. אחרי שסיימנו לשתות ולאכול, אמא אמרה לי לבוא לחדר שלה. "אני רוצה להראות לך משהו." אמרה אמא, ופתחה את המגירה בשידה שלה שהיא לא מרשה לי לגעת בה. "כובעים!" השתנקתי. "גם אני כובענית מטורפת." אמא מחייכת. "אוי! לא הכנתי לך צהריים!" קראה אמא והלכה למטבח.
|
|
|
|
|
|
83
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15/06/2021 07:00 |
חמודאניאתה |
16
|
יפה.
עקבתי אשמח שתחזיר\י
תודה רבה
ב-ה-צ-ל-ח-ה בהכל |
|
|
|
|
|
13/05/2021 12:38 |
סטפני2346 |
15
|
|
אה אוקיי ניצן, כמו שחשבתי אני לא מכירה את הסדרה. (LOL) |
|
|
|
|
|
29/04/2021 23:03 |
אורני93 |
14 |
|
ממש ממש מושלם ומדהים! את חייבת להפוך את זה לסדרה! פליז! בבקשהה! |
|
|
|
|
|
14/04/2021 15:58 |
ניצן5678 |
13
|
|
זו סדרה שיש בה ילדה שהיא צריכה ללכת לתיכון, והיא מכורה לנעליים אז בדרך היא מוצאת חנות נעליים ואז היא רואה מישהו עם מפתח לתיכון אחר, והיא מגלה שגם לה יש את המפתח הזה אז היא פותחת את השער, (שבתוך קיר) ואז היא מגיעה לתיכון של אגדות ומעלה שהיא הנכדה של סינדרלה. |
|
|
|
|
|
04/04/2021 15:29 |
לוביליש |
12 |
יואווווו איזה סיפור מושלם
לא הצלחתי להפסיק לקרוא תמשי אותווו
את יכולה לעשות סדרת סיפור
תמשיכי לדמיין ולכתוב |
|
|
|
|
|
18/03/2021 22:38 |
סטפני2346 |
11
|
|
ניצן... אני אשמח שתסבירי למה התכוונת. אני לא מכירה את הסדרה... |
|
|
|
|
|
16/03/2021 15:16 |
מוקמיק992 |
10
|
חבריםם, היא הייתה כתבת אורחת!!!
היא יודעת לכתוב :))
הרבה יותר טוב ממני זה בטוח, חחח :) |
|
|
|
|
|
15/03/2021 07:47 |
ניצן5678 |
9
|
ההתחלה דומה לסדרה-"ריגל אקדמי", או-"תיכון ריגל". (זה אותו הדבר אבל אני לא יודעת מה השם האמיתי ^_^)
סיפור ממש ממש ממש ממש ממש ממש מממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש מהמם! |
|
|
|
|
|
14/03/2021 21:27 |
סטפני2346 |
8
|
|
אמלי45639, אני באמת אעשה המשך. תודה על ההצעה! |
|
|
|
|
|
14/03/2021 15:24 |
44מונדו200 |
7 |
|
מהמם! סיפור פצצה, ממש אהבתי אותו |
|
|
|
|
|
14/03/2021 11:37 |
אמלי45639 |
6
|
וואייייי!!!!
את כישרון ע צ ו ם !
אולי תעשי עוד חלק?
זה כתוב כלכך כלכך כלכך כלכך טובבבבבב!
את פשוט סופרת מלידה!!!
ושאף אחד, אף אחדדדד לא יגיד לך אחרת!! |
|
|
|
|
|
14/03/2021 11:25 |
הלל24684 |
5 |
|
ואווו מושש |
|
|
|
|
|
13/03/2021 20:42 |
בומרנג6065 |
4 |
ווואוו מושלםםם
זה ארוך מידייי
הספקתי לקרוא חצי$_$ |
|
|
|
|
|
13/03/2021 20:25 |
לוליני10 |
3
|
|
מהמם אולי תהפכי את זה לסדרה? |
|
|
|
|
|
13/03/2021 13:30 |
ט2ט2ט2 |
2 |
|
קראתי את הכול איזה מדהים! |
|
|
|
|
|
13/03/2021 11:21 |
יונ15 |
1
|
|
מדהים |
|
|
|
|
|
|
|
