קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
קטע כתיבה קצר שכתבתי
|
15/03/2021 |
הישיבה שלי על הכיסא לא הייתה מתקבלת על דעת אימי, לטענתה, "את צריכה לשבת ישיבה זקופה. רגליים על הקרקע, גב צמוד לכיסא ואת הידיים תניחי על הברכיים."
הישיבה שלי בשיעור הנוכחי לא הייתה דומה בכלל לדבריי אימי, ישבתי ישיבה מזרחית, גבי היה מעוקל כלפיי פנים וראשי נשען על ידי השמאלית בעודי מביטה בחנייה המשתקפת וסופרת את המכוניות הנוסעות. מה שהוכיח את עצמו כהרבה יותר מעניין מהדיון המתרחש כעת בכיתה: "האם צריך תלבושת אחידה?", יש דיונים יותר מעניינים מזה! אלה אותם שאלות לדיונים כל שנה ושנה.
הרבה אומרים לי שאני מרחפת, הם רואים אותי מביטה בחלון במבט ריקני וחושבים שאני חולמת בהקיץ, אבל לא, אני פשוט משועממת. למה? החיים כל כך צפויים! אני אתן לכם דוגמה, לפני יומיים, היה חידון בזוגות, ניחשתי מי יהיו ביחד וצדקתי בכל ניחוש וניחוש. אם הייתי משתתפת בטורניר, זה גם היה ברור עם מי אני הייתי, אבל היה עוד יותר צפוי שלא אשתתף מכיוון שאנו מספר לא זוגי ואני הכי פחות אהובה בכיתה. למען האמת, אם היו אומרים לי לתאר את עצמי, הייתי מגדירה את עצמי כשקופה. "מתי הגעת לכאן?", שאלה ששואלים אותי הרבה. הייתי כאן מההתחלה, אבל לא הוצאתי הגה מפי, שמרתי על שקט ועל חזותי כשקופה, ולכן, לא הבחנתם בי. הפסיכולוג שלי אומר לי שכדאי לי לנסות להתחבר עם הכיתה, הכיתה שלי מקבלת טיפוסים מסויימים: טובים בספורט, בעלי רשת חברתית, ליצנים ופדחנים. אני גרועה בספורט, אני מנותקת מהעולם, אני מעדיפה להיות אדישה מאשר לצחוק ואני זהירה מכדי לפדח את עצמי. בעיה, אהה?
הצילצול קטע את הדירוג שהתחלתי לפתח במחשבותיי, דבר שאני נוהגת לעשות הרבה, הוצאתי את הכריכים הצפויים: פיתה עם חומוס ופיתה עם גבינה צהובה, והתחלתי לאכול. הבטתי בילדי הכיתה, צפוי. היא לידה והוא לידו. אולי אני פשוט חוזה את העתיד? מי יודע? בעצם אני יודעת. התשובה היא לא. שיעור הבא יש לנו טורניר שכבתי לבנות בכדורעף, אני לא טובה. ילדים אחרים יודעים לתפוס כדורים, אני יודעת להיפגע מהם ולשבת בספסל. כן, ידע שלוקח שנים להבין. סתם, על מי אני עובדת? כבר בשיעור הראשון הבנתי את זה. והוא היה בכיתה א', כשהייתי ילדה קטנה בלי מודעות עצמית. עכשיו יש לי, בערך.
הגעתי לאולם הספורט וכבר התעייפתי, הגיוני? בקשר אליי, מובן שכן.
שאר הכיתות כבר היו מסודרות לפי תורים, אנחנו התור הרביעי- כיתה ז'4.
המשחק הזה מוכר לכל ילד שעומד באולם, אבל בכל זאת מתעקשים לספר לנו את החוקים שוב ושוב. אולי הזיכרון שלי לא ממש טוב, אבל אני זוכרת מה החוקים כמו שאני זוכרת מה אכלתי בבוקר. טוב זאת לא דוגמה טובה, כי בעצם אני לא זוכרת…
"עכשיו, אחרי ששמעתם את החוקים, אנחנו נקבע מי ישחק ראשון, כל תלמידה שעומדת בתחילת התור, נא לגשת." לתאר לכם את התלמידה מאיתנו? טוב, זה כל אחד יכול לדעת, כל תלמיד שעומד בתחילת תור הוא אחד שרוצה שיראו אותו, שישימו לב אליו, הילדה הכי טובה אצלנו בכדורעף עמדה בתחילת התור, זה היה צפוי. הן שיחקו במשחק: "אבן נייר ומספריים", זה שעושים בכל שנה ושנה, נקבעו המשחקים:
אנחנו משחקים ראשונים נגד ז'1, אחר כך ז'2 וז'3 יתחרו, הגמר ואז המנצחים זוכים: "בפרס יוקרתי", כל ילד בעל הבנה בסיסית יכול היה להסיק שהם יביאו לנו ארטיקים או גלידות. בעצם, לא צריך להבין דבר, עמדה מחוץ לשערי בית הספר מכונית גלידות, מתוכה יצא בחור גבוה שהחזיק ארגזים והביא אותם למורה שלנו למתמטיקה. כן, הם בהחלט יודעים לשמור על סודיות.
תירצתי שכואבת לי הרגל ולמזלי, המורה הייתה עסוקה בלדבר עם המורה לאנגלית, לקחתי את זה בתור אישור והתיישבתי על הספסל.
זכינו מקום 2, והפלא ופלא, (לא באמת, זה גם היה צפוי) בסופו של דבר, כולן קיבלו גלידות וארטיקים על המאמץ. גם אני קיבלתי, בעצם, ברור. אני הרי הכי התאמצתי. הארטיק היה טעים- ארטיק לימון. צפוי.
ז'3 נראו מאוכזבים מזה שזכו במקום האחרון, אבל למרות זאת, הם המשיכו לשיר את השיר הנוראי (ז'3 תמיד בראש) שברצינות, מי המציא אותו? ולמה?
מקווה שאהבתםםםם
|
|
|
|
|
|
129
|
|
|
|
|
|
|
|
|
29/07/2021 00:24 |
ןדובוני |
7
|
אהבתי מאוד!!!
הייתי ממליצה לך לנסות להוסיף לזה כמה איורים, זה יכול להיראות ממש נחמד! |
|
|
|
|
|
14/06/2021 19:32 |
דלתנית |
6
|
|
181יעלר1, כן, אני כתבתי |
|
|
|
|
|
09/06/2021 19:02 |
181יעלר1 |
5 |
אהבתי את המצאת?
אולי תעשי לזה המשך |
|
|
|
|
|
28/04/2021 14:42 |
נטועית |
4
|
|
תעליי >< |
|
|
|
|
|
15/04/2021 10:24 |
נטועית |
3
|
|
תעליי |
|
|
|
|
|
16/03/2021 16:15 |
ברלי29 |
2 |
|
הסיפור הזה הרוךךךךךךךךךךךךךךך |
|
|
|
|
|
15/03/2021 18:28 |
לומי507 |
1
|
|
סיפור יפה! למרות שנתת לי לקרוא אותו כבר:) |
|
|
|
|
|
|
|
