סיפור לתחרות פסח\ לכתב אורח.
|
21/03/2021 |
חלק א'- הכרות: היי חברים!!! מה שלומכם??? קוראים לי דניאל, אני בן שלוש עשרה, ואני גר במיקמק סיטי, (ממש קרוב למיקסינמה) ואני רוצה לספר לכם סיפור שקרה לי ממש לפני יומיים.
חלק ב'- הטיול: הסיפור שלי מתחיל כמה ימים לפני פסח, בעיצומם של הנקיונות, האחים הקטנים שלי ( בן ובת, תאומים, בני שמונה- לבן קוראים עוז, ולבת קוראים הדר) הם עשו בלאגן, אז החלטתי לקחת אותם לטייל. קנינו גלידות במיקפה, ואחר כך הלכנו לטייל ביערות מיקמק. אני התישבתי לי לקרוא ספר בצל, ועוז והדר שחקו להם בתופסת. אחרי כמה דקות עוז קורא לי: "דניאל אתה חייב לבא, לא תאמין מה מצאנו", "רגע אני באמצע הפרק" אמרתי לו. "נו דניאל אתה חייב לראות את זה" הוא התעקש, "אין לי כוח, אני באמצע המתח" אמרתי בחוסר סבלנות. " אוף נו, אני רציני אתה באמת חייב לבא... יואאווו דניאל אתה לא מאמין זה נהיה רותח... דניאל זה גם מוציא אור ירוק מוזר, נו דניאל בא כבר..." הוא אמר בפאניקה. "כן בטח, הפעם אתה לא תעבוד עלי, נמאס לי מהבדיחות שלך" עניתי בעצבנות, "דניא..." הדר התחילה להגיד, אבל היא לא סיימה את המשפט שפתעום נהיה שקט, שקט גמור, שקט קצת מפחיד.
חלק ג'- אבן הפלא: "עוז", קראתי "הדר, נו איפה אתם? זה לא מצחיק!!!" אמרתי. הנחתי את הספר, והתחלתי ללכת לכיוון שממנו הם קראו לי לפני כמה דקות. "עוז, הדר, נו באו לפה." אמרתי קצת בלחץ. "נו עוז אם לא תבוא לפה מיד, אני אקח לך את הכדור סל החדש שנתתי לך במתנה." אמרתי עוד יותר בלחץ. אבל לא הייתה תגובה. כשהגעתי למקום שבו הם עמדו לפני רגע, הייתי המום, היא שם את המשקפת של עוז, שאותה הוא לוקח לכל מקום, ואת הקשת האדומה והחדשה של הדר. טוב הפעם ממש נבהלתי!!! היתכופפתי להרים את הקשת והמשקפת, שפתעום ראיתי על הרצפה אבן קטנה, עגולה, וירוקה... הרמתי אותה, ובחנתי אותה מכל הכיוונים. "מה זאת האבן הזאת?" חשבתי לעצמי, שפתעום האבן נהייתה ממש רותחת, התחלתי להקפיץ אותה בידי, לפני שאקבל כוויה, אבל אז היא התחילה להוציא אור ירוק מוזר... ואז בום.
פרק ד'- חזרה למיק-מצרים: "קום עבד, קום מיד." זה היה הדבר הראשון ששמעתי אחרי ה'בום' התעוררתי, פתחתי את העיניים, אבל הייתי בטוח שאני בחלום: אני במקום שמלא בחול רותח, אבנים וקש. מלא בפירמידות. (שממש נראה כמו מיק-מצריים.) אני לבוש במין חלוק לבן מוזר, חגורה על המותניים ומשהו שנראה כמו כפייה על הראש. ומסביבי אנשים מוזרים, חלק אנשים כועסים שמחזיקים שוטים גדולים וארוכים, וחלק אנשים שלבושים כמוני, עובדים בפרך. "איפה אני?" שאלתי בבלבול, "מי אתה?" שאלתי את האיש המוזר שמעלי. "שמעת את העבד הזה? שואל איפה הוא, חחחחההה..." הוא אמר. "איפה אתה אם לא במיק-מצרים." הוא אמר בגיחוך, "ואני הוא פפירוס הנוגס המיק-מצרי" הוא אמר וניפח את החזה, בחשיבות עצמית. "ועכשיו קום, לפני שאני יזכיר לך מה אני עושה לעבדים לא ממושמעים" הוא אמר, ומבט מרושע על פניו. קמתי על רגליי, עדיין לא מעכל את מה שאוזניי שמעו, אבל לא הייתה לי הרבה ברירה, לא ממש היתחשק לי לחטוף מכות מהמיק-מצרי המרושע, אבל לפתע נזכרתי. "איפה עוז והדר? הם בטח גם פה." חשבתי בבהלה. אבל גם לחפש אותם לא התאפשר לי, המצרי צעק עלי שאתחיל לסחוב לבנים לפירמידות.
פרק ה'- ההבנה: בערב, אחרי שגמרתי את העבודה, הלכתי אחרי היהודים האחרים לכיוון מקום המיגורים שבהם ישנים העבדים. תוך כדי ההליכה חיפשתי בכל מקום אפשרי את עוז והדר, אבל זה לא צלח. כשהגענו למקום השינה ראיתי שם את עוז והדר, (גם הם היו לבושים כמוני), יושבים על המיטות, בוכים. "עוז, הדר, הנה אתם" אמרתי בהתרגשות. "כמה חיפשתי אותכם, איפה האיתם?" שאלתי. "דניאאאאללללל...." צרחה הדר. "לא ידענו שגם אתה פה" אמר עוז, מנגב את הדמעות. "אנחנו, אנחנו פשוט... נגענובאבןופתעוםהיאהוציאהאורותירוקיםופתעום..." אמרה הדר במהירות, מבלי אפילו לעצור לנשום. אבל קטעתי אותה ואמרתי: "כן, כן את זה כבר הספקתי להבין, אבל איפה האיתם אחרי שהגעתם לפה?" שאלתי. "אממ... איזה שוטר משוגע אחד תפס אותנו, צעק עלינו והכריח אותנו לאסוף קש וחול בשביל הטיט. וככה אספנו, עד שהגיע הערב, ואז הביאו אותנו לפה." אמר עוז, "אתם יודעים זה ממש מוזר כל העיניין הזה, כאילו ככל, למרות שאין לי מושג איך האבן לקחה אותנו לארץ אחרת, אבל המקום הזה... העבודה הזאת... זה לא מזכיר לכם את מיק-מצריים? עם כל הסיפור של ההגדה? עשרת המיק-מכות וכל זה?" שאלתי בתקווה שאני לא נשמע מוזר יותר ממה שאני חושב שאני נשמע. "כן, גם אני חשבתי על זה, זה בדיוק מה שלמדנו בבית ספר, אבל איך זה הגיוני? מה... אתם חושבים שחזרנו בזמן?" שאלה הדר חצי בבלבול וחצי בהתרגשות. "למרות שזה נשמע ממש אבל ממש מופרך, אני לא חושב שיש הסבר אחר, אלא אם כן כל זה רק מתיחה, אבל אני לא חושב שהנוגסים שם בחוץ בכלל יודעים מה זה הומור..." אמרתי בלעג.
פרק ו'- לילה מוזר: לא הספקנו עוד לדבר כל כך הרבה לפני שנוגס מיק-מצרי נוסף נכנס ואמר לנו ללכת לישון מיד, בלי דיבורים. היה לי מאוד קשה להירדם, וזה לא היה רק בגלל שהמיטה שלי היתה קשה כמו אבן, אלא הדאגה והמחשבות שלי, על אמא, אבא, עוז והדר, על מה נעשה?, ועל איך חוזרים הביתה?...
פרק ז'- התקווה: כנראה שבסופו של דבר נרדמתי, כי אחרי מה שנדמה כמו רק כמה דקות, הרגשתי יד גדולה תופסת בי, וצורחת עלי לקום. ממש לפני שיצאתי, הספקתי לומר לעוז והדר שינסו לפגוש אותי ב- 14:00בצהורים, מאחורי הפירמידות, ושם נדבר. בשעה- 14:00 בצהורים, כשהנוגס המיק-מצרי לא ראה, חמקתי הצידה למאחורי הפירמידות, וכעבור כמה דקות הגיעו לשם גם עוז והדר, "אוקי תקשיבו, כפי שאנחנו יודעים, עשרת המיק-מכות אמורות להתחיל בקרוב, ואחרי זה יציאת מיק-מצריים, אבל אני ממש מקווה שנמצא דרך לצאת מכאן בהקדם האפשרי, עוד לפני שהכל יתחיל, ולכן אני מבקש ממכם לפקוח עיניים, ולנסות למצוא כל משהוא שנראה לכם שיכול לעזור לנו לצאת מכאן, ולחזור הביתה, ברור?" שאלתי. "ברור" ענו לי עוז והדר פה אחד. ולרגע חשבתי לעצמי כמה בוגרים ורציניים, הם נראים עכשיו.
פרק ח'- הגאולה קרבה: אבל עבר יום, ועוד יום, ועוד יום, ושום דבר לא מתקדם, לא בנוגע לעשרת המיק-מכות, ולא בנוגע לחזרה הביתה. כבר כמעט שהתיאשתי, אחרי שבועיים שלמים פה, שאני כמעט לא ישן בלילה, עובד עבודת פרך... שפתעום שמעתי ליחשושים מקבוצת יהודים לידי: "שמעתם? משה ואהרון בני עמרם באו לפרעה, ודרשו ממנו לשחרר אותנו, וכשפרעה סירב, הם הכו את היאור, וכולו הפך לדם" אמר אחד מהם שנראה קצת זקן. "כן גם אני שמעתי, ושמעתי גם שמתי שהמצרים שותים- זה דם, ומתי שהיהודים שותים- זה נהיה בחזרה מים." אמר צעיר נלהב אחד. לשאר הדיבורים כבר לא הקשבתי... הייתי כל כך המום ונרגש לשמוע את החדשות, "אני לא מאמין, סוף סוף רואים את הגאולה באופק, הנה התחילו עשרת המיק-מכות." חשבתי בהתרגשות.
פרק ט'- עשרת המכות: כל שאר המיק-מכות עברו די מהר, ותאמת זה היה ממש מהנה, בעשר המיק-מכות היהודים היו משוחררים מהעבדות, והיה ממש מהנה לראות שמשום מה המיק-מצרים הם אלה שסובלים. דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך... והנה היא הגיע- מיק-מכת בכורות, עוד מעט פרעה יצא, ויתחנן למשה שנעוף כבר ממצרים.
פרק י'- פרעה בפיג'מה באמצע הלילה: "הנה הוא" צעק עוז, "הנה הוא" צעקה גם הדר, "דניאל בא תראה, פרעה לבוש בפיג'מה, רץ ברחובות לחפש את משה" אמר עוז תוך כדי צחוק. "באמת למדנו על זה, אבל לא חשבתי שזה עד כדי כך מצחיק" אמרה הדר, תופסת את בטנה ומתגלגלת מצחוק.
פרק יא'- יוצאים ממיק-מצריים: בבוקר שלמחרת הייתה התרגשות רבה, כולם כבר היו מאורגנים ליציאה ממיק-מצרים, הבצקים בקושי הספיקו לתפוח שנשמע האות ממשה לצאת לדרך. יצאנו לדרך ברוב פאר והדר, ואני לא זוכר מתי ראיתי את עוז והדר מאושרים ככה, ותאמת שהם צודקים, זה באמת היה מדהים!!! לא רק שיצאנו ממיק-מצריים סוף סוף, גם קיבלנו מלא אוצרות מהמיק-מצרים. (במכת חושך) אבל את המחשבות שלי קטעה הדר, היא בדיוק מעדה ממשהו, "איההה..." אמרה הדר, ושפשפה את בירכה הכואבת, "את בסדר?" שאלתי, "ממה נפלת?" שאל עוז, הדר התכופפה להביט ממה מעדה. ואחרי שגילתה, פיה נפער לרווחה.
פרק יב'- חוזרים הביתה: "זאת האבן" היא צעקה בהתרגשות, "נו אז, מה כל כך מרגש באבן?" שאל עוז, בהבעת בוז. "לא נו, אתה לא מבין, זאת האבן שבגללה באנו לפה" אמרה הדר, שקרנה מרוב אושר, "אין מצב" אמרתי, וחטפתי לה את האבן מהיד, "זאת באמת האבן" אמרתי באושר, אבל איך שסיימתי את המשפט, האבן התחילה לרתוח, תפסנו אותה ביחד, היא הוציאה אור ירוק חזק... ובום. כשהיתעוררתי, גיליתי את עצמי ביער, ולידי עוז והדר. קפצנו מרוב אושר, "יששששש... חזרנו!!!" צרחה הדר. "אתם מאמינים?, סוף סוף חזרנו, ואפשר ללכת הביתה!!!" אמר עוז, ונישק את האדמה בדרמטיות. אבל מיד כשהוא אמר את זה, נמחק לי החיוך מהפנים. "הביתה, אמא ואבא, הם בטח השתגעו מדאגה, אנחנו חייבים לרוץ..." אמרתי בפאניקה. "רק רגע, דניאל תסתקל על השעון, תראה- לפני שחזרנו הסתכלתי בשעון והשעה הייתה- 17:36, ועכשיו השעון מראה שהשעה- 15:07, וזאת השעה שהיינו ביער לפני שנגענו באבן". אמר עוז. "חכו רק רגע" אמרתי, ורצתי למקום שאליו השלכתי את הספר, רגע לפני כל המסע הזה. ליד הספר היה לי גם טלפון וארנק. פתחתי את הטלפון ובדקתי את התאריך, זה בדיוק את אותו תאריך של אותו היום שלפני שנגענו באבן. כאילו כל המסע הזה לא לקח אלה שניה אחת!!! "אוקי, ואאווו" אמר עוז שכבר היה לידי. "ממש ואאווו" אמרתי גם אני. "היה כיף" אמרה הדר. "למרות כל הקשיים שהיו בהתחלה, זה היה שווה את זה, לא?" שאלה הדר. "בהחלט" ענינו לה, וכך חזרנו הביתה, עייפים אך מרוצים, עם חוויה שלא נשכך לעולם, וגם עם אחלה סיפור לספר בליל הסדר!!!
-הסוף-
זהו חברים, זה הסיפור שלי, אני ממש מקווה שאהבתם אותו, אני ישבתי לכתוב אותו המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןן... זמן!!!!!! ואני ממש מקווה לזכות. ואאוווווו זה היה ארוךךךךך... אני ממש מקווה שלמרות שזה ארוך אתם קראתם את כל הסיפור!!! מי שקרה את כולו שיכתוב לי בתגובות, זה נורא ישמח אותי :) אז ביוש, פסח כשר ושמח!!! אוהבת מיליוניםםםםםםםםםםםםםםם... סטאר9996
|
|