|
שתי סיפורים לכבוד הספיישל!
|
23/04/2021 |
היי לכולם!!!! אז היום נתחיל בספיישל ודבר ראשון הבטחתי לכם שני פרקים כל יום! נתחיל בגם סוד המראה המכושפת וגם הדרך לאור כי לעשות פרק אחד אחרי השני זה קשה במיוחד שאין רעיונות. אז נתחיל בדרך לאור ואחרי נעבור לפרק הסיום של סוד המראה המכושפת! בואו נתחיל.
הדרך לאור פרק 2
אלי הסתכלה שוב בספר הטלפונים. לפתע היא התמקדה במספר מסוים אחד בספר והתקשרה עליו.
היא דיברה מלא זמן אבל בגלל שהייתי עדיין מטושטשת שמעתי רק כמה משפטים קצרים: את בטוחה?... בטח אני אמסור לה אני ואור נצא אלייך עוד מעט... כשאלי ניתקה היא יצאה מין החדר וחזרה עם חולצה לבנה וג'ינס. אלה הבגדים הישנים של הבת שלי. אמרה אלי. היום היא גדולה ממך כבר בכמה שנים אבל אני חושבת שהבגדים יתאימו לך. איפה היא עכשיו? שאלתי. זאת אומרת... הבת שלך. היא כרגע במחנה קיץ היא אמורה לחזור בעוד כמה ימים. ענתה אלי. תתלבשי ותבואי יש מישהי שרוצה לפגוש אותך. התלבשתי והלכתי בעקבות אלי אל המכונית שלה. נסענו ונעצרנו ליד בית פרטי קטן שצבעו כבר מזמן התקלף ועם גינה קטנה עם פרחים. מול הבית עמדה ילדה בשמלה לבנה וטיסט שחורים. היה לה שיער בין ג'ינג'י לבלונדיני ועיניים ירוקות בהירות וקצת נמשים. להסתכל עלייה היה כמו להסתכל על מראה. היא נראתה בדיוק... בדיוק כמוני. שלום אמרה הילדה. שמי אוריאן. אני האחות התאומה שלך.
סוד המראה המכושפת פרק 16
מנהרת החול הביאה את מאיה ואת באתני אל הבור שמאיה פגשה בו לראשונה את אדל. והנה היא ראתה אותה שוב בבירור. אותם שמלה מכנסיים ונעליים. ועכשיו היא ראתה עוד פרט קטן. אדל נראתה בדיוק כמוה. היה לאדל מבט עצוב בעיינים. אני ראוה שאת כבר יודעת. אמרה אדל וקולה נשמע עגמומי. מאיה הרגישה שקולה נחנק. את ידעת? היא שאלה. יכולת לספר לי. הייתי מעדיפה לשמוע את זה ממך ולא מאמ... כלומר מהמכשפה. היא באה להגיד ''אמא'' אבל שינתה את מה שאמרה ברגע האחרון. המכשפה היא לא אמא שלה וזה סופי. כן ידעתי. אמרה אדל באותה נימה עגמומית. אבל איך? שאלה מאיה. איך יכולת? מאיה. אמרה אדל. אני פחדתי. אני ידעתי מהרגע הראשון שיהיה לך קשה לשאת את זה שאת הבת של המכשפה. אבל עדיין יש פה דברים לא הגיוניים. אמרה מאיה. כמו- איך זה שאת בת 12 ואני בת אחת עשרה? זה מה שעכשיו מעסיק אותך? צחקה אדל. טוב אני פשוט מניחה שההורים המאמצים שלך חגגו לך יום הולדת שנה שהיית בת שנתיים כי מצאו אותך שהיית בת שנה ולא ידעו באיזה גיל את. לפתע עלה במוחה של מאיה רעיון. היא פתחה שער חול חדש היישר לעברן. אני מניחה ש... ביי. אמרה מאיה. השער הזה יובל אותנו הבייתה. אני בטוחה בזה.
ביי. אמרה אדל וחיבקה את מאיה. מאיה ובאתני קפצו לשער ושתיהן הופיעו בבית של מאיה. הוא היה שקט ושרר בו חושך. מוזר. אמרה מאיה. למה שההורים המאמצים שלי לא יהיו בבית? לפתע נזכרה בפתק שהיה על הפצצה. באתני. קראה מאיה. מה? שאלה באתני. זוכרת את הפתק על הפצצה? באתני הנהנה. הפצצה התפוצצה נכון? שאלה מאיה. לפתע המבט של באתני התמלא אימה. משפחתם של באתני ומאיה בצינוק של המכשפה!
|
|
