קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
שומרת הערים האבודות 5 לודסטאר הפרק הראשון
|
12/05/2021 |
הקדמה:
זה מה שהם רוצים.
המילים נפלו במוחה של סופי כשהיא דוהרת במעלה גרם המדרגות הלולייני, סופרת את צעדיה, ומנסה לנחש איזו דלת לקחת.
הידית הראשונה שניסתה הייתה נעולה.
אחרת נפתחה לחושך.
שלישית חשפה דרך זוהרת בפמוטי אש כחולים מוזרים.
הרצפה רעדה עם כל צעד ואבק נפל דרך התקרה, מגרד בגרונה ומקשה עליה לנשום.
היא הלכה בעקבות הלהבות.
הלוך ושוב התפתלו האולמות - מבוך זהיר, שנועד לבלבל. לִבלוֹעַ. נפרד.
הרעידות גברו בכל צעד , עדינות אך שאי אפשר לטעות בהן.
ורחוק מדי.
אף אחד אחר לא ירגיש את האדוות מתנפחות, כמו גלים שמתאספים במהירות.
הם היו מרוכזים מדי בחגיגה שלהם.
תפסו יותר מדי את הניצחון המדומיין שלהם.
בוטח מדי.
עיוור מדי.
מאוחר מידי.
האדמה קשקשה חזק יותר, הסדקים הראשונים פצחו באבנים.
זה מה שהם רוצים.
פרק אחד:
זהו זה אבטחת לילה! "
סנדור רטן, שומר על ידו האפורה הענקית שעומדת מעל חרבו השחורה העצומה.
קולו החורק הזכיר לסופי יותר עכבר מדבר מאשר שומר ראש קטלני.
כמה ילדי פלא רצו על פניהם, וסנדור קירב את סופי כשהקבוצה המצחקקת קפצה לפוצץ את הבועות מלאות הממתקים שצפות ליד עצי הקריסטל המנצנצים. סביבם, ילדים רצו דרך האודטוריום מכוסה הקונפטי במדי רמה שלוש-זהב ענבר, וכפות עפות כשהן תופסות חטיפים ובקבוקי מיץ תות ומתנות עטופות טינסל בכיפות החשיבה הלבנות הארוכות המשתלשלות מארונות כולם.
חגיגת המידרמס הייתה מסורת של אקדמיית פוקספייר, רחוק שהאבדון הצפוי שסנדור דמיין. ובכל זאת, סופי הבינה את דאגתו.
כל הורה שמסתובב באולמות עם הסטרימר.
כל פנים שהיא לא זיהתה.
כל אחד מהם יכול להיות מורד.
רשע.
האויב.
סנדור התבונן בסופי תולשת את הריסים שלה - הרגל עצבני, שוב בכל הכוח. "שום דבר לא יקרה," הבטיח ותחב את שערה הבלונדיני מאחורי אוזנה במגע עדין להפליא עבור לוחם גובלין בגובה שבעה מטרים.
זה בהחלט עזר להחזיר את סנדור לצידה - במיוחד לאחר שכמעט איבדה אותו במהלך הקרב בהר האוורסט. וסנדור כבר לא היה הגובלין היחיד בפוקספייר. לכל אחד מששת האגפים בבניין הקמפוס הראשי הוקצה סיור משלו, כששתי טייסות נוספות שמרו על השטח השרוע.
המועצה הוסיפה גם ביטחון בכל הערים האבודות.
הם היו חייבים .
הענקים עדיין איימו במלחמה.
ובשלושת השבועות מאז שחזרו סופי וחברותיה מהמחבוא עם הברבור השחור, פרצו הנעלמים את השער הראשי של המקדש ופרצו למרשם באטלנטיס.
סופי יכלה לנחש מה המורדים קיוו להרוויח מהישג המרשמים על בעלי החיים הסודיים של האלפים - הם כמובן לא ידעו שהיא שכנעה את המועצה לשחרר את האליקורנים היקרים. אך מתקפת הרישום נותרה בגדר תעלומה. חברי המועצה שמרו על רשומות זהירות על כל אלף שנולד אי פעם, ואף אחד לא היה אומר לה אם תיקונים כלשהם שונו או נגנבו.
בועה צצה על ראשה של סופי, וסנדור קלט את קופסת הפראפלס שריחפה בפנים.
"אם אתה אוכל את אלה, עלי לבדוק אותם תחילה," אמר לה.
האף הרחב והשטוח של סנדור לא הריח שום רעלים בממתק האגוזי, אך הוא התעקש לבדוק את הסיכה לפני שמסר אותם. כל קופסה של פראטלס הגיעה עם סיכה מיוחדת בפנים, ובעבר הברבור השחור השתמש בהם כדי לשלוח לסופי הודעות.
הוא דג את שקיק הקטיפה הזעיר וסופי מצאה את עצמה אוחזת בשרשרת התרופות לאלרגיה שלה. היא עדיין שמרה את סיכת הירח הכסופה שקאלה נתנה לה מחוברת לחוט - תזכורת לחברה שאיבדה, וסמל לתפקיד שהיא צריכה להבין איך לשחק.
"נראה שזה בסדר," אמר סנדור והושיט לה את הסיכה הקטנה - ציפור שחורה ומוזרה עם נוצות זנב צהובות בוהקות. " אני לא יכול לדמיין שזה אומר משהו חשוב."
גם סופי לא יכלה. במיוחד מאז שהברבור השחור שתק בצורה מעצבנת. אין הערות. אין רמזים. אין תשובות במהלך הפגישות הקצרות שלהם. לכאורה הם "התארגנו מחדש". וזה לקח לנצח.
לפחות המועצה עשתה משהו - הקימה סיורי גובלינים וניסתה לארגן הסכם שלום. הברבור השחור צריך להיות לפחות. . .
למעשה, סופי לא ידעה מה עליהם לעשות.
זו הייתה הבעיה בכך שחברה הצטרף לאויב.
"הנה את!" אמר קול מוכר מאחוריה. "התחלתי לחשוב ששכחת אותנו."
לא היה לזהות את המבטא העמוק . ובכל זאת, המילים המקנטרות גרמו לסופי לקוות שהיא תסתובב ותמצא ילד אחר.
פיץ נראה חמוד כתמיד במדי הרמה החמישית האדומה שלו, אבל החיוך המושלם שלו לא הגיע לעיניו הצבעוניות. הגילויים האחרונים היו מכה אדירה עבור כל חבריה, אבל פיץ לקח את זה הכי קשה.
גם אחיו וגם חברו הטוב ביותר ברחו עם הנעלמים.
בגידתו של אלבר הפכה את פיץ זהיר- גרמה לו לפקפק בכל זיכרון.
אבל של קיף?
הוא לא היה מדבר על זה - בכלל.
לא שלסופי היו סיכויים רבים להעלות את הנושא.
רק קומץ אנשים ידעו את האמת. השאר האמינו לשקר של הברבור השחור, וחשבו שקיף לוקח זמן כדי להתאבל על העלמות אמו. אפילו למועצה לא היה שום מושג, וסופי קיוותה שזה ישאר ככה. ככל שכולם פחות ידעו, כך יהיה קל יותר לקיף לחזור הביתה.
אם הוא יחזור הביתה.
"את בסדר?" שאל פיץ וגרם לה להבין ששכחה להגיד שלום. "אני מקווה שאת לא דואגת למבחנים שלך. אין סיכוי שלא עברת. "
"אני לא יודעת. . . ”
הזיכרון הצילומי שלה עזר - אבל לאחרונה היא התקשתה להתרכז במהלך הפגישות בבית הספר שלה. אבל בכנות, היא בקושי נתנה מחשבה שנייה למבחנים שלה. היא לא הייתה אותה נערה שהייתה שנה לפני כן, שחשבה שכישלון מפוקספייר יהיה סוף העולם. עכשיו היא נחטפה, נחשבה מתה, גורשה מהערים האבודות, ועזרה למנוע את מגיפת הריגת כל המינים. היא אפילו התגנבה לבירת הענקים ועזרה להרוס מחצית מהעיר - וזו הסיבה שבגללה המועצה נאבקה במשא ומתן על אמנה חדשה של הענקים.
"תירגעי," אמרה פיץ כשמוחה נכנס לסיוטים של פנים ועפר שמשתולל ברחובות הנוצצים של האלפים. "אנחנו אמורים לחגוג."
עידודו נשמע מאולץ. אבל היא ידעה שפיץ מנסה.
זה מה שהם עשו עכשיו.
לְנַסוֹת.
לַחֲכוֹת.
לְקַווֹת.
"רק תן לי לקחת את כובע החשיבה שלי," אמרה לו ופנתה לכיוון הארונית שלה. הכובע הארוך נדרש במהלך בחינות האמצע,ונועד להגביל את הטלפתים ולשמור על שלמות המבחנים - לא ששום דבר יכול לחסום את יכולותיה המוגברות של סופי. אך לאחר הבחינות הפכו הכובעים לשקים הנוכחים, וכולם מילאו אותם בפינוקים ופרינגים ואוצרות.
"אצטרך לבדוק את המתנות שלך לפני שתפתחי אותן,"
סנדור הזהיר כשסייע לסופי להרים את כובעה המלא. "זה מושלם," אמר פיץ. "בזמן שהוא עושה את זה, את יכול לפתוח את שלי."
הוא שלף קופסה קטנה מכיס שכמייתו באורך המותניים ומסר אותה לסופי. על נייר העטיפה האטום היו אבקות של נצנוץ צהבהב, והוא קשר אותו בקשת צהבהב משיי, וגרם לה לתהות האם הוא ניחש את הצבע האהוב עליה.
היא באמת קיוותה שהוא לא יכול לנחש מדוע. . . .
"אני מקווה שהמתנה יותר טובה השנה," אמר פיץ. "ביאנה טענה שהחידעט היה כישלון מוחלט."
העט כותב החידות שנתן לה בפעם האחרונה היה אכזבה, אבל. . .
"אני בטוחה שאוהב את זה," הבטיחה סופי. "חוץ מזה. המתנה שלי משעממת. ”
סנדור הכריזה על מסע קניות באטלנטיס כמסוכן מדי, ולכן סופי בילתה את היום הקודם באפיית מתנות לחבריה.
היא הגישה לפיץ קופסת פח עגולה והוא הוציא את המכסה מיד.
"Ripplefluffs?" שאל וחייך את חיוכו האמיתי הראשון מזה ימים. הפינוקים עטופי הכסף היו מה שהיה אפשר לכנות בטעות בראוניז אם בראוניז ועוגת שוקולד היו עוגיות פאדג'יים וחמאתיים, עם הפתעה ממתקים שקועה במרכז. אמה המאמצת של סופי, אדלין, לימדה אותה את המתכון ועזרה לה להמציא שני שילובי טעמים.
"איך ידעת ששוקולד ונענע הוא החביב עלי ביותר?"
שאל פיץ, קילף את עטיפת הכסף וזלל את כל המוך בביס אחד.
"לא ידעתי," הודתה סופי. "אם הייתי עושה זאת, לא הייתי נותנת מטופי החמאה."
"גם הם נראים מדהימים," אמר ואז קימט את מצחו בשאלה. "את לא מתכוון לפתוח אותו?"
"אני לא צריכה לחכות עד שנהיה עם האחרים?"
"לא. עדיף שזה רק שנינו. ”
משהו בדרך שהוא אמר שזה גרם לה ללב לעבור למצב רפרוף, למרות שידעה שפיץ לא חושב עליה ככה. מוחה חלף בתריסר תיאוריות כשקרעה בזהירות את הנייר המנצנץ. אבל זה עדיין לא הכין אותה למצוא. . .
"טבעות?"
"הם הולכות על האגודלים שלך," הסביר פיץ. "זה דבר מוכר."
היא לא הייתה בטוחה מה הקשר בין תכשיטי אגודל לקשר הטלפתי הנדיר שלהם. אבל היא שמה לב שפיץ לבש סט זהה. ראשי תיבות של כל טבעת הוטבעו במתכת ורדיגריס.
SEF מימין - סופי אליזבת פוסטר - ו- FAV משמאל.
"פיצרוי אייברי ואקר."
"השם האמצעי שלך הוא פיצרוי?" היא שאלה.
"כֵּן. אין מושג מה ההורים שלי חשבו לעצמם. אבל תראי את זה. נסי לפתוח את מחשבותיך לשלי, ואז עשי זאת. "
הוא החזיק את ידיו בכף היד החוצה, וחיכה שהיא תעשה את אותו הדבר.
ברגע שהיא עשתה זאת, הטבעות התחממו על עורה והצמידו את ידיהם זו לזו כמו מגנטים.
"הם עשויים ממעלאה," אמר פיץ, "המגיב לאנרגיה נפשית. זה לא משנה כלום, אבל זה יראה לנו מתי מוחנו מחובר, וחשבתי שזה יעזור לנו להתרכז ו. . . ” קולו נגרר. "אתה שונאת אותם, לא?"
"ברור שלא!"
היא אהבה אותם קצת יותר מדי, בעצם.
היא פשוט ניסתה לא להראות את זה.
הרבה ילדים בהו בהם.
ולחשו.
וצחקקו.
פיץ סובב את כפות ידיו ושבר את חיבור הטבעות. "אני מניח שהייתי צריך ללכת עם השרשרת שביאנה הראתה לי.
פשוט יש לך כל כך הרבה שרשראות - והאחרונה שקיבלת. . . ”
הוא לא סיים את המשפט.
זה היה אמור להזכיר את קיף.
"אני שמח שהבאת לי את אלה. ברצינות. הם האהובים עליי. " היא הצביעה על "FAV".
זה זיכה אותה בחיוך נוסף, ופיץ הסיר את שערו הכהה ממצחו. "יאללה, אני בטוח שלדקס וביאנה נמאס לחכות לנו."
"לאן נעלמה גריזל?" שאל סנדור כשפנו לעזוב.
"היא אמורה להישאר לצידך."
"אני ממש כאן," אמר קול נשי צרוד כשגובלינית אפורה גמישה בחליפת סרבל שחורה מותאמת כאילו נמסה מהצללים. שומרת הראש של פיץ היתה גבוהה כמו סנדור, אך רזה בהרבה - ואת מה שהיה חסר לה בתפזורת היא פיצתה בגניבה ובחסד.
"אני נשבע," אמרה והקישה לסנדור על האף. "זה כמעט קל מדי להתחמק ממך."
"כל אחד יכול להסתתר בתוהו ובוהו הזה," נד סנדור בראשו. "ועכשיו זה לא הזמן למשחקים!"
"תמיד יש זמן למשחקים." גריזל השליכה את הקוקו הארוך שלה באופן שכמעט נראה. . . האם זה היה פלרטטני?
סנדור בוודאי שם לב גם כי עורו האפור נצבע בגוון ורוד. הוא כיחכח בגרונו ופנה אל סופי. "לא עברנו את הקפיטריה?"
היא הנהנה והלכה בעקבות פיץ אל אולמות האוכל , שם נצצו קירות הבדולח הצבעוניים באור השמש של אחר הצהריים.
הקפיטריה הייתה בקומה השנייה בפירמידת הזכוכית של חמש הקומות בקמפוס, שישבה במרכז החצר ממוסגרת על ידי הבניין הראשי בצורת U.
סופי בילתה את רוב ההליכה לכיוון השולחן שלהם בתהייה כמה זמן ייקח לדקס להבחין באביזרים החדשים שלה. התשובה הייתה שלוש שניות - ועוד אחת אחר כך כדי להבחין בטבעות התואמות על אגודליו של פיץ.
עיניו הסוערות הצטמצמו, אך הוא שמר את קולו עליז כשאמר, "אני מניח שכולנו נותנים טבעות השנה."
ביאנה הושיטה את ידה כדי להראות לסופי טבעת שנראית מוכרת - כנראה משום שלסופי הייתה גרסה פחות נוצצת, מעט עקומה יותר, בהחלט פחות ורודה על אצבעה.
"הכנתי גם אחד בשבילך," אמר דקס לפיץ. "זה נמצא בכובע החשיבה שלך. ויש לי כמה בשביל תם ולין, לפעם הבאה שאנחנו נראה אותם שוב. בדרך זו יהיו לכולנו מתגי פאניקה - והוספתי עוקבים חזקים יותר, כך שאוכל לעלות על האות גם אם לא תלחץ על האבן שלך. רק למקרה שמשהו מוזר יקרה. ”
"הטריקים הטכנופתיים שלך אינם נחוצים," אמר לו סנדור והצביע על קבוצת שומרי הראש שלהם - בסך הכל ארבעה גובלים. "אבל עדיין טוב שיש תוכנית גיבוי, נכון?" שאלה ביאנה והתפעלה מהטבעת שלה מזווית אחרת. האבן הוורודה התאימה לצללית הנוצצת שהברישה סביב עיניה הצבעוניות, וגם לברק על שפתיה בצורת לב. ביאנה הזכירה לסופי את הבובות שהוריה האנושיים ניסו לגרום לה לשחק איתם בילדותה - יפות ומסוגננות מכדי להיות אמיתיות.
"תודה שוב," אמרה ביאנה לדקס. "אני אף פעם לא מורידה את זה!"
לחייו של דקס הפכו לאותו צבע כמו שערו הבלונדיני אדמדם.
סופי חייכה, שמחה לראות את דקס וביאנה מסתדרים כל כך טוב - במיוחד אחרי כל השנים שדקס בילה בהתמרמרות על הווקרים. הוא נהג לכנות את פיץ "וונדרבוי" וטען שמשפחתם האגדית סנובית ומושלמת מדי.
איש כבר לא חושב על זה.
למעשה, מצנפות החשיבה של פיץ וגם של ביאנה נראו ריקות יותר ממה שהיו בשנה הקודמת. הוריהם החליטו לא לתת לברבור השחור לחסות על היעלמותו של אלוואר כמו שעשו למען קיף. אלוואר שיקר יותר מעשור והשתמש בתפקידו באצולה כדי לרגל אחר אביו והמועצה - ועזר לחטוף את סופי ודקס. לא היה מגיע לו הגנה, גם אם זה הביא למשפחתו בושה לא ראויה.
שתיקה מביכה השתררה מעל שולחנם וסופי ניסתה לא להביט בכיסאות הריקים. לא רק קיף היה חסר, אלא שג'נסי בחר לשבת עם חבריו הוותיקים. הוא התחבר איתם מחדש במהלך החודשים שסופי והאחרים גרו עם הברבור השחור, ונראה היה שהוא מסרב לחזור, כאילו הוא חושש שנטשו אותו שוב.
גם מארלה התחמקה מהן - אף שהיא גם לא הייתה ליד שולחנה של סטינה הקס, כמו שסופי הייתה מצפה. מארלה ישבה לבדה בפינה הרחוקה ביותר, ואילו סטינה ישבה עם חברתה הטובה לשעבר של ביאנה, מרוקה.
סטינה תפסה את סופי מתבוננת בה ולא השיבה את חיוכה - אך גם לא הביעה את הבוהק הרגיל שלה. כנראה שזה היה נחמד שטינה הגיע, עכשיו כשאבא שלה עבד עם הברבור השחור.
"הנה," אמר דקס והניח קופסה לבנה לידיה של סופי.
"הכנתי את זה בשבילך - וסליחה שזה לא עטוף. רקס ובקס השתמשו בכל הסרט שקשרו את לקס לנברשת. "
שלישית אחיו הצעירים של דקס היו מטרד ידוע לשמצה. סופי הרגישה שהצעקות החזקות ביותר בקצה השני של הקפיטריה מגיעות מהן. והיא ציפתה לפתוח את הקופסה ולמצוא גאדג'ט אחר של דקס. אבל המתנה שלו הזכירה לה שהוא גם אלכימאי מדהים.
"הכנת לי בושם פנאקס?" שאלה, מנערת את בקבוק הקריסטל השברירי ומתבוננת בכותרת הוורדרדה-ארגמנית-כחלחלה מסתחררת מבעד לסירופ המנצנץ.
היא פתחה את החלק העליון ועצמה את עיניה כששאפה את הניחוח העשיר והמתוק. מיד היא חזרה למרעה של שדה הייבן, עומדת מתחת לענפיו המתנדנדים של העץ של קאלה. פאנקס צמח רק כשגמד מסר את חייו ברצון ועבר לצורת העץ הסופית שלהם. קאלה הקריבה את הקורבן למען עמה, בכדי לאפשר לפריחת הריפוי שלה לסיים את המגפה הקטלנית ששחררה העטרה.
"אני בטוח שאת מריחה אותם כל הזמן," אמר דקס, "אבל אני יודע כמה את מתגעגעת אליה. וככה, כשאת תשימי את הבושם, את שומרת איתך חלק קטן ממנה בכל מקום שאליו תילכי. "
קולה של סופי הכשיל אותה, אז היא תפסה את דקס וחיבקה אותו חזק ככל האפשר - אבל אולי היא החזיקה זמן רב מדי.
כששחררה, דקס היה אדמדם יותר ממדי בית הספר של פיץ. והם ניצלו מהסרבול על ידי דלתות הקפיטריה המתפרצות.
למרות השקט המוקדם שלה, כפות ידיה של סופי הפכו דביקות כשחיפשה במבול ההורים אחר גריידי ואדלין.
היא הבחינה תחילה בשיערו הבלונדיני המסובך של גריידי, וברגע שעיניו הכחולות והבהירות פגשו את עיניה, תווי פניו המסותתים עקומים בחיוך עצום.
"עברת בציונים מעולים," הוא ואדליין צעקו כשסופי רצה על פני החדר לפגוש אותם.
היא זרקה את זרועותיה סביב שני הוריה. "אפילו בלשנות?"
זה היה הנושא הקשנ ביותר שלה - ללא ספק. היותה פוליגלוטה הביאה אותה באופן טבעי להבין שפות, אך לאחר הטריק שקיף עשה, סופי סירבה לתרגל חיקוי של קולות.
בנוסף, היחסים שלה עם המנטורים שלה היו. . . מורכבים.
ליידי קיידנס הייתה בעלת זיקה מיוחדת לענקים, ולא שמחה על עזרתה של סופי בהצפת בירת העץ.
"זה היה הציון הנמוך ביותר שלך," הודתה אדלין והנידה מעיניה פיסת שערה הגלי בצבע ענבר. "אבל עדיין היית בטווח העובר."
"והציון הגבוה ביותר שלך היה בגרימה," הוסיף גריידי.
"חבר המועצה ברונטה אמר שהיית מסורה להפליא במהלך הפגישות שלך. למעשה, הוא אמר שהגעת עכשיו לרמת האימונים המתקדמת ביותר שלו. "
"האם זה רע?" שאלה סופי ולא פיספסה את הגבה המורמת.
היא לא אהבה לגרום כאב - אבל היכולת הצילה את חייה. ואימונים לפחות נתנו לה משהו שהיא יכולה לעשות כדי להתכונן לפעם הבאה שתעמוד מול הנעלמים.
"אני רק רוצה לוודא שאוכל להגן על עצמי - ואני יודעת שיש לי את סנדור. אבל זה לא כאילו הוא בלתי מנוצח. האם זה לא חכם להתכונן לקראת התרחיש במקרה הגרוע ביותר? "
"זה חכם," הסכים גריידי. "אבל אני גם חושב שכדאי ששנינו נדבר אחר כך. בסדר?"
סופי נתנה לו חצי הנהון. הדבר האחרון שרצתה היה הרצאה נוספת בנושא "עם כוח רב באה אחריות גדולה".
אבל היא הייתה די בטוחה שזה בלתי נמנע.
"אתם רוצים ללכת?" שאלה בידיעה שהוריה אינם אוהדי המונים. לפני שעברה להתגורר איתם, גרדי ואדלין בילו 16 שנים בהסתתרות מהעולם, כשהם מתאבלים על מות בתם היחידה. ג'ולי נהרגה בשריפה שגילו לאחרונה שהוצתה על ידי ארוסה של ג'ולי, בראנט
פירינוטיקי סודי, ומנהיג של הנעלמים.
"אנחנו בסדר," הבטיח גריידי ולחץ את ידה של סופי. "ואנחנו לא יכולים לעזוב עד שמאסטר לטו יודיע על ההצהרה הסופית שלו."
הוא אמר את השם כל כך בקלות, מבלי להתבלבל כמו שסופי עשתה לפעמים. עכשיו כשהיא ידעה את זהותו הסודית, המוח שלה תמיד רצה לקרוא לו מר פורקל.
סופי סרקה את החדר כדי למצוא את חבריה ומצאה אותם מחייכים וחוגגים. אפילו אולדן ודלה - הוריהם של פיץ וביאנה - נראו מאושרים יותר מכפי שנראו במשך שבועות. היא הייתה בדרך להגיד שלום כשהאורות התעמעמו ופניו של מאסטר לטו הוקרנו על פני קירות הזכוכית.
"אתם הילדים עשיתם עבודה מצוינת במבחני המחצית שלכם!" הוא אמר והתחיל את נאומו בשתי המילים החביבות עליו.
לא משנה כמה פעמים סופי בחנה את שערו הכהה החלקלק ואת פניו החדות, היא עדיין לא יכלה לראות את פרצופו הנפוח והמקומט של מנהיג הברבור השחור מאחוריהם. אבל היא צפתה בתחפשותו של אדון פורקל דועכת לנגד עיניה.
"אני מבין שזו בדרך כלל הנקודה שבה אתם יוצאים לחופשה של שישה שבועות", המשיך מאסטר לטו, "אך לאור האירועים האחרונים, המועצה בחרה לעשות דברים קצת אחרת. לא אפרט - המועצה תשלח מגילות רשמיות לאחר סוף השבוע. אבל רציתי להזכיר את זה עכשיו כדי שתהיו מוכנים. בינתיים תיהנו משאר החגיגה. וזכרו, שינוי יכול להיות דבר עוצמתי ומעורר השראה כאשר אנו שומרים על ראש פתוח. "
מורמור פנה לשאגה כשההקרנה שלו הבליחה והשאירה את כולם דנים באפשרויות.
"יש לך מושג על מה הוא מדבר?" שאל גריידי את סופי.
היא לא ידעה זאת - וזה הפך את זה למתסכל עוד יותר. אחרי כל הוויכוחים שניהלה עם הברבור השחור, כל התחנונים האינסופיים שלהם לכלול אותה ולסמוך עליה, הם עדיין התעקשו להשאיר אותה במרחק זרוע.
"נראה שכולם הולכים הביתה," אמרה גריידי והציעה לאסוף את המתנות של סופי בזמן שהיא מחזירה את כובע החשיבה שלה לארונית.
האודטוריום היה ריק כשהגיעה - רק סופי וסנדור וכמה בועות ממתקים נשכחות. היא השאירה את הכובע על המדף האמצעי של הארונית שלה ועמדה להסתלק משם כשהבחינה במעטפה לבנה הנושאת סמל שחור מעוגל מוכר על המדף העליון.
"סוף סוף," לחשה, ותלשה את הנייר העבה דרך סימן הברבור.
בפנים היא מצאה פתק קצר - ומתנה.
היא החליקה את השרשרת הארוכה סביב צווארה, ולא טרחה לבדוק את צורת הברבור של התליון, או את פיסת הזכוכית העגולה שהוצבה במרכז. הברבור השחור נתן לה את אותה השרשרת כשנשבעה לציית לפקודתם, והיא שמחה לקבל חדש לזה שברנט השמיד.
"מה כתוב בפתק?" שאלה סנדור והזכיר לה שהיא לא תתגנב למשימות חשאיות בלעדיו.
היא הגישה לו את העיתון, שהיה ישיר יותר מהרמזים הרגילים של הברבור השחור:
משרד המנהל.
עַכשָׁיו.
לבוא לבד.
"אני לא אוהב את זה," מלמל סנדור.
"אתה אף פעם לא אוהב את זה."
הוא עקב אחריה ללא התייחסות נוספת כשחזרה לפירמידת הזכוכית. סופי השאירה את עיניה למטה כשהלכה, והרגישה הקלה כשהגיעה לקומה העליונה מבלי להיתקל בחבריה. אם הם היו יודעים על הפתק הם היו מתעקשים להצטרף אליה.
"אתה יכול להיכנס, מיס פוסטר," קרא קולו העמוק של מאסטר לטו דרך הדלת הכבדה לפני שסופי בכלל הצליחה לדפוק.
"אבל הייתי רוצה שסנדור ישמור על בחוץ. שיחה זו אינה יכולה לסבול האזנות סתר. "
אנחתו של סנדור נשמעה כמו סירנה. "אני אהיה ממש בחוץ - ואם תזנקי בלעדי, יהיו לכך השלכות."
"סגורי את הדלת מאחוריך," אמר לה מאסטר לטו כשנכנסה, המלים מהדהדות סביב משרד הזכוכית.
אור השמש של אחר הצהריים זרם דרך החלונות, והפך את החדר המשולש לבהיר. על קירות הזכוכית המשופעים הוצבו מראות בכל חלונית אחרת, שרידים מהימים בהם חברת המועצה אלינה - חברת המועצה הכי פחות אהובה על סופי - הייתה המנהלת של פוקספייר.
"אני שמח שבאת," אמר מאסטר לטו מהצד השני של כיסא השולחן הענק המסתובב שלו. הוא הפנה את פניו לעבר החלונות, מוסתר מאחורי כרית גב הכנף הנוקשה.
“סליחה שהפתק שלי היה כל כך ישיר. בפעם הבאה אני אדאג שזה יתחרז. ”
המלים האחרונות נשמעו גבוה יותר, וסופי ניסתה להבין מדוע כשהכסא הסתובב לאט ופניו פנו לעברה.
במקום האלף כהה השיער שציפתה לו, היא מצאה נער לבוש כולו שחור, עם שיער בלונדיני מעוצב באומנות וכישרון ידוע לשמצה לחקות קולות.
"קיף?" היא לחשה.
הוא גיחך. "התגעגת אלי?" |
|
|
|
|
|
466
|
|
|
|
|
|
|
|
|
26/09/2021 19:00 |
פופי13365 |
27
|
כל כך יפה וכל כך ארוךך וזה טוב!!!
ולכל יצירה מושלמת שלך ולך
תודההההההההה |
|
|
|
|
|
08/08/2021 15:00 |
מיקטיק43 |
26 |
@סופיפוסטר7
אני רשמתי שזה לא הספר שלי בתגובות למטה מוזמן להסתכל:)
אני תרגמתי את הפרק הזה לפני שיצא הפרק/הספר התאריך נמצא למעלה אם אתה רוצה להיות בטוח;) |
|
|
|
|
|
23/07/2021 13:35 |
סופיפוסטר7 |
25 |
יש את זה בחנויות ספרים- את לא המצאת את זה-
קיף פוצץ את בית הספר |
|
|
|
|
|
02/07/2021 10:34 |
XמלכX |
24 |
|
תכתבי עוד אני חייב זה עוצר במתח |
|
|
|
|
|
29/06/2021 17:55 |
XמלכX |
23 |
|
פליז תכתבי עוד |
|
|
|
|
|
28/06/2021 12:47 |
מיקטיק43 |
22 |
היי!
אז לכל אלה שמבקשים שאני ימשיך לכתוב אז כעיקרון זה לא ספר שלי זה הפרק הראשון של הספר החמישי בסדרה "שומרת הערים האבודות" אני פשוט תירגמתי את הפרק מאנגלית.
את ההמשך יש בספר שומרת הערים האבודות 5 שדרך אגב:) ניתן עכשיו לקנות במכירה מוקדת ( תודה ליוליה).
אולי בקרוב אני יעלה את הפרק הראשון של שומרת הערים האבודות :)
❤❤❤❤❤❤❤Lave you |
|
|
|
|
|
27/06/2021 16:10 |
יוליה880 |
21 |
|
חולה על הסדרה ואפשר כבר לקנות את הספר |
|
|
|
|
|
27/06/2021 14:38 |
XמלכX |
20 |
|
אתה יכול לכתוב עוד פשוט עוצר במתח |
|
|
|
|
|
27/06/2021 10:51 |
אורהדרור11 |
19
|
מתה על הסדרה!
עוד רגע זה יוצא |
|
|
|
|
|
08/06/2021 14:18 |
ינשופון8 |
18 |
|
אני פשוט מתה על הסדרה הזואת תודה רבה ממש לב יו את אלפה כדאי שאקרה שוב את 4 כדי לרענן קצת את הזיקרון... |
|
|
|
|
|
19/05/2021 13:16 |
בלהיפה124 |
17 |
סדרה מהממת
אני ממש מחכה שיצא הספר החמישי בסדרה
וממש תודה על הפרסום של הפרק הראשון
את מהממת ברמותתת אין עליך
תודהההה |
|
|
|
|
|
19/05/2021 09:08 |
אלפא2158 |
16 |
|
זאת הסדרה שאני הכי אוהבת קניתי את כול הספרים מ1 עד 4 וקראתי אותה מיליון פעם ואפילו התחלתי לקרוא באנגלים אז לסיכום אני חולה עלייך! |
|
|
|
|
|
14/05/2021 16:27 |
האנטר17980 |
15
|
|
אני ממש לפני כמה שבועות התחלתי לקרוא את הספר הראשון אני כבר בספר השני זו סדרת הספרים הכי טובה שקיימת |
|
|
|
|
|
13/05/2021 19:23 |
בובי56417 |
14 |
|
מי רוצה לשמוע ספר עם 500000 עמודים בלי איורים?!?! |
|
|
|
|
|
13/05/2021 15:29 |
שמיגי2 |
13 |
|
אני מתה על הסידרה הזאת סופר תודה עוקבת מספר 263! |
|
|
|
|
|
12/05/2021 21:23 |
נטנט333 |
12 |
אומייגד אומייגד אומייגד תודהההההההההההההההה מדהימה!!
זאת סדרת ספרים האהובה עליי תודה תודה תודה תודה תודההההההההה |
|
|
|
|
|
12/05/2021 15:50 |
ארטמיס22 |
11 |
גדול
יש לי את 4 הספרים שתורגמוווווווו |
|
|
|
|
|
12/05/2021 14:28 |
קצוץ112 |
10
|
|
אומיגד זה כזה ארוךךךך |
|
|
|
|
|
12/05/2021 13:20 |
מיקטיק43 |
9 |
|
שמחה לשמוע שעזרתי❤❤ אולי אני יעלה כל מיני בדיחות |
|
|
|
|
|
12/05/2021 13:12 |
מוקמיק992 |
8
|
יאאאאאא תודה!!
זה הספר האהוב עליי!
טנקססס! |
|
|
|
|
|
12/05/2021 12:39 |
שלום9071 |
7 |
|
מוששששששששששששש |
|
|
|
|
|
12/05/2021 12:21 |
אנהשיר444 |
6 |
מגניבבבבבבבב
אחותי (כינוי לחברה ממש טובה שלי לא במיקמק) ילדת דרום,וזה הספר האהוב אלייה!
אז זה מאוד תמך בה
תודה!! |
|
|
|
|
|
12/05/2021 12:00 |
יהונתן1114 |
5 |
תודה תודה תודה תודה תודה תודה!!!
#העתקהדבק_זהגאוני! |
|
|
|
|
|
12/05/2021 11:53 |
ממקמקון1 |
4 |
|
מגניבבבבב מגנובבבב |
|
|
|
|
|
12/05/2021 11:18 |
יהונתן1114 |
3 |
|
תודה תודה תודה תודה תודה תודה!!! |
|
|
|
|
|
12/05/2021 11:08 |
מנגולייט |
2 |
|
מושלם |
|
|
|
|
|
12/05/2021 11:07 |
מיקטיק43 |
1 |
הספר שומרת הערים האבודות לא שלי
©כל הזכויות שמורות לשאנון מסנג'ר |
|
|
|
|
|
|
|
