|
הסיפור שלא נגמר סיפור לכתב אורח
|
26/05/2021 |
"היכרות איתי" הפרק הראשון
אני ליה בדיוק חגגתי יומולדת אחת עשרה
"החופש הגדול נגמר" הפרק השני
מיד התעוררתי מהשעון המעורר שהעיר אותי בחמש למרות
שהלימודים מתחילים רק בשמונה בבוקר
אני אוהבת להקדים אמא שלי עשתה תגבורת לשעון
המעורר וצעקה "מתוקה היום היום הראשון ללימודים קומי"
צרחתי "אמא כבר התעוררתי מהשעון המעורר! אני לא צריכה
גם תרנגול על הדרך!" אמא שלי הסמיקה מרוב בושה
והלכה להלביש את האחים הקטנים שלי לגן
אחותי הגדולה אמילי צעקה "ליה! למה שמת את השעון כל כך
חזק?!?" מיד עניתי לה "כאילו שאת לא רוצה לקום מוקדם!"
היא ענתה "אומנם אני רוצה להקדים ליום הראשון אבל באמת
לקום שלוש שעות לפני הלימודים?!? את רצינית" אמרה אמילי
"בית הספר" הפרק השלישי
מיהרתי לצאת חצי שעה לפני כולם שפתאום מישהי רצה מאחורי
ותפסה לי בז'קט ומיד צרחתי "מי את?!?"
היא ענתה בקול סופר מפחיד "בואו נגיד שלא תראי יותר את
אור היום" וצחקקה לה במפחידות
הרגשתי שמזריקים לי משהו נרתתי אוטמטית אני לא אוהבת
זריקות הרגשתי שהפעפיים שלי הופכים כבדים נרדמתי
כעבור אני יודעת כמה זמן התעוררתי במחסן חשוך
האישה "שחטפה" אותי אמרה " שלום לך ליה אני חושבת
שלא התחלנו ברגל ימין אהה?" שאלה ניסיתי לענות
אבל פי היה חסום "תמיד חשבת שאת מיוחדת אה
תמיד ידעת שיש לך משהו מעבר לכולם טוב בוא
נראה אותך מוציאה אותו" היא צחקקה
ושיחררה את המחסום מיפי מיד צרחתי
אך האישה כבר נעלמה החשוך התגבר והתחיל להכביד
לאט לאט דמויות החלו להופיע הדמויות התגבשו לצורה
של דחלילים אבל לא היה להם פרצוף של דחליל אלה
"אמילי דניאל ועמית!" צרחתי לדחלילים היה את הפרצוף של
אחיי קמתי הם התחלו להתקרב לעברי
ושרטו את זרועי דם התפשט על בגדיי
שהתכוונתי לוותר משהו קרה היד שלי התחממה
ומשהו דיבר אל ראשי " תשתמשי בטוב" לחש מייד
שוחזרו זכרונותי הטובים הפעם הראשונה בבית הספר
החלקה על הקרח והברד עם עומר ודנה היד שלי המשיכה
להתחמם עד שלבסוף אש פרצה ממנה
שרפתי את המקום המומה מכוחי החדש לא שמתי לב
האישה צפתה בקרב כל הזמן וברגע הזה התעלפתי
ברגע שקמתי קלטתי שרק ישנתי! זה בסך הכול היה חלום
מעניין מאוד
במשך היום שמעתי רעשים מוזרים ליחשושים עד ששמעתי
משפט שלם "אני רוצה סיפור שהרע ינצח בהתחלה רציתי
לרשום שהדחלילים יהרגו אותה" וגם "את לא מוחקת לי"
ובלילה שמעתי משפט אחרון " זה יגרום לכך שהיא תגיע
לעולם שלנו"
|
|
