יש לי הודעה לכל קוראי שומרת הערים האבודות: האם אתם רוצים שאני אעלה לפה פרקים מתורגמים של הספר השישי שעוד לא תורגם? אם כן תכתבו בתגובות. אוקי אז התחלתי סיפור חדש שקוראים לו "משאלת המוות" קרדיט לאחותי רוניקיוי שעזרה לי. פרק 1 עומרי פתח את החלון והסתכל על השמיים התכולים בציפייה. שנים שהוא חיכה לרגע הזה. שערו החום התנופף ברוח הקלה. על פי האגדה זה היום בו אמור להגיע מלאך הקללות ולהגשים משאלה או קללה לנצר משפחתו. עומרי לא האמין במזלו הרב. כיוון שעל פי האגדה מלאך הקללות בא רק כל 10,000 שנה. בעודו תוהה מה ירצה הוא לבקש נזכר באירוע ששבר את ליבו ואת לב אימו. בעודו חושב על זה ראה גוף רחוק בשמיים. לאט לאט הגוף התקרב והיה כבר אפשר לראותו היה מדובר בגוף קטן קצת יותר גדול מגוף של תינוק אבל גם יותר קטן מגוף של ילד היו לו קרני שטן ובאותו זמן מעל ראשו נצנצה הילה של מלאך. מצד אחד היה לו כנף אדמדם ומצד שני כנף צחור ומבריק פניו היו כפני מלאך אבל היה בהם גם משהו קצת אפל. ובלי התראה מוקדמת הוא התחיל לזמר: "אתן משאלה או קללה זה 10,000 שנה לנצר של משפחה טובת לב ויפה. אך אלייך להיזהר כי משאלה אנוכית ולא הגיונית כקללה היא תצא והרוע ימהר." עומרי פתח את פיו אך לא יצא דבר הוא קילל את עצמו בשקט. שנים התאמן לרגע זה אך כל המילים פרחו מזיכרונו. ורק המשאלה שרצה לבקש נשארה בוהקת וצלולה אני יודע מה אני רוצה לבקש אמר עומרי אני רוצה שכל קרובי משפחתי יחזרו לחיים אמר. דבר זה יכול להיות מסוכן האם אתה בטוח? עומרי היסס ואז עלתה בזכרונו תמונת מות אביו עומרי עזר אומץ ואמר אני בטוח. תוכל לפגוש מחר את אביך מחר בגן השושנים המלאך הלך ועומרי היה כל כך מאושר עד שלא שמע את מילותיו האחרונות של המלאך: אני סבור, עומרי לורס שמשאלתך תביא רק כאב ועצב. משאלתך היא בעצם קללה.