|
לכתב האורח- הקורונה שבי.
|
14/09/2021 |
פרק ראשון הקורונה- היי, שמי הוא טליה, האמת שהיום אני כאן בשביל לספר לכם את הסיפור של הקורונה. היא ממש התחילה להתפשט עוד יותר אני הייתי המומה ומפוחדת.
אבל תמיד אמרו לי תחשבי אופטימי! זה לא כלכך עזר לי..
תכף מתקרב חג סוכות! איזה התרגשותתת, מקווה שנתחיל ברגל ימין את השנה שלנו!
פרק שני החג- היי דודים! היי סבתות והורים! אני מתרגשת להראות לכם את הסוכה שלנו! הצגתי בהתרגשות. אכלנו, שבענו ובירכנו את החג
היה לי ממש כיף לשחק עם בני הדודים שלי. הביאו מתנות לחג ודמי כיס.
פרק שלישי-הקורונה שבי. אני אספר לכם בדיוק מה קרה עם הקורונה. אחר שבוע שחזרנו לשגרה של הלימודים.
חזרנו בכיפייות כל אחד שיתף את החוויה שלו,
לאחר כמה ימים...
אימי נגשה אלי בעצב. ואמרה דוד שלך מאומת, הייתי בשוק! לאחר שעשינו את בדיקות הקורונה. אני ואחי הקטן יצאנו חיוביים לקורונה. הייתי עצובה ממש!
פרק ריביע הבידוד- הודיעו לכל כיתתי שהייתי מאומתת. הכיתה גם השיבה בעצב, ובכעס ענק!
פתחו עלי קבוצה בלי שידעתי, והתחילו לכתוב עלי דברים לא נעימים כי הכנסתי את הכיתה לבידוד, חברתי מתקשרת אלי ואומרת לי "ילדי הכיתה פתחו עליך קבוצה של חרם"
אני נבהלתי, בכיתי וחברתי אמה הייתה כל הזמן לצידי
לא סיפרתי להורים שלי, עד שהם גילו. הם רצו להעביר אותי בית ספר, אבל חשבתי שזה מיותר, כל יום הרגשתי דיכאון רב. אבל התאפקתי.
פרק חמישי חזרה לבית ספר- שכל הכיתה סיימה את הבידוד, הייתי נבוכה לחזור לבית ספר ממה שקרה עם החרם והקבוצות לרעה שפתחו עלי. חברתי אמה רצתה לדבר איתי בצד, אמה אמרה לי שאני צריכה לבוא עם ביטחון עצמי. לעמוד בפני כל התלמידים בכיתה ולשתף איך הרגשת אותם, לא הרגשתי מוכנה. אמה משכה אותי לכיתה, ולא הספקתי להתחמק. הרגשתי חוסר ברירה
התחלתי לבכות, אמרתי אתם לא מבינים איך הרגשתי שפתחתם עלי את הקבוצות הרעות. הייתי כל יום בחוסר מצב רוח, במקום לעודד אותי השפלתם אותי לרעה.
התחלתי לבכות בפני הכיתה, אמה רצה אלי וחיבקה אותי.
הילדים מחאו כפיים וביקשו סליחה בסוף היום.
סלחתי להם, ולא היה מובן מאליו.
המסר: אני מעבירה לכם את המסר כי זה ממש חשוב!
אם יש לכם ילד בכיתה שחולה קורונה, תדאגו לשלומו.
אותו ילד או ילדה שמחים שאתם דואגים לשלומו.
ויש מלא כאלה ילדים! "לא קשה פשוט תדאגו לו."
|
|
