×

   
קהילה - סיפורים ושירים
לוקליק23
103
439

שומרת הערים האבודות 6 מתורגם! פרק 1 20/09/2021

טוב אז ראיתי את התגובות שלכם! ואני אמשיך לפרק הראשון! קריאה מהנה!
.פרק 1
"את זוכרת אותי?" השאלה גלשה משפתיה של סופי לפני שהספיקה לעצור אותה, ונראה היה שהמילים שלה פוגעות ברצפת חדר השינה המבולגן. הנערה פעורת העיניים והרועדת שעמדה מולה הנהנה לאט לאט, ולבה של סופי התנפח אפילו כשצנח בבור החמצמץ של בטנה. אחותה הקטנה לא צריכה לזכור אותה. טכנית, היא אפילו לא הייתה אחותה - לפחות לא מבחינה גנטית. בטח, הם גדלו יחד באותו בית בסן דייגו, קליפורניה,
מתוך אמונה שיש להם אותם הורים-למרות שהשיער הבלונדיני והעיניים החומות של סופי הלא תואמות משפחה של ברונטיות בהירות עיניים. אבל זה היה לפני. עכשיו הם היו אחרי. עולם שבו האלפים היו יצורים אמיתיים - ולא כמו הסיפורים המטופשים שבני האדם המציאו עליהם. הם היו יפים. חזקים. כמעט אלמותיים. חיים ברחבי העולם בערים נוצצות נסתרות. שולטים על כדור הארץ מהצללים. וסופי הייתה אחת מהן. היא נולדה מבני אדם - אך לא מאדם - כחלק מהניסוי הגנטי הסודי של קבוצת מורדים בשם פרויקט ה- DNA מונלארק. היכולות שלה שופרו ומניפולציות. הכל כדי לעצב אותה למשהו מיוחד. משהו עוצמתי. משהו שהיא עדיין לא הבינה לגמרי. ואחרי שנים שהרגישה לא במקום - אפילו בקרב המשפחה שאהבה - סוף סוף האלפים
הראו את האמת על חייה והביאו אותה לערים האבודות. הם תכננו לזייף את מותה כדי לכסות על היעלמותה, אך היא התחננה להימחק במקום זאת, כדי לחסוך מהוריה את האבל על אובדן ילדה. אז המוח של משפחתה "נמחק" על ידי טלפתים שהוכשרו במיוחד, כדי לגרום להם לשכוח שסופי נולדה אי פעם. והם הועברו לעיר חדשה וקיבלו שמות חדשים, משרות חדשות, אפילו הבית החדש והמעוצב בסגנון טיודור שסופי עמדה בו כעת, עם חלונות מוזרים וקירות מחויי עץ. אבל זיכרונות מחוקים מעולם לא נעלמו באמת. כל מה שצריך זה ההדק הנכון ו. . . "אני לא מבינה," לחשה אחותה ושפשפה את עיניה כאילו זה ישנה את מה שהיא רואה. "את . . . לא אמורה להיות כאן. " אנדרסטייטמנט גדול. סופי לא הייתה אמורה לדעת את שמותיה החדשים של משפחתה או את מקום מגוריהם - ובהחלט לא הורשתה לבקר בהם - כדי להבטיח

להבטיח שמשהו כזה מעולם לא קרה. ובכל זאת, הנה היא הרימה מגן נפשי כדי לחסום את המחשבות הכאוטיות של אחותה כשהם דופקים בתודעתה כמו מסטודונים חובקים. מוחות אנושיים היו פתוחים יותר ממוחי אלפים, והם שידרו הכל כמו תחנת רדיו במלוא התפוצצות. "תקשיבי, איימי -" "זה לא שמי!" סופי בעטה בעצמה על ההחלקה. "נכון, התכוונתי ל -" "חכי." אחותה פתחה את השם עוד כמה פעמים, כאילו שפתיה נזכרות בהרגשתו. "זה כן, לא? אני. . . איימי פוסטר? " סופי הנהנה. "אז מי היא נטלי פרימן?" "זאת . . . גם את." איימי - נטלי - איך שסופי הייתה אמורה לקרוא לה - גנחה והצמידה את אצבעותיה לרקותיה.
"אני יודעת כמה זה מבלבל," אמרה לה סופי. זיכרונות מופעלים נטו להבהב בחזרה בחלקים מפוזרים ולהשאיר הרבה חורים. "אני מבטיח שאני אסביר, אבל ..." "לא כרגע," סיים לה קול במבטא חד. סופי נרתעה. היא כמעט שכחה שיש להם קהל למפגש המשפחות המלחיץ ביותר בהיסטוריה של מפגשים משפחתיים. "מי אתה?" שאלה אחותה והתרחקה מהחבר'ה שעמדו מעט מאחורי סופי. "זה פיץ," אמרה סופי והצביעה על ילד כהה שיער שעיניו הצהובות הבזיקו כשהוא מציע חיוך שיבייש כל כוכב קולנוע. "וזה קיף." קיף העבירה לאחותה את החיוך המפורסם שלו, והגיעה עד שהחליקה את שערו הבלונדיני המבולבל. "אל תדאג - כולנו במועדון המעריצים של פוסטר." "הם החברים שלי," הבהירה סופי כשאחותה התכווצה צעד נוסף. "את יכולה לסמוך עליהם."
"אני אפילו לא יודע אם אני יכול לסמוך עליך." עיניה הצטמצמו בתלבושת של סופי: טוניקה סגולה מצוידת עם חותלות שחורות, מגפיים וכפפות שחורות באורך פרק כף היד. גם פיץ וקיף לבשו טוניקות ומכנסיים, ולמרות שאף אחת מהאאוטפיטים לא הייתה מספיק elf-y, הם בהחלט בלטו ליד הג'ינס של אחותה וחולצת" TARDIS. "בטחת בנו מספיק כדי להפסיק להסתתר, נכון?" שאל קיף והצביע על דלת הארון שעדיין פתוחה. אחותה של סופי פנתה לעבר הפינה הכהה שממנה יצאה, שם רוב הבגדים היו ערומים בערמה על הרצפה. "יצאתי רק כי שמעתי אתכם אומרים שתחזירו את ההורים שלי." והנה זה היה. הסיבה שסופי עברה על כל החוקים ופנתה לערים האסורות כדי לבדוק אם משפחתה בסדר. היא בילתה חודשים בהגנה על הוריה המאמצים האלפים, מתוך אמונה שהם אלה שקיף הזהיר אותה שהנסתרים מתכוונים לתקוף. אבל שניהם שכחו שיש לה
עוד משפחה לדאוג לה - משפחה ללא יכולות עוצמתיות ושומרי ראש שישמרו עליהם. "את באמת יכולה למצוא את אמא ואבא?" לחשה אחותה ונתנה לסופי את הרמז לומר לה, "כמובן שנעשה זאת! הכל יהיה בסדר!" סופי רצתה לומר. אבל . . . הנסתרים עמדו מאחורי זה. אותם נבלים שחטפו את סופי, עינו אותה והרגו אנשים שהיא אהבה מאוד. ולא משנה כמה סופי נלחמה כדי לעצור אותם, תמיד נראה שהם היו עשרה צעדים קדימה. קיף הושיט את ידה הרועדת של סופי. "נחזיר אותם בשלום. אני מבטיח." הטון שלו היה נחישות טהורה. אבל סופי יכלה לראות צל מחשיך את עיניו הכחולות כקרח. אַשׁמָה. כמה חודשים קודם לכן, קיף ברח כדי להצטרף ל- נסתרים,הוא תכנן להיות סוכן כפול ולהרוס את הארגון המרושע מבפנים כלפי חוץ - אבל הם רימו אותו כל הזמן,
כדי שיוביל את סופי וחבריה בדרכים הלא נכונות. חלק מסופי רצתה להרחיק את קיף, לתת לו לקחת את האשמה על כל דבר נורא שקרה. אבל עמוק בפנים היא ידעה שהוא לא היחיד שפספס את סימני האזהרה. הוא גם עבד כל יום כדי לפצות על טעויותיו. בנוסף, זה היה מסוכן לתת לו להרגיש אשם. מצפון האלפים היה שביר מדי לעומס מסוג זה. אז סופי לחצה את ידו והצמידה את אצבעותיהן יחד כשהיא פנתה לאחור אל אחותה. "זה יעזור אם תספרי לנו כל מה שאת יכולה על האנשים שלקחו את אמא ואבא." אחותה כרכה את זרועותיה סביב בטנה, שלא הייתה שמנמנה כמו שסופי זכרה. גם היא נראתה גבוהה יותר עכשיו. ושערה החום המתולתל נחתך קצר יותר. למעשה, הכול בה נראה מבוגר בהרבה מהילד בן התשע שהיתה כשהיתה כשסופי עזבה-ואפילו לא עברו שנתיים תמימות.
"אני לא זוכרת הרבה," מלמלה אחותה. "אבא עזר לי בשיעורי הבית כששמענו קולות מוזרים למטה. הוא אמר לי להישאר בשקט בזמן שהוא הולך לראות מה קורה, אבל התגנבתי החוצה ו. . . ” היא בלעה חזק. “ראיתי בסלון ארבעה אנשים לובשים גלימות שחורות ארוכות עם העיניים הלבנות והמצמררות האלה על שרווליהם. אמא התעלפה מעל אחת הכתפיים שלהם, ולאחרת היה בד לחוץ על הפה של אבא. רציתי לרוץ ולעזור - אבל הם היו רבים. ואבא הפסיק לזוז כעבור כמה שניות. ניסיתי לזחול לטלפון להתקשר למשטרה, אבל אז שמעתי אותם אומרים משהו על חיפוש שאר הבית, אז נכנסתי לארון הקרוב וקברתי את עצמי בבגדים ”. סופי רעדה כשדמיינה את זה, ואפה נשרף בניחוח מתוק, נזכר בריח של התרופות המעוותות שאותם מעולם לא ראו במהלך חטיפותיהם. "ראית משהו מהפנים שלהם?"

"היה להם את הברדסים כל הזמן. אבל אחד מהם. . . ” "אחד מהם מה?" סופי לחצה. "את לא הולכת להאמין לי." "נסי אותנו," אמר קיף. "תתפלאי למה שאנו יכולים להאמין לאחר שתספרי את זה." הוא מרפק את סופי בעדינות בצלעות, וסופי ידעה שהוא מנסה לשבור את המתח. הומור היה מנגנון ההתמודדות האהוב על קיף. אבל לא היה לה כוח להתבדח. במיוחד כשאחותה לחשה, "אחד מהחבר'ה המשיך להיעלם איכשהו. כמו עם הבזקים מהירים, דוהה פנימה ומחוצה לה. " פיץ מלמל משהו מתחת לנשימתו. "זה היה אלוואר." "אתה מכיר אותו?" "הוא עשה הרבה דברים איומים," קפצה סופי וירתה לעבר פיץ מבט אנא–אל-תגיד-הוא-אחיך. היא הטילה ספק בכך שזה יעזור לאחותה לסמוך עליהם.

"איך הוא נעלם ככה?" לחשה אחותה. "זה כמעט נראה. . . ” "קֶסֶם?" סופי ניחשה בחיוך עצוב. “אני זוכר שגם אני חשבתי על זה, בפעם הראשונה שראיתי את זה. אבל הוא מה שאנו קוראים "מתפוגג" כל מה שהוא עושה הוא לתמרן את האור ". "מה עם הקריאה בראש?" שאלה אחותה. "אחד מהם אמר שהוא מקשיב למחשבות סמוכות כשחיפש בבית, אז חשבתי על חושך ושתיקה ליתר ביטחון." "זה היה ממש חכם," אמרה לה סופי, המומה שהצליחה להסיר את זה. אחותה משכה בכתפיה. "ראיתי הרבה סרטים. אבל . . . האם הוא באמת יכול לעשות זאת? " "אם הוא היה טלפת," אמר פיץ. "מה שאומר שזה כנראה גת'ן ". השם שלח את סופי להתגלגל לסיוטים של קירות הטירה המתפוררים ומבוכי ההריסות המשוננים. צעקות הדהדו באוזניה כשהעולם נהיה אדום - חלקית מזעם, אבל בעיקר
עם זיכרון של פצע שנחתך עמוק מכדי שתוכל לעצור את הדימום. נשימה איטית ניקה את ראשה, וסופי התרכזה ברגשותיה המתהפכים, דמיינה את הכעס, הפחד והצער שלה כחוטים עבים לפני שקשרה אותם לקשר מתחת לצלעותיה. היא למדה את הטכניקה מהמנטור המפעיל שלה, דרך לאחסן את העוצמה כמילואים. לחבק את החושך כדי לתת לזה לתדלק אותה אחר כך. "את בסדר?" שאל קיף והדק את ידו בידה. לקח לסופי שנייה להבין שהוא מדבר גם עם אחותה, שהפכה כה חיוורת עד שהעור שלה הפך לגוון ירקרק. "כל זה לא אמור להיות אמיתי," לחשה אחותה. "הדברים האלה שאת מספרת לי. את השמות המוזרים האלה אתה כל הזמן אומר. לוקחים את אמא ואבא. ואז את מופיעה משום מקום וזה מרגיש כמו. . . כאילו היית צריכה להיות כאן כל הזמן הזה. ועכשיו שמי
מרגיש לא נכון. והבית הזה מרגיש לא בסדר. הכל מרגיש לא בסדר. " סופי היססה לפני שעברה לצד אחותה וכרכה זרוע סביב כתפיה. הם לא היו אחיות רגישות כשהם חיו יחד. למעשה, הם בילו את רוב זמנם בריב. אבל אחרי שנייה אחותה חיבקה אותה בחזרה. "איפה היית, סופי? ואיך את מכירה את האנשים המפחידים האלה? " סופי נאנחה. "יש סיפור ממש ארוך ומסובך שאני צריך לספר לך. אבל כרגע, אנחנו צריכים להישאר ממוקדים במציאת אמא ואבא, בסדר? שמעת משהו אחר שיכול להיות שימושי? " "רק החלק שכבר סיפרתי לך על לקיחתם לרדת הלילה, את יודעת מה זה אומר?" סופי העיפה מבט בפיץ וקיף. הם ראו את המילה רק פעם אחת, באחד הזיכרונות שחוזרו לאחרונה של קיף - כתובת החצובה ברונות אלפים על פני דלת כסף מסתורית: הכוכב קם רק עם רדת הלילה. הם לא ידעו מה פירוש הביטוי, או לאן הדלת מובילה, אבל הם ידעו שזה נפתח בדמו של קיף, וכי אמו - שהיתה אחת ממנהיגי ה- נסתרים לפני שנלכדה בכלא הענקים - הכריזה שזו "מורשתו". האם הדלת הזו תוביל לרדת הלילה? סופי שידרה לקיף, שולחת את מחשבותיה ישירות לראשו, האם לא היה צריך לראות אותך מעולם כדי להיכנס פנימה? קיף התמקד ברצפה. "הם היו עושים זאת, אם לא היה להם כבר חלק מהדם שלי." "מה?" כן. . . סיפור לא כל כך מצחיק: החלפתי חלק בחלק מהסוד שהייתי צריך כדי לגנוב את המטמונים. אתה צוחק עלי? המטמונים היו גאדג'טים בגודל שיש, בהם השתמשו חברי המועצה לאחסון סודות נשכחים-מידע
שנחשב מסוכן מדי מכדי שמישהו יוכל לזכור אותו. חבר המועצה קנריק נתן לסופי שלו את מותו - וקיף גנב אותה ממנה בכדי לקנות את דרכו אל הנסתרים אבל הוא החזיר אותו לפני שנמלט - והוא גם לקח את המטמון שהיה שייך לפינטאן, מנהיגם. כעת ניסה דקס לנצל את יכולתו כטכנופת לפרוץ לגאדג'טים. אבל גם אם הם למדו משהו חשוב, סופי מעולם לא הייתה אומרת לקיף להחליף את דמו במטמון. אני יודע, אמר לה קיף. זה לא היה הרעיון הכי מבריק שלי. חשבתי שאני כל כך קרוב להוריד את ה- נסתרים למטה שזה לא ישנה. אז, כשפינטאן ביקש את הדם שלי, אמרתי לו שהוא צריך להוכיח שאני יכול לסמוך עליו על ידי לענות על שאלה אחת. וברגע שהוא עשה זאת, נאלצתי לעצור את סיום העסקה. אבל חשבתי שאתה עומד להחליף את הגביש המזנק של תם עבור המידע הזה, הזכירה לו סופי. האם לא בגלל זה השארת אותי תקועה באחד ממחבואי ה-
נסתרים? קיף התכווץ. מכל הטעויות שעשה בתקופתו ב"נסתרים", לאחת מהן לסופי היה הכי קשה לסלוח. זו הייתה התוכנית שלי, הודה קיף. אבל פינטאן חקר אותי כשחזרתי, והייתי צריך להשתמש בגביש כדי לשכנע אותו לא לשרוף לי את היד. קרח התכווץ בעורקיה של סופי. מעולם לא אמרת לי את החלק הזה. אני יודע. עיניו המוצלות גרמו לה לתהות אילו עוד סיוטים הוא סבל בחשאי. אבל היא תצטרך לשמור את הדאגות האלה לפעם אחרת. כרגע היו להם בעיות הרבה יותר מסובכות. האם אתה באמת חושב שפינטאן יעזור לך לגנוב את המטמונים אם הם באמת חשובים? כן, פוסטר כי לא היה לו מושג שהוא נתן לי את החלק השני של משפט הקוד שבועות קודם לכן, אחרי שהיה לו יותר מדי יין פיזברי. סחר בדם שלי היה קריאה גרועה. אבל אני נשבע
המטמון הוא עדיין ציון. והייתי צריך להגיד לך - תכננתי את זה, ואז הכל קרה בלומנריה ושכחתי. סופי עצמה את עיניה, מאחלת שתוכל לעצור את דעתה מלהבהב לקירות מתפוררים. אבל מהזיכרונות סירבו להתעלם. בלילה אחד הרסו ה- נסתרים את הטירה הזוהרת והמפוארת של האלפים בזמן שסופי, המועצה ומנהיגי כל המינים האינטליגנטיים היו בפנים לפסגת השלום. רוב המנהיגים הצליחו לצאת עם פציעות קלות בלבד - ולומנריה כבר נבנתה מחדש. אבל שום דבר לא יכול למחוק את המסר ששלח ה- נסתרים באותו יום, או להחזיר את האסיר שנמלט מהצינוק, או את החיים שנגנבו. אני אתקן את זה, בסדר? קיף הבטיח. אני הולך לתקן הכל. אתה מתכוון ל"אנחנו ", תיקנה סופי. אנחנו הולכים לתקן את זה.
אם הם למדו דבר אחד מכל האסונות במהלך החודשים האחרונים, זה שאף אחד מהם לא צריך לעבוד לבד. היה צריך את כל היכולות שלהם, את כל הרעיונות שלהם - וכמות מזל מפחידה - כדי לעבור מה שזה לא יהיה. האם זה אומר שאת לא שונאת אותי? שאל קיף. הטון הנפשי שלו נשמע רך יותר - כמעט ביישן. אמרתי לך, אני לעולם לא אשנא אותך, קיף. אבל אני ממשיך לתת לך סיבות חדשות לשנות את דעתך. כן, אתה באמת צריך לעצור את זה. היא הציעה לו חצי חיוך, והוא נתן לה את אותו הדבר כשהוסיפה, אבל אנחנו ביחד. צוות פוסטר-קיף די מדהים. וצוות ואקר-פוסטר-קיף אפילו טוב יותר, שידר פיץ, וגרם לסופי לתהות כמה זמן הוא האזין. פיץ היה אחד הטלפתים היחידים שידעו לחמוק מהמוח הבלתי חדיר של סופי. למעשה, הוא היה היחיד, עכשיו כשמר פורקל היה. . . סופי סגרה את המחשבה ההרסנית, לא מוכנה לקרוע את הפצע, הוא עדיין טרי מדי. אל תדאג, אמרה לפיץ. אנו נזדקק לכל העזרה שאנו יכולים לקבל. למרות שאנו זקוקים לשם מגניב יותר, קיף קפץ פנימה. מה דעתך על צוות פוסטר-קיף והוונדרבוי? פיץ גלגל את עיניו. "למה אתם בוהים אחד בשני ככה?" שאלה אחותה והזכירה להם שיש להם מישהו שצופה בחילופי המוחות הארוכים למדי שלהם. "אנחנו רק מנסים להבין היכן הלילה יכול להיות", אמרה לה סופי. היא תצטרך לחשוף את הטלפתיה שלה בסופו של דבר - כמו גם את היכולות המיוחדות האחרות שלה - אבל היא רצתה לתת לאחותה יותר זמן להסתגל לפני שהיא תשמט את אני יכול לקרוא מוחות ולשלוח מסרים טלפתים ולגרום לכאב ולדבר כל שפה ולשפר פצצות של כוחות אחרים. "את יכולה לחשוב על עוד משהו שיכול להיות חשוב?" "כן, אחרי שאמרו את הדבר על רדת הלילה, הבית נהיה שקט במיוחד. חיכיתי עוד כמה דקות כדי לוודא שזה בטוח, ואז רצתי לטלפון של אמא והתקשרתי ל 911. פחדתי שהמשטרה תיקח אותי אם הם יודעים שאני לבד, אז אמרתי שאני עוברתי ליד הבית וראיתי גברים גוררים שני אנשים משם. התחבאתי בין העצים כשהשוטרים הופיעו - אבל אולי זה היה רעיון גרוע. שמעתי אותם אומרים שהם חשבו שהקריאה שלי היא מתיחה, כיוון שלא היו סימני שוד. אחד מהם אמר משהו על מעקב תוך כמה ימים, אך עד כה לא ראיתי אותם ". "לפני כמה זמן זה היה?" שאל פיץ. סנטרה התנדנד. "חמישה ימים." קיף נראה כאילו הוא מנסה לא להישבע. לסופי התחשק לעשות את אותו הדבר - או להכות באגרופים על הקירות ולצעוק חזק ככל שיכלה.

"את לא חושבת שזה מאוחר מדי, נכון?" לחשה אחותה. "את לא חושבת שהם. . . ? ” "לא." סופי נתנה למילה להדהד סביב מוחה עד שהאמינה לה. "הנסתרים זקוקים להם בחיים." "מי הם הנסתרים?" שאלה אחותה. "מה הם רוצים עם אמא ואבא?" "הלוואי והייתי יודעת," הודתה סופי. אבל הם לא יהרגו אותם." לפחות עדיין לא הנסתרים ניסו לשלוט בסופי מאז שלמדו לראשונה שהיא קיימת, אז היא הייתה בטוחה שהם ישתמשו בהוריה כסוג הסחיטה הגרוע ביותר. אבל היה חייב להיות יותר מזה. אחרת הם היו מודיעים לה בשנייה שיש להם את האסירים שלהם. לפחות ה- נסתרים לא ידעו שאחותה שמעה אותם אומרים שהם הולכים לרדת הלילה. כל מה שהם צריכים לעשות זה למצוא את הדלת הזאת - וסופי הייתה די בטוחה שהיא יודעת איך לעשות זאת.
היא רק רצתה שזה לא יהיה אמון באחד מאויביהם. "אני יודע מה את חושבת," אמר לה קיף. "ואני בפנים. כל הדרך." "בואו לא נקדים את עצמנו," אמר פיץ והצביע לעבר החלונות, שם השמיים נמוגים עד דמדומים. "ראשית, עלינו לצאת מכאן. כנראה שיש להם מישהו שצופה במקום הזה ומחכה שנופיע ". סופי הנהנה לאחותה. "לך ארוז שקית כמה שיותר מהר. אתה בא איתי." "אה, זה מסוכן מדי," הזהיר פיץ. "אם המועצה גילתה -" "הם לא יגלו זאת," קטע סופי. "ברגע שנחזור, אני אלך אל הקולקטיב." לברבור השחור - ארגון המורדים שיצר את סופי - הייתה רשת נרחבת של מחבואים סודיים. והם תמיד הגיעו כאשר סופי נזקקה לעזרתם. שוב, זה היה לפני שמר פורקל היה. . .
הפעם, היא לא יכלה לעצור את מוחה מלסיים את המשפט עם "נרצח". היא הצמידה את כף ידה על חזה, חשה את התליון החדש שמתחת לטוניקה שלה, שהחזיק את המשימה האחרונה שמר פורקל הפקיד עליה לפני שנשמה את נשימותיו האחרונות. כאשר אלף נפטר, הם גלילו את ה- DNA שלהם סביב זרע נודד ושתלו אותו ביער מיוחד. אבל מר פורקל ביקש מסופי להחזיק בזרעו בטענה שהיא איכשהו תדע מתי ואיפה לבצע את השתילה. הוא גם ביקש להסיר את גופתו מההריסות לפני שמישהו יראה אותה, מה שאומר שרק קומץ אנשים ידעו שהוא נהרג. אבל שאר עולמם היה מגלה זאת בקרוב. המועצה האריכה את הפסקת הביניים של פוקספייר לאור הטרגדיה בלומנריה - אך בית הספר היה אמור להתחיל מחדש בעוד פחות משבועיים. ואחד האלטר אגו הסודי של מר פורקל היה מנהל האקדמיה.
קיף התקרב והתכופף ללחוש, "אני אטפל באחותך, פוסטר. המקום בו אני שוהה הוא קטן - ויש לו ריח של נשימת סאסקאט מעורבבת בציפורניים נרקבות. אבל אני מבטיח שאף אחד לא ימצא אותנו ”. קיף חי במנוסה מאז שנמלט מעולם הנסתרים- והצעתו לא הייתה הצעה איומה. אבל סופי לא הניחה לאחותה להיעלם מעיניה. "היא באה איתי להבנפילד. את השאר נבין ברגע שנגיע לשם. " "אה, אני לא הולכת לשום מקום עם חבורה של זרים," הודיעה להם אחותה. המילה האחרונה עקצה יותר מכפי שסופי רצתה להודות, אך היא עשתה כמיטב יכולתה להתנער ממנה. "את באמת חושבת שאת בטוחה כאן? גם אם ה- נסתרים לא יחזרו, המשטרה עשויה. אתה רוצה לגמור בבית אומנה? " אחותה נשכה את שפתה והותירה שקעים בבשר הרך. "מה עם מרטי ווטסון? מי יאכיל אותם? "
עיניה של סופי דקרו. "עדיין יש לך את מרטי?" החתול האפור והרך נהג לישון על הכרית שלה כל לילה, וזה שבר את לבה להשאיר אותו מאחור. אבל היא חשבה שמשפחתה תזדקק לו. ווטסון בטח היה הכלב ששמעה אותו נובח כשהגיעו לראשונה. סופי ביקשה מהאלפים להעביר את משפחתה למקום כלשהו עם חצר גדולה מספיק כדי לאפשר להם סוף סוף להשיג את הגור שתמיד רצתה אחותה. "אני מניחה שנביא אותם איתנו," החליטה סופי. "תענדי לווטסון את הרצועה והכניסי את מרטי למנשא שלו." "אוקיי, ברצינות, אנחנו לא יכולים לעשות את זה," אמר פיץ והושיט את ידה של סופי כדי לאלץ אותה להקשיב לו. "את לא מבינה כמה זה מסוכן." "יהיה בסדר," התעקשה סופי. "הברבור השחור יסתיר אותה." "הברבור השחור", לחשה אחותה. "לַחֲכוֹת. אני חושבת. . . אני חושבת שהם אמרו משהו על זה.
הכל קרה כל כך מהר שקשה לזכור. אבל אני חושב שאחד מהם אמר, 'בואו נחשוב מדוע הברבור השחור בחר בהם.' "סופי שיתפה מבט נוסף עם חבריה. "אני מבינה שאת יודעת מה זה אומר?" שאלה אחותה. "זה . . . יכול להיות שקשור אליי, "אמרה סופי. "זה חלק מהסיפור הארוך הזה שאני חייב לספר לך - אבל כדאי שנלך מכאן קודם." היא ניסתה להשיג את הגביש הביתי שלה, אך פיץ לא הרפתה מידיה. "את לא מבינה מה אני אומר," אמר לה. "יש לך מושג כמה מסוכן לזנק עם בן אדם?" הוא הנמיך את קולו, אך אחותה עדיין הצליקה: "מה זאת אומרת בן אדם?" "בדיוק מה שאת חושבת שהוא מתכוון," אמר קול קצת יותר עמוק וחד אפילו מהפתח. כולם הסתובבו ומצאו את שלושת האחרים שהתעקשו להצטרף לסופי, קיף ופיץ על זה מתוכנן בחיפזון - ובאופן גבוה.

טיול לא חוקי - לערים האסורות. אביו של פיץ, אולדן, שנראה כמו גרסה מבוגרת ומלכותית יותר של בנו. וסנדור וגריזל, שהפעילו מיד צרחות עצומות. "זה בסדר," הבטיחה סופי. "הם שומרי הראש שלנו." זה רק גרם לאחותה לצרוח חזק יותר. למען ההגינות, גם סנדור וגם גריזל היו בגובה 2 מטרים ואפורים, עם אפים שטוחים וכמויות עצומות של שרירים קשים-בתוספת חרבות שחורות ענקיות שהיו קשורות לצידן. "מה-הם?" אחותה גמגמה. "גובלינים," אמר סנדור בקולו החורק, החורק, הבלתי צפוי. "ואנחנו לא מתכוונים לפגוע בך," הוסיפה גריזל בנימה הקשוחה שלה. צחוק היסטרי פרץ משפתי אחותה. "גובלינים. כמו מהבנק בהארי פוטר? " פיץ חייך. "היא נשמעת כמו שסופי עשתה כשאמרתי לה לראשונה שהיא אלפית."המילה עוררה סיבוב נוסף של צחוק היסטרי. "אוקיי, אז שני דברים," קפץ קיף. "האחד: איך היא מבינה אותנו? רק הבנתי שכולנו מדברים בשפה המוארת, וגם היא דיברה ". "נתתי לה - ולהוריה - הבנה בסיסית של השפה שלנו לפני שהעברנו אותה", הסביר אולדן. "למקרה שדבר כזה אי פעם קרה. תקשורת יכולה להיות נשק רב עוצמה והגנה חיונית ". "על מה הוא מדבר?" צעקה אחותה. "מה עשית למוח שלי?" "זה הדבר השני," אמר קיף והניף את זרועו כפי שעשה תמיד כשקרא רגשות באוויר. "אני מהמר שאחותך נמצאת במרחק של כשלוש דקות מהתמוטטות של פרופורציות אפיות." "הייתי מהמר שזה יהיה מוקדם יותר מזה," אמרה אולדן באנחה. "זה בדיוק הגרוע ביותר- תרחיש מקרה קיוויתי שלעולם לא נצטרך להתמודד. למרבה המזל, באתי מוכן. " "מה אתה עושה?" שאלה סופי, משחררת את ידיה משחרר מפיץ כשאולדן הושיט יד לכיס הפנימי של הכובע הכחול הארוך שלו. היא פחדה שהוא יוציא בקבוקון של תרופות הרגעה. אבל דיסק הכסף העגול שזרק לרגליה היה הרבה יותר מפחיד. סופי השתמשה באותו גאדג'ט ביום שבו סיממה את משפחתה כדי שהאלפים יוכלו למחוק אותה. וכשהעולם הסתחרר לטשטוש, היא הבינה שהיא הייתה צריכה לעצור את נשימתה בשנייה שהדיסק הגיע לרצפה. "בבקשה," התחננה כשאחותה התמוטטה. "היא תצטרך אותי. אתה לא יכול למחוק אותי מחייה שוב. " קיף זינק לעזור לסופי, אך החזיק מעמד רק שנייה לפני שירד. פיץ עקב אחרי שנייה לאחר מכן. ברכיה של סופי נכנעו, אך היא זחלה לאחותה, והתחננה בפני אלדן לשנות את תוכניתו. הוא תמיד היה כל כך טוב אליה - יועץ נאמן ואמין. כמעט דמות אב. אבל פניו היו עצובים ורציניים כששיחרר את הנשימה שהוא עצר. "אל תלחמי בתרופות הרגעה, סופי. את לא יכולה לנצח אותם. " הוא אמר גם משהו אחר, אבל היא לא יכלה להבין אותו. אוזניה צלצלו, והאור הלך והתעמעם. היא שנאה את התחושה הזאת - שנאה את אולדן על שסימם אותה. אבל היא לא יכלה להתמקד מספיק כדי לגייס אף אחת מההגנות שלה. "בבקשה," אמרה שוב כשפניה שקעו על השטיח. "בבקשה אל תיקח ממני את אחותי. לא שוב." מבעד לעיניה המטושטשות היא ראתה את אולדן משתופף לידה, שפתיו פה, אני מצטער. ואז החושך בלע הכל.

מוקדש ל רוניקיוי
29
14
1041


  הוספת תגובה
שם מיקמק
תגובה
 
 
16/12/2021   16:31 שלגיה494 14
את אלופהההההההההההההה! אין עליך תודה רבה,
איך תירגמת את זה?????
14/12/2021   20:24 מעלפת717 13
מדהיםםםםםםם! תודההההההה! תודההההההה! תודההההההה!
אין לך מושג כמה אני שמחה שתרגמת את הפרק הראשון!,
איך עשית את זה?,
איך שאנון מסנג'ר עשתה לנו את זה???????????.
05/12/2021   20:49 בודד75 12
וואאאיי אני מתה על הסדרה הזאת הספר יוצא בעברית עוד חודש!!!!!!!!!!!!!!
30/11/2021   20:23 אלה804 11
תודה אפשר את פרק 2
25/11/2021   16:28 ריצל11 10
את מהממת תודה ענכיתתתתתתתתתתתתתת אין אליך
24/11/2021   17:06 אנבתהמלכה  9
מלכה!
מתה על הסדרה הזאת
24/10/2021   13:07 לואי781  8
תקשיבי אני הייתי כל כך במתח אחרי שגמרתי את לודסטאר ובדקתי לגבי הספר ה6 וראיתי שהוא בהמצא תרגום אז חיפשתי אולי מקום שבו אני יכולה לקרוא את הספר מאנגלית ולעשות גוגל טרנסלייט להכול.... והאמת שממש הופתעתי לראות שאני המצא את הספר השישי בפורום של מיקמק, אז אם אפשר לשאול מאיפה התרגום שאת שמה פה..? כי זה קצת מוזר הרי הספר השישי עוד לא יצא בעברית וחיפשתי... ככה שבא לי לדעת שמה שאני קוראת פה הוא באמת מה שהיה כתוב בספר ולא משהו שמישהי המציאה...
בכל מקרה ממש תודה... השמח אם תעני לי אין לי שום כוונה רעה..
17/10/2021   16:44 אורהדרור11  7
תודה מהממת אחת!
08/10/2021   14:02 לולירוק27  6
תודה רבה!!!
28/09/2021   12:46 אבוקדו356  5
תודה שתרגמת!
אני סופר אוהבת את הספר הזה!
27/09/2021   13:27 AlexChase  4
אומייגדדדדד אני עומדת לקרוא הכללללל תודההה אין לך מושג כמה חיכיתי שמישהו יתרגם! את מדהימהההה תודה תודה תודה תודההה
21/09/2021   01:48 וובימק  3
מדהים! מדהים! מדהים! אני חיכיתי להמשך שגמרתי את 'לודסטאר'
איך שאנון מסנג'ר יכלה לעשות לנו את זה?
תודה רבה שאת/ה תרגמת את זה!
20/09/2021   15:21 אלעלה  2
חתיכת פרק
עכשיו אני ממש אתמוטט עד שיוציאו את הספר
אמאמאמאמא
20/09/2021   12:58 פגישתחברות  1
יווו איזה כיףף אמאלה את מדהימה!
את לא מבינה כמה אני מעריכה אותך על שתרגמת♥
אודות החברה           נגישות מדיניות פרטיות תנאי שימוש צור קשר