|
"חטיבה"- פרק 1!
|
21/09/2021 |
טררר טררר.
אני שונאת שעונים מעוררים.
קפצתי מהמיטה וכיביתי את השעון מעורר.
התחלתי להתארגן, שמתי חולצה שחורה חלקה וגינס. אספתי את השער לקוקו, ניסיתי להחליק את השוונצים.
המשכתי להתארגן... ויצאתי לבית הספר.
לחטיבה.
ימין. שמאל. ימין. ישר.
ימין. שמאל. ימין. ישר.
ימין. שמאל. ימין. ישר.
זה היה מבנה גבוה, עשוי מלבנים אדומות.
זה היה יפה. זה היה מפחיד.
נכנסתי, הכל היה כל כך בוגר, לא הרגשתי שייכת למקום הזה.
אחרי כמה שאלות, גיכוחים, ותשובות מתנשאות מצד התלמידים הבוגרים ממני, הגעתי לכיתה.
רוב הבנות היו נראות לחוצות ובודדות, כמוני.
לפחות רובן.
היו כמה תלמידות שהתגבשו לקבוצות של שתיים שלוש בנות, התלחששו וצחקקו, והיו נראות מאוד בוטחות בעצמן.
הצלצול נשמע.
המורה נכנסה בדיוק בשניה שהוא נגמר.
היא הייתה כל כך מסודרת, כל כך מוקפדת, כל כך יפה. כל כך קשוחה. ידעתי שאני אוהב אותה.
" טוב בנות" נשמע קולה של המורה " הבה נתחיל בסבב שמות"
כל אחת אמרה את שמה, ובמהרה הגיע התור אלי, באתי להגיד את שמי, ואז, נפתחה הדלת.
עמדה שם נערה מ-ד-ה-י-מ-ה, היא היתה לבושה בחולצה צהובה צמודה, גינס שחורים, ונעלי אדידס.
השער שלה היה חום עמוק, חלק וארוך.
היא הייתה כזאת יפה. כזאת קולית.
" שלום" קידמה אותה המורה במאור פנים " אנו בדיוק באמצע סבב שמות, הילדה הזאת עמדה להגיד את שמה" אמרה המורה והצביעה עלי, הסמקתי, אני לא יודעת למה.
" א- א-אני, הש-ש-שם שלי" גיגמתי " קוראים לי רננה"
פלטתי. לעזאזל עם הפחד במה שלי.
הנערה התישבה לידי " היוש, אני הילה" אמרה בקולה, שהיה נשמע לי כמו מנגינה, אפילו הקול שלה היה מדהים, הכל אצלה היה מדהים. איך שהיא התלבשה, איך שהיא אספה את השער, איך שהבגדים ישבו עליה.
הסבב המשיך.
כעבור דקה הדלת נפתחה שוב,
בפתח עמדה ילדה שזופה, עם שער בלונדיני בהיר, מתולתל, שהגיע לה בערך לאמצע הגב. היא הייתה לבושה בגינס לבן וחולצה לבנה.
היא הייתה נראית כמו מלאך.
היא עברה במבטה על הילדות בכיתה, מדי פעם הגניבה איזה מבט מרוצה או גיחוך, ואז היא הגיעה להילה.
היא חייכה חיוך יפהפה, עשתה צעד לכיוון הילה, ואז הסתכלה עלי.
המבט שלה היה מעוצבן, כאילו תפסתי לה את המקום. היא צעדה וישבה מאחורי, באלכסון להילה.
סוף השיעור, הצלצול נשמע.
הילה והמלאכית קמו, ביחד, ועסו צעד אחת לעבר השניה, כאילו תיאמו את זה ביניהן. לרגע הם עצרו, מבולבלות, ואז חייכו ויצאו ביחד מהכיתה.
סוף הלימודים.
הילה והמלאכית יצאו ביחד, עליזות ומדברות, וכל הכיתה הסתערה אחריהן, גם אני. כל אחת רצתה להצטרף אליהן, ללכת איתן, לבלות איתן בהפסקות, לדבר איתן על בגדים ועל בנים ועל מה שזה לא יהיה. גם אני.
כשהילה והמלאכית נפרדו בצומת, רצתי אחרי הילה וקראתי בשמה בקול, ממש בקול. הילה הסתובבה אלי ותקעה בי מבט של 'וואו משוגעת תרגעי, מה את רוצה?' נשמתי ואמרתי לה "אה, את והמלאכית חברות כאילו?" כן, כן, אני יודעת שזאת שאלה יבשה ומטופשת, והכאילו היה ממש מיותר וגרם לי להראות לחוצה וחנונית, אבל זה הדבר היחיד שהצלחתי להוציא מהפה.
"מלאכית? איזה מלאכית?" היא תהתה, מבולבלת "אהה את מתכוונת לדורין?" הנהנתי בראש הנהון קטן ומתביש " אה כן ברור, דורין ממש נחמדה" היא ענתה. ידעתי שיצאתי לוזרית. פצחתי בהליכה מהירה, וברגע שלא ראיתי את הילה, התחלתי לרוץ.
גלגלתי בראש כל שניה ושניה מהיום.
לא היה אסון.
|
|
