|
העבר שנשכח || לכתב אורח
|
22/09/2021 |
חלק 1- לפני 10 שנים טובות...
לפני 10 שנים, התגוררה לה משפחה קטנה בבקתה קטנה שבקצה העיר. המשפחה הייתה בעלת 3 נפשות; אמא, אבא, וילדה קטנה בת 6, ושמה היה לילי. לילי גדלה באושר לצידי אמה ואביה. ללילי הייתה חברה, חברה הכי הכי טובה. שהתגוררה בבקתה קטנה ליד הבקתה שלה. שמה היה מאי.
מאי ולילי היו החברות הכי טובות! הן מכירות מגיל 0!! עוד כשהיו בבטן של האימהות שלהן, האימהות שלהן היו חברות טובות! ועדיין!! מאי ולילי תמיד שיחקו ביחד. ב-9:00 בבוקר, כל אחת קמה מהמיטה, התארגנה מהר ויצאה מהבקתה לשחק עם השנייה. כל בוקר הן קמו, ויצאו לשחק ביחד ליד הבקתות שלהן. הן שיחקו בכדור, שיחקו קלאס, תופסת, מה לא? הן נהנו מאוד.
היה להן עבר מקסים!! הן אמרו שיהיו חברות טובות לנצח נצחים!! וכך היה:)
חלק 2- העזיבה של מאי...
יום אחד, מאי ולילי שיחקו בחוץ בכדור. פתאום יצאה אמא של מאי מהבקתה שלהם ואמרה למאי: "מאי, בואי רגע, אני רוצה לדבר איתך על משהו." מאי רצה לאמא שלה והן הלכו ליד העץ. אמא של מאי סיפרה לה שהם צריכים לעבור לעיר אחרת. כי אבא שלה קיבל עבודה מאוד נחשבת בהיי-טק. אמא של מאי אמרה לה לספר את זה ללילי, אבל להרגיע אותה, שלא תדאג.
מאי הלכה ללילי וסיפרה לה את זה באומץ רב. לילי החלה להזיל דמעות. ירדה לה טיפה קטנה מהעין, ועוד טיפה, ועוד טיפה, עד שהיא הרטיבה כמעט את כל החולצה שלה! היא החלה לצעוק ולבכות. אך מאי מיד הרגיעה אותה ואמרה לה: "אני מקווה שנוכל להיפגש מתישהו...אני אבוא לבקר כאן. ואם תרצי, גם את תוכלי לעבור לבקר אותי."
לילי מיד נרגעה. הן חיבקו אחת את השנייה, ומאי לקחה שתי סיכות תואמות מהשיער שלה, ונתנה אחת ללילי. והן גם המציאו שיר ביחד. שיוכלו לשיר אותו כיפגשו בעתיד השיר היה: שוקולד, קצפת, ארנב וארנבת, המוח הוא הכוח, החברות היא לא טיפשות! לילי ומאי, לא קטנות מידיי! עוגת שוקולד, שלגון צבעוני, חתלתול קטן, וכלבלב רציני! להלהלה, אחד, שתיים, שלוש ארבע!
ורק הן יכולות לזכור אותו.
חלק 3- אחרי 10 שנים, מגיעה ההפתעה הגדולה
חלפו כבר 10 שנים מאז העזיבה של מאי מהעיר. היום מאי ולילי כבר בנות 16! איך עובר הזמן...
ההורים של לילי החליטו להפתיע את לילי, ולעבור לעיר של מאי! לילי התרגשה מאוד לאחר שהם סיפרו לה את זה. הם אמרו לה שההורים של מאי יודעים את זה, אבל הם אמרו להוריה של לילי בטלפון, שלילי תבוא בסתר ובבית הספר שלהן, היא תעשה לה הפתעה גדולה ותזכיר לה שזאת היא:) לילי מיד החלה לארוז את כל הדברים שלה, והתכוננה למעבר.
ההורים שלה גם ארזו את הדברים שלהם, וכולם נכנסו למכונית והחלו בנסיעה.
חלק 4- ההפתעה שהסתבכה
לילי והוריה הגיעו לעיר של מאי.
הם ראו את ההורים שלה, ובאו להגיד להם שלום ולחבק אותם. ההורים של מאי מאוד התרגשו שלילי באה. הם אמרו לה: "לילי! נורא התגעגענו אלייך! אבל מאי בחדר שלה מתארגנת לבית הספר. כבר שכרנו בשבילכם בית פה ממול. לכו לשם, ושלילי גם תתארגן לבית הספר, מהר, לפני שמאי תצא." ההורים של לילי הנהנו בראשם ומהר רצו לבית שממול. הם פרקו את כל החפצים, ולילי התארגנה לבית הספר. הסיכה שמאי נתנה לה בגיל 6, עוד נשארה לה הראש מאז. אבל כשהיא התלבשה בבגדי הבית ספר, הסיכה נפלה לה, והיא לא שמה לב! הסיכה נשארה על הרצפה בחדרה של לילי, ולילי הלכה לבית הספר מהר בלי לשים לב. היא שמה תיק כל הגב, לקחה מים, ואוכל היא כבר תקנה בקפיטריה. פשוט היא דאגה להגיע כמה שיותר מהר. לילי הגיעה לבית הספר, וראתה שמאי כבר שם. היא זיהתה לפי הסיכה שהייתה למאי על הראש, אבל המראה שלה מאוד השתנה, מזל שהסיכה הזכירה לה שזאת מאי:)
מאי דיברה עם חברות שלה, ולילי ניגשה אליהן. היא אמרה למאי: "מאי, זאת אני, לילי! החברה הכי טובה שלך." מאי אמרה לה: "אממ...מצטערת...את ממש לא דומה לה, ולילי תמיד הייתה נשארת עם הסיכה הזאת. ואני יודעת את זה. אולי את סתם יודעת מה השם שלי והשם שלה משום מקום. אלה לא הוכחות מספיק טובות בשבילי, סליחה." לילי השיבה למאי: "אוי, אני כל כך מיהרתי שהסיכה נפלה לי ולא שמתי לב! זאת באמת אני! באמת! תאמיני לי, בבקשה!".
מאי אמרה: "מצטערת, אני אבחר לא להאמין לך הפעם, ילדה מוזרה..."
לילי הייתה עצובה נורא...
חלק 5- ניסיון שני- לא צלח...
לילי רצתה לנסות עוד פעם לדבר עם מאי ולהגיד לה שזאת היא. היא ניגשה אליה בהפסקה ואמרה לה: "בבקשה, מאי, תאמיני לי! מאי השיבה לה בזעם: "אויש, תפסיקי כבר!! את לא מבינה שאני לא מאמינה לך?! בשום דרך שתנסי! להגיד שזאת את אלה הוכחות גרועות! זאת לא את אוקיי?! תפסיקי לפנות אליי כל הזמן, חנונית מוזרה!".
לילי החלה להזיל דמעות, ירדה לה טיפה קטנה מהעין, ועוד טיפה, ועוד טיפה, עד שהחולצה שלה נרטבה לגמרי. כמו בגיל 6. למאי זה לא הזכיר כלום. כי כולם יכולים לבכות ככה.
מאי פשוט הלכה לחברות שלה.
חלק 6- השיר, הסיכה והתמונה במגירה
לילי רצתה להוכיח למאי בכל יכולותיה שזאת היא. אחרי סיום בית הספר, כל אחת הלכה לבית שלה וההורים של לילי שמעו ממנה שזה לא הצליח. הם דיברו עם ההורים של מאי וההורים של מאי נדהמו לשמוע את זה! הם עדיין לא רצו להגיד למאי, כי עדיין רצו שזאת תהיה הפתעה.
ללילי הייתה תמונה שהיא סחבה איתה מגיל 3. תמונה קרועה שלה בחוף הים עם כובע חמוד ופרצוף מצחיק. ולמאי יש את החלק השני של התמונה, שלה יש שם כובע תואם לשל לילי, והיא גם עושה פרצוף מצחיק:) היא גם ראתה את הסיכה שנפלה לה בבוקר ולקחה אותה. היא הלכה לביתה של מאי ודפקה בדלת.
ההורים של מאי לא שמעו, ומאי פתחה את הדלת. היא ראתה את לילי עם הסיכה וידיים מאחורי הגב ואמרה לה: "נו, קנית סיכה כמו שלי כדי להוכיח לי שזאת את? תביני, אף פעם אני לא אאמין לך. ומה את מסתירה שם מאחורי הגב?"
לילי שלפה את החצי של התמונה שלהן ואמרה למאי: "מזכיר לך משהו?". מאי עשתה פרצוף נדהם ואמרה ללילי. "רגע!!" עם יותר מידיי סימני קריאה...היא רצה לחדר שלה והביאה את חצי התמונה שלה.
היא הלכה חזרה אל לילי והן חיברו את חצאי התמונות שלהן. זה היה זהה ומושלם. מאי הסתכלה על לילי והתחילה לבכות. היא אמרה לה: "אני מצטערת על הכל...ב- באמת..."
לילי חייכה והן החזיקו ידיים. הן התחילו לשיר: שוקולד, קצפת, ארנב וארנבת, המוח הוא הכוח, החברות היא לא טיפשות! עוגת שוקולד, שלגון צבעוני, חתלתול קטן וכלבלב רציני. להלהלה, אחד שתיים שלוש ארבע! הן חיבקו אחת את השנייה וחייכו, הן בכו עד שהדמעות נפלו על הרצפה והתחברו לשלולית אחת גדולה. ההורים של מאי שמעו ויצאו לפתח הבית. הן צילמו את הבנות בסתר ושלחו להורים של לילי. ההורים של לילי קיבלו את התמונה וחייכו חיוך רחב(:
הבנות הלכו לשחק בכדור! מאי שמרה את הכדור הזה לאורך כל השנים. לא קרע אחד היה לו! וכשלא היה לו אוויר ההורים של מאי היו מנפחים לה אותו מחדש מיד. מאי שמרה על הכדור טוב-טוב ליום שהן יפגשו(:
הן שיחקו בכיף ונהנו מאוד!!
ה-סוף(: ❤️
נ.ב. הסיפור והיצירה מוקדשים לחברה הכי טובה שלי שאנחנו כבר לא נפגשות הרבה ובגלל הקורונה לא יכולתי לבוא ליום הולדת שלה, היא הייתה עצובה והרגישה רע אז שאלתי את אמא שלי אם אפשר לקנות לה מתנה משותפת שיש גם לי(: אז היום הכנתי לה ברכה מושקעת, עטפתי את המתנה בסרט ואני אביא לה את זה עוד כמה ימים(:
מקווה שהיא תשמח, אני עושה לה הפתעה והיא לא יודעת מה אני רוצה להביא לה, רק אמרתי לה שאני רוצה להביא לה משהו, היא לא יודעת שזה קשור ליום הולדת(: טוב חפרתי, מקווה שאהבתם את הסיפור(:
|
|
מוקדש
לחברה, הכי, טובהשלי, שאנחנו, כבר, לאנפגשות, הרבה(: | |
|
|
