קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
ההמשך לגלידה4188- הקרב עם הצ'יזבטוס
|
22/09/2021 |
היי חברים, זוכרים שלפני חודש בערך עשיתי הסיפור שאינו נגמר?, בקיצור, אף אחד לא השתתף, ואז גלידה עשתה גם הסיפור שאינו נגמר והחלטתי להשתתף בתחרות, אז הנה ההמשך לפניכם, ומי שלא יודע את ההתחלה, יקבל אותה כאן, ואם אתם רוצים שאני אחזיר את הסיפור שאינו נגמר לקהילה שלי, תגידו לי
הקטע הראשון, של גלידה4188-
היי! אני כותבת עכשיו יומן מסע, כי לא בטוחה שאני וחברים שלי נחזור מיער המוות השחור, אה שכחתי להציג את עצמי! אבל עדיף שמה שתדעו כרגע זה רק שאני גרה בעולם שונה משלכם, בני האדם, כאן כולם טיפ טיפה שונים, וגם בני אל-מוות אז ברוכים הבאים למפחידיה ארץ העל טבעי! אה עוד דבר, אני מכשפת, והחברים שלי אחד חצי טיטאן והשני רואה עתיד אז אנחנו צוות לא כל כך קשור… תשמעו את המסע שלנו… יצאנו למחנה בשם המפחידנים הצעירים, לומדים להפחיד להפחיד וגם… ניחשתם נכון! להפחיד! הוא נמצא ליד יער המוות השחור, שמי שמתקרב אליו, החיים שלו לא חשובים לו, ובגלל זה אני וחברים שלי החלטנו ללכת לשם, אחרי כמה ימים של טיול שמענו רעשים מוזרים, ליד העץ המרכזי, על שמו היער, קוראים לו עץ המוות השחור, כי הוא יכול לזוז, יש לו נשק, והוא בצבע שחור כמו פחם! מישהו קפץ ישר מולנו וראינו…
ההמשך שלי, נורמן326-
הארלי, חוזה העתיד, קפץ אחורה בבהלה ופשפש בכיסו תוך כדי קפיצה, מנסה להוציא משהו לא ברור, לבסוף הוא שלף מין קובייה הונגרית, אך בשונה מהרגילות המלאות צבעים, קובייה זאת הייתה מסותת באבן, שעל כל אחד מהקוביות הקטנות חרוט סמל, גל, שלד, מגן, חרבות צלובות ועוד סמלים מוזרים "אהה טעות שלי" הוא מלמל והכניס חזרה אל כיס הברדס הסגול והעבה ואז אחרי הרבה חיטוטים מהירים, הוא שלף תפוח שחור בעל עלה נבול והשליח לעבר הצללית השחורה אשר הגיחה מין היער "אוווווץ'" התפוח פגע באזור אפה של הדמות היא התקדמה קדימה בצעד כושל ומראה נחשף לאור הירח, דמות בעל שיער סגול הידקה את ידה על פיה
"קלודיה?!" קראנו כולנו בהפתעה, קלודיה היא ערפדית בת שנתנו שיצאה גם למסע יחד עם כל השכבה בבית ספר כשהורידה את ידה מפיה נחשף חתך אשר נטף זרם דם,
הצצתי מאחוריה ונחרדתי לגלות את אחת מניביה זרוקה על החול, "הצ'יזבטוס" היא יללה "הוא נמצא ביער, הוא תקף כבר כמה תלמידים מהשכבה" יכולתי לראות את פניו של ביל, חצי הטיטאן מעוות את פניו בפחד, שלפתי את שרביטי בכוננות "כווני אות, כוו, כווני, או, אותי" גמגמתי, וכשראיתי את המבט המבולבל והמוטרד על פניה של קלודיה חזרתי על דבריי "כווני אותי!" הייתי מפוחדת ביותר, "לייטרופ" מלמלתי ועיגול אור יצא מקצה שרביטי, התחלתי לצעוד אל עבר העצים המתנשאים לגובה, כמעט ועברתי את העץ הראשון אך לפתע מישהו נאחז בברדסי האדום, הבטתי אחורה בחלחלה אך פלטתי אנחת רווחה שראיתי שזה בסך הכל ביל הנאחז בי חזק, "אנחנו באים איתך" הוא אמר בניסיון להישמע אמיץ אך שמעתי את הרעד בקולו, הוא פחד, מאחוריו, עמד לו הארלי וסיבב במסתורין את הקובייה שלו, ראיתי שני סמלים זוהרים בכחול, כדור הבדולח והחרבות המוצלבות, הארלי סיבב עוד קצת, את האמצעי ימינה את השמאלי למטה, ולפתע שם לב שעוד סמל זוהר, הוא הזיז את הפוני החום שלו אחורה וסובב את הקובייה, הסמל שזהר כעת היה יד שרירית, "זהו זה" הוא פלט עשה סיבוב מסובך אחרון ולפתע הקובייה נעה מעצמה וסדרה לפי סדר מסוים שלא ממש הבנתי, קודם היה כדור הבדולח, מצד ימינו הוצב החרבות ומימינו השריר, "כמו שחשבתי, אני שמומשל פה ככדור בדולח בגלל יכולתי, מסמל את החברים, החרבות את הקרב, והשריר ניצחון, רק עם חברייך תנצחי" צחקתי לעצמי בלב, הוא היה נשמע לי כמו נואם, אך לא היה זמן, אה ובטח שאלת את עצמך, מי זה הצ'יזבטוס אז בשבילך אני אספר שזהו יצור אשר קורא במוחך את הסיוט הכי גדול שלך ומייצר אותו, הערפדית נשענה על עץ עבות וחכתה שנסיים את הקטע בינינו, אך לא היה צורך, נשמעה צעקה "זה מייקל!" קראה קלודיה בבהלה, ניכר עליה שהיא מפחד מגורלו, הוא היה החבר שלה, ארבעתנו שעטנו בריצה בתוך היער, וכעבור כמה דקות מצאתי את עצמי בקרחת יער צעדתי אליה בהססנות, אך לפתע בהבזק של שנייה קפץ לעברי יצור מרחף בעל עיניים שחורות כמו חור שחור וגוף אפור קהה מלא קמטים כשברדס שחור מלא בקרעים הולבש ברישול מכתפיו ועד בהונות רגליו ושיער שחור קוצני וחד כתער אך כמו שכבר אמרתי זה קרה ברגע אחד עינייו הצהיבו בין רגע וכך גם עיניי, ואז כאילו כלום לא קרה עיניי שבו להיות רגילות וגם שלי, נדמה היה שהכל שב לקדמותו, אך אז כשפניתי אחורה ראיתי מה השתנה, הארלי, הוא דחף אותי אחורה ושערי הצהוב עף ברוח, ברדסי נשמט מגופי ונפלתי על הקרקע, שרביטי התגלגל אל רגליו של הארלי, הוא תפס אותו, וכמעט בא לשבור אותו, התאמצתי בכל כוחי, אני מסוגלת להטיל לחש ללא שרביט!, ניסיתי אך לא הצלחתי, השרביט התחיל להישבר כשלפתע השרביט נמשך מידיו של הארלי כאילו יד בלתי נראת משכה בה
השרביט נחת סמוך לידיי תפסתי את השרביט והתרוממתי, מה קרה לו?, אך אז הבנתי, הצ'יזבטוס!, זה הסיוט שלי! שהארלי ישנא אותי, קמתי כשאני רועדת, לא האמנתי שבאמת אעשה את מה שעמדתי לעשות, תפסתי את השרביט ברעד וגמגמתי כישוף "פלייון!!!" נבחתי את כישוף העפה, הארלי עף אחורה ונחבט בעץ האלון הגדול, "הגיע הזמן לתפוס אותו, ביל!" קראתי לביל אך לא שמעתי הגה, סיבבתי את ראשי והתחלחלתי לראות את בילי, עולה ומרחף ונעלם בענני הסערה, זה הסיוט שלו! מתוך ארבעה נשארנו שניים, קלודיה ואני, לפתע הבריק רעיון במוחי, הנחתתי את הארלי בקסם, הוא בא לתקוף אך מייד שיתקתי אותו בקסם קושר, אשר קשר את כל גופו בחבלים "שחררי!" נבח "נווו!" "בסדר" עניתי וניסיתי להישאר כמה שיותר רגועה "בתנאי אחד, תעזור לי" הארלי פצה את פיו לומר משהו אך מייד השתתק הוא הביט בזעם בפניי "רארר" נבח שוב "את הולכת לשלם על זה!, מה את צריכה?!" ועניתי עניתי ב"רוגע" את המשך התוכנית שלי "אתה תקרא את המחשבות של היצור ותגלה את הפחד שלו!" נראה היה לי שהוא עושה משהו בין החבלים אך לפני שהספקתי להבין החבלים עפו מגופו והתפזרו בקרחת היער השוממת "ניצחתי!" הוא אמר ואני עם דמעות בעיניים אמרתי "אין לי ברירה, לא רציתי לעשות את זה אבל... זעקולוס!!!" הכישוף, עבד היטב ועד מהרה התמלא הארלי בכאבים עזים בכול גופו, למדתי את הכישוף באחד השיעורים המתקדמים, ובו למדתי גם, שהכאבים עזים, כאילו מישהו תוקע לך מחט בריאות, הוא חותך לך חתכים עמוקים במוח, בקיצור כאבים עזים בכל גופו "קדימה!" נשברתי בקולי, עינייו נהיו כחולות וכשהסבתי את מבטי ראיתי שגם היצור כך "הוא, איייי, מפחד מ... חולדות טרף" הוא אמר וראשו נשמט, כל גופו היה רפוי, והוא התמוטט, "שלב הבא" אמרתי בבכי.
"הי!!!!" צעקה קלודיה ממרחק, והיצור התקרב אליה, "עצור ואל תנסה להתקרב" צעקה, היצור השמיע מין צחוק קר והתקרב אך לפתע, עיניה של קלודיה הוצהבו, והיצור נבהל ונפל אחורה, ואני חייבת להודות שכישוף צבע העיניים היה קשה ביותר, ובהתחלה דאגתי שהוציא בכלל אדום, אך הכל פעל לפי התוכנית, כולל אשליית החולדות, האדמה רטטה מתחתיו, וחולדות ענק נוטפות דם משניהם יצאו מבור ענקי, שניהם מחודדים כתער, היצור פחד, וכשהיצור מפחד, בקלות ניתן לשאוב אותו "וורומוס" לחשתי והיצור נשאב אל שרביטי, רטט עבר בו אך לפתע, הארלי התעורר ומבט של שאלה על פניו, ביל נחת בקלילות לצידו והצרחות שליוו את כל הקרב הושתקו, הצלחנו במשימה, לאט- לאט כולם התאספו בקרחת היער והריעו בקריעות הידד, זה היה הרגע השמח בחיי
מקווה לנצח
|
|
|
|
|
|
167
|
|
|
|
|
|
|
|
|
24/09/2021 10:53 |
סמליתוש |
3 |
ו ו א ו !!!!!
מה קראתי עכשיו? הרגשתי שאני שםם!
אני חיבת להגיד שזה ריתק אותי ברמות!!!!
ממש אהבתי! |
|
|
|
|
|
22/09/2021 14:05 |
גלידה4188 |
2 |
|
אבל אשקול את זה |
|
|
|
|
|
22/09/2021 13:59 |
גלידה4188 |
1 |
|
לא נותנים לדמויות שמות, ונתת להם שמות, תצטרך לתקן |
|
|
|
|
|
|
|
