קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
לכתב אורח- רוקד
|
29/09/2021 |
-----------------------------------------------------
הסיפור מוקדש לכל הילדים שהעזו להיות עצמם
-----------------------------------------------------
פרק 1- ''רקדן צמרת''
הם כל הזמן צוחקים עליי.
לא אכפת להם מכלום. הם צוחקים ומלגלגים.
עמדתי בשירותים, וניסיתי להירגע. זה לא היה קל.
קוראים לי עמית, ואני רוקד בלט.
לדעתי, ריקוד זה הדבר הכי יפה שאדם יכול לעשות. זו דרך להביע רגשות, לשחרר, להירגע, ולהתחזק. לדעת הבנים בכיתה שלי, זה חנוני ושל בנות. הם כל זמן מציקים לי בגלל זה.
''עמית, תרקוד לנו'' צוחק גיא. ''תרקוד, בבגד גוף וורוד של בנות, עם חצאית טוטו''
''תעשה פירואט'' רן אומר בציניות. ''איזה רקדן צמרת יש לנו בכיתה!''
הבטתי במסדרון וחשבתי האם אין בחוץ אף אחד שילעג לי. אם כן, כדאי שאחזור לכיתה. אני גם ככה מאחר. ועוד לשיעור מתמטיקה, אוי לא.
גיא עבר במסדרון, וראה אותי. הוא מנהיג את הבנים שמציקים לי. הוא עשה את עצמו רוקד, עם ידיים מעל הראש, והתמוטט מצחוק. ''רקדן צמרת'' הוא לגלג.
פרק 2- תחרות כישרונות
יום לאחר מכן, כולם היו נרגשים, בגלל תחרות הכשרונות הגדולה שתהיה בבית הספר.
הבטתי בדף ההרשמה. רציתי להירשם, אבל ידעתי שילעגו לי. שיצחקו עליי. שעכשיו כולם ידעו מי אני. רקדן בלט.
גיא דחף אותי הצידה בגסות. מאחוריו באו רן, יואב וניב. שלושת השפוטים שלו. הם נרשמו בתור ''מופע סטנדאפ''.
''הי! הנה הרקדן שלנו'' אמר יואב והצביע עליי. ''מתכנן להשתתף? תרקוד את ''אגם הברבורים'' קטע מנצח.'' הוא צחק.
''נכון! איזה רעיון מדהים!'' צחק ניב. כל החבורה געתה בצחוק.
הבטתי בהם. נמאס לי מהצחוק הזה שלהם. אני לא אומר שאני איזה רקדן צמרת, אבל אני רוקד היטב ולומד ומשקיע. נמאס לי שהם צוחקים עליי. נמאס לי. אני מי שאני, והם לא ישנו אותי בשום מחיר.
''זה באמת רעיון מדהים'' אמרתי, ולפני שהתחרטתי רשמתי; עמית דורון, רקדן בלט.
הם הפסיקו לצחוק, ואז הביטו בדף, המומים. העיניים שלהם ניתרו ממנו, אליי, ממנו, אליי כך בכמו פינג פונג...
ואז הם שתקו.
פרק 3- אודישן
לפני התחרות, כל אחד חייב לעשות אודישן כדי להשתתף בה. בערך שלוש רבעי מהקטעים יסוננו בשלב האודישן, כדי שהמופע לא יהיה ארוך מדי.
לאודישן שלי הגעתי בלבן. בגד גוף לבן פשוט, ונעלי פוינט. בחרתי את הקטע 'אגם הברבורים', כדי לעשות לגיא ולחבורה שלו ''דווקא''.
קראו לכל הילדים מהכיתה שלנו שעושים אודישן. נכנסנו לחדר מוזיקה, וביקשו מאיתנו להציג את הקטעים לפי סדר אלפביתי.
בגלל שאני רקדן, הייתי אחרון. לאף אחד לא היה קטע באותיות ש' או ת', ואני הייתי ה-ר' היחיד.
כמה קטעים היו איומים. כמה היו לא רעים. של גיא היה ממש טוב האמת, למרות ששנאתי להודות בזה. ואז הגיע תורי.
נעמדתי על פוינט, והמוזיקה התחילה. כל האודישן שמעתי צחקוקים מכל פינות החדר. צוחקים על רקדן הבלט. לא נתתי לזה להוציא אותי מריכוז, ועשיתי את הריקוד בצורה כמעט מושלמת.
כשהודיעו לי שאני היחיד בכיתה שעבר את האודישנים, לא הצלחתי להוציא מילה מהפה. פשוט חייכתי חיוך ענקי.
פרק 4- החזרות
בוקר אחרי האודישנים, הלכתי לבית הספר עם חיוך מרחף בזוויות הפה, ועיניים שמחות. אני היחיד בכיתה שעבר! חשבתי בעליצות.
הגעתי לכיתה, וכרגיל גיא והחברים שלו לגלגו. זה לא הזיז לי.
קראו לי באמצע שיעור מתמטיקה לחזרות (יש!!!!) וירדתי למטה. יכולתי לראות מי עוד התקבל לתחרות.
ילדה קטנה מכיתה א' עשתה קטע של גלגלונים. שתי ילדות מכיתה ב' שרו ביחד.
בכיתה ג' היה נגן פסנתר, וקטע שירה. קבוצה של בנים ובנות מכיתה ד' רקדו היפ הופ ושלושה ילדים מהשכבה שלהם ניגנו בכינור יחד. כיתה ה' הביאה איתה המוני קטעי שירה, ריקוד ומשחק.
בכיתה ו' היו אני וילדה בשם טלי, ששרה.
החזרות נמשכו, וכולנו התיידדנו. עבדנו קשה מאוד כדי שהתחרות תהיה באמת מוצלחת.
פרק 5- התחרות
יום התחרות הגיע. הייתי לחוץ ממש. ממש. ממש. פחות מהקטע, יותר מזה שילעגו לי. כל בית הספר ידע מי אני עכשיו.
אבל הייתי מוכן. נמאס לי להסתתר ולברוח. אני לא אשתנה. אני אהיה עצמי.
עליתי לבמה אחרון, כמו באודישנים. בשנייה שעליתי שמעתי צחוק מהקהל, אבל התחלתי לרקוד, והוא פסק.
רקדתי בכיף. נהניתי מזה ולא שמתי לב לקהל, שישב בדממה מוחלטת. כשסיימתי שמעתי משהו.
מחיאות כפיים.
המון.
כמו גלים, מחיאות הכפיים הסוערות התפשטו בקהל. לבסוף הן הגיעו לכיתה שלי... שמחאו גם. אפילו ניב התחיל למחוא כפיים, ואחריו יואב, ורן ולבסוף גיא הפשיר ונסחף במחיאות הכפיים. עלו לי דמעות בעיניים... סוף סוף יכולתי להיות עצמי.
סוף דבר
זכיתי בתחרות.
גיא, רן, ניב ויואב התנצלו, ונעשינו חברים טובים. הכיתה ביקשה ממני עכשיו לרקוד, לא בצחוק- כי הם באמת נהנו מלצפות בי, ואני שמחתי לגרום להם להנות.
כל הילדים שקוראים את זה.... תהיו עצמכם. אל תתנו לשום דבר לשנות אתכם.
''היה עצמך. כל האחרים כבר תפוסים''
|
|
|
|
|
|
145
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10/08/2022 10:27 |
אלזה1388 |
10
|
|
סיפור יפה תודה על ההקדשה |
|
|
|
|
|
12/04/2022 15:07 |
אפרסק55181 |
9 |
|
אתה כזה צודק על תיתן לאף אחד לשנות אתכם זה הסיפור הכי מדים שקרתי בחיים שלי |
|
|
|
|
|
03/10/2021 08:05 |
איילת4560 |
8 |
את תצליחי בכתב אורח בדוק!!!!!
וגם הסיפור מהמם אני לא רגילה לזה שצוחקים עליי אבל תמיד יש ילדים כאלה שגם היום, לצערנו צוחקים עליהם על האופי שלהם או על איך שהם נראים או על מה שהם באמת אוהבים כמו מה שאת אמרת אבל כולם צריכים לדעת שזה בסדר זו בעיה של האחר אם הוא צוחק עלינו. |
|
|
|
|
|
30/09/2021 13:35 |
נויוש690 |
7 |
ואוו מסר כ"כ חשובים לילדים שמפחדים להיות עצמם!
#אל תתן לאף אחד לשנות אותך!
תודה על הסיפור❤ |
|
|
|
|
|
30/09/2021 10:15 |
מורנוש1001 |
6
|
סיפור מקסים!!
זה מזכיר לי סרט שראיתי :)
הפעם יהיה קשה לצוות מיקמק לבחור את "כתב אורח" הבא... |
|
|
|
|
|
29/09/2021 23:36 |
נעהקירל88 |
5
|
|
וואו סיפור מדהים❤️ |
|
|
|
|
|
29/09/2021 18:07 |
לילי67867 |
4
|
וואוו
מרגששש |
|
|
|
|
|
29/09/2021 15:54 |
AlexChase |
3 |
#היה עצמך כל האחרים כבר תפוסים!
מרגשש עקבתיי
יאאא❣️❣️ |
|
|
|
|
|
29/09/2021 14:27 |
אנהשיר444 |
2 |
יאווו סיפור מהמם❤️
בהצלחה❤️ |
|
|
|
|
|
29/09/2021 14:19 |
saly8 |
1 |
|
לא ידעתי שבבלט גם בנים עולים הפוינטטט חחח חשבתי שזה רק בנות (לא רוצה לצאת מפלה או משהו אבל זה מהשאמרו לי פעם;) |
|
|
|
|
|
|
|
