|
"לא חשוב איזה חבר". לכתב אורח!
|
04/10/2021 |
פרק 1 - יער אפל
עומר הושפל שוב מול כל הילדים בכפר . עומר רץ במהירות לכיוון היער , ודמעות זולגות במהירות על פניו . תושבים מהכפר סיפרו אגדות על אנשים שנכנסו לתוך היער הזה, ואז נעלמו באופן פתאומי. אבל כולם שימשו באגדות אלו בכפר כדי להפחיד אנשים לשווא . הם כינו את היער ההוא : " יער אפל" . עומר רץ לעבר לב היער כאשר מנסה לנגב את דמעותיו. לאחר זמן מה , עומר התעייף . הוא החליט קצת לנוח ולהמשיך בדרך בהליכה . הוא נח מעט כשהתיישב על גזע עץ כל שהוא. ולאחר שתי דקות המשיך בהליכה אל תוך היער כאשר פניו נפולות ,וחושב לעצמו בתקווה : " הלוואי שהיה לי חבר אמת. חבר אמת שתמיד יגן עלי, ויהיה לצידי. " חשב לעצמו עומר. הוא הוציא מכיסו מטפחת שסבתו סרגה לו, וקינח את אפו עם הנזלת שנוצרה מרב הבכי. הוא רצה לזרוק את המטפחת לפח, אך לא מצא פח אשפה . הוא המשיך בהליכה כאשר הוא לא שם לב שבאמצע הדרך המטפחת החליקה מידו ונפלה על הדשא . עומר שם לב שהמטפחת נעלמה , שינה כיוון והלך לכיוון שממנו הלך . לאחר כמה צעדים הוא מצא את המטפחת זרוקה על שיח. הוא רצה להרים את המטפחת, אבל המטפחת הייתה מלאה ודקורה בקוצים מהשיח. "מה הטעם"? שאל את עצמו וחזר ללכת. הוא התחיל ללכת, אבל הוא שמע לחישות : " הי ילד! למה זרקת את המטפחת שלך?" "תחזיר את זה! " הוא נבהל והביט אחור. הוא שיער שמשם שמע את הלחישות . הוא לא ראה כלום והמשיך בדרכו. עומר שוב שמע לחישות : "הי ילד! תרים את זה! "
פרק 2- הגברת
עומר התעלם מן הלחישות . אבל הלחישות הלכו והתגברו עד שהפכו לקול דק וצרוד של אישה זקנה. עומר שוב התעלם, והקול הלך והתקרב. ופתאום עומר הרגיש שמיהו אוחז בכתפו. הוא הסתכל לאחור וראה שאישה זקנה, אוחזת בכתפו, עם גלימה שחורה וכיפה ( קפוצ'ון) , היא הסירה מעליה את הקפוצ'ון ואמרה בקול רך וצרדרד: " ילדון, אני קראתי לך להרים את מטפחתחך כמה וכמה פעמים. לא שמעת אה ילדון?" . עומר לא חשש מהאישה , כי כבר לא היה לו אכפת מכלום אחרי ההשפלה שעבר. הוא הנהן עם ראשו בהסכמה :"סליחה גברתי . אני מצטער על כך. אני אקח את המטפחת ואלך. אני מצטער". האישה צחקקה ולחשה לעצמה : " ילדים..." עומר תהה למי היא התכוונה. עומר שאל את האישה:" את מתגוררת באזור? אני לא חושב שאת מוכרת לי מהכפר. " הגברת הנהנה בשלילות את ראשה , היא הניפה את ידה כשאצבעתה מצביעה על אחד השיחים. היא מובילה את עומר לעבר השיח הגדול והקוצני , עומר חושש מעט כי לא מכיר את האישה הזקנה . הם התקרבו עוד קצת ועוד קצת, עד שהיו מול השיח. הזקנה לקחה את ידה המקומטת קמטים, ואט אט הזיזה את השיח כאילו הוא פיסת נייר גדולה שמפריעה לה בדרכה . עומר הבין שהשיח רק נראה מפחיד, אבל הוא אינו אמיתי, אלא עשוי מפלסטיק . לאחר שהזקנה הזיזה את השיח מדרכה , אפשר היה לשים לב לבקתת עץ קטנה לא רחוקה שהנוף של הבקתה, הוסתר ע"י השיח הגדול. עומר לחש לעצמו : "מוזר, אף פעם לא ראיתי את הבקתה הזאת באזור. היא בטח מסתתרת ביער." הזקנה ועומר התקרבו לבקתה ונכנסו לתוכה . הזקנה שאלה את עומר אם הוא רוצה להתכבד בתה. הוא קינח את אפו (שהיה מצונן מאז הבכי) , והנהנן בהסכמה , והתיישב על הכורסה מול האח שהזקנה הדליקה . היא הגישה לו ולה כוס תה, התיישבה בכורסה לידו, והחלה לדבר : " אני מניחה שאתה עוד לא מכיר אותי". עומר הניד את ראשו בשלילות :"כן, את קראת מקודם בשמי, מוזר. לא הכרנו כזכור לי. אה ולמה את גרה כאן בבקתת עץ מוסתרת ביער? למה את גרה כאן? יש כפר סמוך ליער! ולמה את רצית כלכך להראות לי את הבית שלך?" מיהר עומר לשאול הרבה שאלות. הזקנה חייכה חיוך ילדותי. "ילד סקרן, אה? " שאלה אותו בשובבות. עומר הסמיק קצת מבושה, והנהן. האישה שוב חייכה חיוך ילדותי ושובב וקמה מן הכורסה כאשר היא לוגמת מן תה הצמחים שהכינה לעצמה. " גרתי בעיר הסמוכה בקצה השני של היער מכאן. קיבלתי מהורי בילדותי כוחות , והפכו אותי למכשפה. זה היה סוד במשך 36 שנים! בשלב כל שהוא הוריי נעלמו, והשאירו אחריהם מכתב פרידה, בלי רמז לסימן איפה הם. המשטרה רצתה לחקור קצת ולפתוח תיק , לכן הם קראו את המכתב. במכתב היה מדובר על הסוד שלי, כילדה מכושפת. וכך המשטרה גילתה זאת. הם לא הסכימו לשמור זאת בסוד והפיצו את ה"בשורה המגוחכת" בכל העיירה. אנשים החלו לבוא אלי ולשאול אותי שאלות מטופשות כאילו אני ילדה קטנטנה. לא עניתי לאף שאלה מהם, ואחרי זמן מה, כל העיר החלה להאמין לכוחות הקסם שלי. ברחתי משם, וכאן אני מתגוררת כבר בערך 18 שנים. אני עוזרת עם כוחות הקסם שלי רק למי שצריך." ואז הזקנה קרצה . עומר חשב לעצמו שהזקנה רוצה לעזור לו. עומר צחקק קצת, וניסה להפסיק לצחוק. הוא התנצל ואמר: " אני לא זקוק לעזרה גברתי. וגם אני לא מאמין שיש לך כוחות! זה הרי מגוחך, לא?"
פרק 3- כישופים
עומר הודה על התה. קם מן הכורסה וניגש אל הדלת. כאשר אחז בידית, קראה לו האישה הזקנה : " אני יודעת למה אתה זקוק! אתה זקוק לחבר אמת!" עומר מייד נעצר במקומו. הוא הופתע לגלות שהזקנה יודעת מה משאלת הלב הכמוסה שלו, שלא סיפר לאיש. עומר הסתובב לעבר הזקנה, והיא סימנה לו באצבעתה להתקרב ולהתיישב בחזרה על הכורסה. עכשיו הוא האמין שהאישה היא בעצם מכשפה. שהיא בעצם יודעת דברים . היא סיפרה לו על העסקה: " תראה ילדון חביב, אני יכולה ליצור לך חבר אמת ! אבל יש לזה תשלום! התשלום הוא שתצטרך לבוא לכאן ביום הזה, בעוד שנה בדיוק, ולהביא לי ורד לבן אמיתי! " עומר הופתע לגלות שהמחיר פשוט לדעתו. הוא הנהנן והם לחצו ידיים. הזקנה, שכבר ידע שהיא מכשפה, ניגשה אל חדרה וחזרה ממנו עם מקל חלק וישר, ועומר שיער שזה שרביט הקסמים המכושף שלה . המכשפה הקריאה מן הספר כמה כישופים, הניפה בשרביטה, ולאחר כמה ניסיונות , היא הצליחה ליצור גולם מעץ. הגולם היה בגודל של עומר. זה בעצם היה ילד מעץ, שנועד להיות חברו הטוב ביותר של עומר, וחבר האמת שלו. המכשפה הזכירה לעומר בפעם האחרונה שעליו להביא את הורד הלבן בעוד שנה בדיוק! ואז פיזרה על הילד מעץ אבקת קסמים.
פרק 4 - הורד
מאותו יום החבר מעץ ועומר נהיו החברים הכי טובים. זהו היה חבר האמת של עומר, חברו היחידי. כל פעם כאשר עומר דיבר לחברו מעץ מול אנשים, הם חשבו שהוא מוזר. הם חשבו שהוא מדבר לרוח, מכיוון שלא ראו או שמעו את החבר מעץ,כאילו הוא לא היה קיים! רק עומר ראה ושמע אותו! עומר לא ידע על כך שאנשים אחרים לא רואים או שומעים אותו. וכך עבר שנה, ועומר שכח שהוא היה צריך להביא למכשפה ורד. באותו היום יצא לחיפושים אחר ורד לבן, אך לא מצא. באמצע הדרך נתקל באחד הילדים שמציקים לו . והסביר שהוא צריך ורד לבן והוא ממהר. הילד לגלג , ולחש באוזנו : ילדון, אתה לא תוכל למצוא ורד לבן. כי רק לי יש! " הילד ציחקק. עומר ביקש מן הילד את הורד, הילד ציחקק בשקט שוב והנהן. לאחר חצי שעה, עומר וחברו מעץ היו בדרך לבקתת העץ של המכשפה כאשר הם מחזיקים את הורד אשר הילד המציקן נתן לו. עומר כל חשב מדוע פתאום הילד היה נדיב ונתן לו את הורד.החבר מעץ ועומר הגיעו אל בקתת העץ.
פרק 5 - לנצח
עומר אמר לחברו לחכות מבחוץ. החבר מעץ חיכה בחוץ לעומר. עומר דפק בדלת הבקתה עם הורד הלבן בידו. הגברת הזקנה פתחה את הדלת, וחייכה חיוך ממתיק סוד : " זכרת ילדון, אה?" והכניסה אותו אל ביתה . עומר נתן לאישה הזקנה את הורד שבידו. האישה בחנה את הורד , ולאחר כמה רגעים התפרצה בזעם על הילד : " אתה רוצה לעבוד עלי?! זהו לא ורד לבן אמיתי! אתה ניסית להתחמק מהתשלום, אע ילד? אתה עוד תתחרט על זה כל עוד אתה חיי ! " צעקה בכעס על עומר, שלפה מכיסה את מטה הקסמים שלה, כישפה את עומר, והוא נקפא . בינתיים בחוץ, הילד העשוי מעץ, שמע רעשים, ורץ לעבר הבקתה. הוא ראה את המכשפה מקפיאה את עומר, ופרץ אל תוך הבקתה. הוא קפץ על הזקנה, חטף מידה את שרביטה, והסיר את הכישוף שהקפיא את חברו הטוב, עומר. המכשפה חטפה שוב מידו את מטה הקסמים שלה, וזעקה בכעס בחיוך זדוני : " אתם לא תצליחו להתחמק! עכשיו אני אשים סוף לזה! לנצח!!!" וכיוונה את מטהה לעבר הקרקע, לחשה כישוף והבקתה החלה להישרף. המכשפה יצאה החוצה ונעלה את הבקתה. עומר וחברו מעץ כבר חשבו שזה סופם ואין להם דרך חזרה. אבל אז הציע עומר שידחפו חזק את הקיר מעץ ויצליחו לפרוץ החוצה. הם דחפו הכו את הקיר, בעטו בו, ועם הזמן הבית הקטן מעץ התמלא באש ובעשן יותר ויותר. עומר החל להשתעל. הם לא הצליחו לשבור את הקיר מעץ. החבר מעץ ניסה בכל כוחו והצליח. בשנייה האחרונה עומר קפץ דרך החור בקיר החוצה, זינק לעבר המכשפה, דחף אותה לתוך הבקתה, והבקתה נשרפה במלואה. עומר הסתכל לצידו לשבח את חברו. אבל לא מצא אותו. " הי...? איפה אתה??" ולאחר כמה רגעים עומר החל לבכות. הוא הבין שהחבר שלו לא הצליח לצאת החוצה.
פרק 6 - טבעת
השרפה נכבתה. הדבר היחיד שנשאר זה קרש עץ קטן. עומר לקח את קרש העץ, בכפר עשה ממנו טבעת מעץ, ומאותו יום עומר לא מוריד מידו את הטבעת מעץ. הוא ידע, שבעץ בממנו עשויה הטבעת, מסתתר החבר הכי טוב שלו, חבר האמת שלו, חבר שבכל חייו , עד יומו האחרון לא מצא. לא משנה אם חבר האמת שלך הוא עשוי מעץ או שהוא אמיתי, העיקר שהוא היחיד והאחד שיש. כל פעם שהוא נזכר בשנה ההיא, הוא לא בוכה, הוא מאושר. הוא נזכר שבזכות החבר מעץ שלו, הוא חי. שבזכותו הוא זכה לשנה נהדרת איתו, ומאותה שנה הילדים החלו להציק הרבה פחות. הוא נזכר בכך שהוא לפחות היה מאושר. הוא נזכר, שבזכותו הוא לפחות מצא חבר אמת אחד בחיים, כזה שכמעט ובלתי אפשרי להשיג.
הסוף! |
|
