|
סיפור
|
27/10/2021 |
כל הקוראים שימו לב, הסיפור הזה מבוסס על סיפור אמיתי והשקעתי אז תהנו מהקריאה.
פרק 1
אתמול בצהריים אמא ואבא הלכו עם אחותי לבדיקת שמיעה, סבתא שמרה עלי. ובשעה שלוש בצהריים אחותי אמורה לחזור מהבדיקה, אבל היא לא חזרה, רק שתדעו אני נטע ואני לומדת בכיתה ב' אחותי בגן. הם חזרו רק בשעה שבע, שעתיים אחרי! "מה קרה?" שאל סבתא את אמא "למה כלכך התעקבתם?" ואבא ענה "מאיה לקויית שמיעה" (מאיה זאת אחותי) "מהה? איך? מאיפה זה הגיע פתאום?" סבתא התפלאה. ואמא ענתה שהם הלכו לבדיקה כי חששו שמשהו לא בסדר, אני רק חשבתי איך זה יהיה, עד עכשיו היא כל הזמן שאלה אותי "מה?" או "מה אמרת?" או שפשוט לא ענתה. אני חשבתי שהיא עושה את זה בכוונה, ועכשיו אומרים לי שאחותי לא שומעת טוב? מאיה נכנסה ולא ניראתה כאילו משהו מפריע לה או הזיז לה, ניראה לי שהיא לא הבינה בכלל מה זה אומר.
פרק 2
אחרי חודש אמא ומאיה הלכו לעוד בדיקה ויצא להם שהיא לא שומעת טוב. מאיה תתחיל ללכת לקלנאית תיקשורת שתעזור לה בשמיעה כדי לדבר נכון כי היא לא שומעת טוב את המילים ויכולה לבלבל אותן, זה מה שאמא הסבירה לי. אני עדיין לא התרגלתי לזה שיש לי אחות נכה, היא נכה במשהו שונה, זה לא כמו שלא יכולים ללכת או שלא יכולים לראות זה שונה זה לא כזה נורא, רק שהיא רואה טלויזיה על הרמה הכי גבוהה ברמקול. קנינו רמקולים מיוחדים לטלויזיה כדיי שהיא תישמע יותר טוב, מאיה לא שומעת טוב בצורה שונה, היא לא חרשת בשתי אוזניים, היא חרשת באוזן אחת ובשניה לא שומעת טוב. אני בנתיים לא סיפרתי כלכך. אמרתי קצת לחברות שלי, בהתחלה לא ידעתי עם לספר, חשבתי שיצחקו עלי או עליה ובסוף סיפרתי, זה לא ממש עיניין אותם, הם רק אמרו שזה מגניב ושעכשיו אני יוכל ללכת לסרטים בחינם ולכל מיני דברים בחינם, אמרתי להם שזה היא לא שומעת ולא אני, והם אמרו שזה לכל המשפחה. אחת החברות אמרה לי שיש לה קרובת משפחה שיש לה חברה שלא שומעת טוב וכל המשפחה שלה יכולה ללכת לסרטים בחינם. בשבילי זה דווקא טוב אני אוהבת ללכת לקולנוע ועכשיו זה גם בחינם. אפשר ללכת הרבה, רק צריך לברר עם הפופקורן גם בחינם.
פרק 3
עברו ארבעה חודשים מאיה עשתה לפני חודש סוג של בדיקה "הכניסו לי חומר לאוזן" היא אמרה "ואז הוציאו אותו וזה התקשה וראו את האוזן שלי, זה בשביל לדעת את הגודל של האוזן" היא המשיכה. "וזה כאב?" שאלתי, ואז התחרטתי איזה שאלה טיפשית מה זה אומר עם זה כואב? מה אני תינוקת? למה שאלתי אותה בכלל? "לא בכלל לא כואב, זה אפילו דיי נעים" היא אמרה.
"מגניב" אמרתי כי לא היה לי משהו אחר להגיד לה. אני בתור אחות גדולה אמורה להתלהב ממנה ועושים לה מחשיר שמיעה באוזן אז היא תהיה מיוחדת, ואני לא אמורה להגיד לה שבעוד שלושה חודשים היא תגיע לכיתה א' וכולם יצחקו עליה ועל המחשיר.
פרק 4
היום כבר סוף החודש הגדול והיא קיבלה את המחשיר שמיעה, הוא סגול בהיר כמו שהיא אוהבת, "יש שם אוזניה והוא גם מתחבר לטלפון" מאיה התלהבה. "אז מה עם הוא מתחבר? גם ככה אין לך ולי טלפון" אמרתי לה. "אבל שאני יהיה גדולה" היא השיבה. "עד שתגדלי לא תצתרכי את זה יותר" אני אמרתי.
"ובכיתה עם יצחקו עליך עם המחשיר תגידי להם שזה מתחבר לטלפון, ניראה לי שזה ישכנע אותם" אמרתי. "למה שיצחקו?" היא שאלה. "כי זה כזה מיוחד, וכולם תמיד צוחקים על דברים שונים" אני אמרתי ויצאתי החוצה. היתה בשיכבה שלי ילדה עם מחשירים באוזניים וכולם צחקו עליה תמיד עד שנתנו להם עונש לא לצאת להפסקה והם הפסיקו. "בגן היו הרבה עם משקפיים" מאיה צעקה לי.
" זה לא אותו הדבר אמרתי לה.
פרק 5
ביום הראשון של הלימודים הלכנו אני ומאיה ביחד לבית הספר אני כבר בכיתה ג'. "ואל תשכחי עם יגידו לך משהו על המחשיר תתעלמי" אמרתי. "טוב" מאיה אמרה לי וראיתי שהיא לא חושבת שיגידו לה משהו. נכנסתי לכיתה ולמדנו כי כיתה ג' זה כבר לא תינוקות. ככה אמרה המורה החדשה שלי. קוראים לה שירי, היא ניראת קשוחה. אבל לא עשתה לנו בוחן או משהו כזה עשינו הכרות ובשעה שתיים עשרה חזרו כולם לבית שלהם. ואני הלכתי לכיתה א'5 ולא ראיתי את מאיה יצאתי החוצה וראיתי אותה שם, היא היתה עצובה, "מה קרה?" שאלתי.
"כולם צחקו על המחשיר שלי, את צדקת" היא אמרה. "אבל איך? מישהו שם לב לזה בכלל?" ממש הופתעתי. "לא שמו לב אבל כל אחד הציג את עצמו ואני אמרתי שאני לא שומעת טוב ושלא יצחקו עליי כי זה לא יפה לצחוק, ואז כולם צחקו עלי בכוונה בגלל זה" היא אמרה וכימעט בכתה. חזרנו הבייתה, אני לא התכוונתי לגרום לה כלכך לסבל, רק הזהרתי אותה היא לא היתה אמורה להגיד להם את זה.
פרק 6
ביום השני ללימודים אני ניכנסתי בשיעור השני לכיתה א'5 בלי לדפוק על הדלת.
המורה לימדה אותם בדיוק את המספר 1, אני אמרתי שאני צריכה להודיע הודעה.
ואמרתי: "שלום, אני יודע שיש לכם בכיתה לקויית שמיעה" אמרתי ולא אמרתי שאני אחותה. "כן, יש לנו חרשת מוזרה אחת" אמר אחד הילדים. המורה לא אמרה כלום. " אני רק רוצה להגיד שהמנהל שלח אותי להגיד לכם שזה לא יפה לצחוק על ילדים, היא לא עשתה לכם כלום וגם עם כן, זה לא יפה לצחוק על זה שהיא לא שומעת, וגם עם זה נכון זה לא יפה לעשות צחוק. אני מבקשת להגיד לה סליחה עכשיו כולם וכל אחד בניפרד יגיד לה סליחה ושהוא מצטער, קדימה!" אמרתי להם. ואז ילד ילדה ועוד ועוד פשוט הלכו אל מאיה וביקשו סליחה. זה היה מדהים. אני ממש לא ידעתי שאני יכולה להשפיע כלכך. ילדה בכיתה ג' ועוד עם פחד במה. ואז ראיתי שהם בכלל לא מסתכלים עליי. הם מסתכלים על המורה שלהם. היא ממש מפחידה, היא ניראתה כועסת. לא ניראה לי שמישהו מצליח לכעוס כלכך.
פרק 7
על אחותי כבר לא צוחקים. הם אפילו מקנים בה לפחות ככה היא אומרת. היא יוצאת לפעמים בשיעור לשיעור עם מורה פרטית, ותמיד היא יושבת מקדימה.
בשורה הראשונה מול הלוח. המקום הכי טוב.
וזהו זה הסיפור מקווה שאהבתם.
הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי ולא אמיתי. לא באמת נכנסתי לית הוגם לא צחקו על אחותי. היום אחותי כבר לא צריכה מחשיר שמיעה היא שומעת באוזן אחת. בשניה היא עדיין חרשת אבל עוד כמה שנים היא תעשה ניתוח.
והשמות לא אמיתיים רק שתדעו.
©️כל הזכויות שמורות לפנטזיה31. אין להעתיק לשכפל לצלם.
|
|
מוקדש
ל כולם❤ | |
|
|
