קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
סיפור לכתב אורח- גרושים
|
07/01/2022 |
פרק 1- ריבים
נכנסתי הביתה בשקט. שמעתי את הצעקות מהסלון.
אמא צרחה. אבא צעק בחזרה. שמעתי כל מיני חצאי משפטים כמו ''אתה לא עושה כלום פה! רק אני!!'' ו-''אין לך מושג כמה הרבה אני עושה. אולי תסתכלי פעם אחת!''
זה היה איום ונורא. עליתי לקומה השנייה, ונכנסתי לחדר. הצעקות למטה נמשכו, כמו כל יום בחודש האחרון. ניסיתי להכין שיעורי בית, אבל הצעקות ערערו אותי ובלבלו אותי. דמעה הרטיבה את הדף הריק במחברת, וקלטתי באיחור שהיא שלי.
'איזו שנה מזעזעת' חשבתי לעצמי, כשדמעות חמות זולגות בלי לעצור. 'רק אוקטובר, ואני כבר רואה שהיא תהיה מזעזעת. למה לא יכולתי להישאר בכיתה ה'? הכל היה הרבה יותר פשוט. לא היו מצפים ממני להיות 'בוגרת' ו'אחראית'. אמא ואבא לא היו רבים כל הזמן. זאת שנה איומה. המחנכת שלי נוראה. אני..'
קולות קטעו את המחשבה שלי. אבא עלה במדרגות בכעס, נכנס לחדר שלו, וטרק את הדלת. אמא עלתה אחריו בשקט, ופתחה את דלת החדר שלי.
''שלום אווה, חמודה'' היא אמרה בקול רועד ופנים מבריקות מדמעות. ''איך היה בבית הספר?''
''מזעזע'' אמרתי. ''שוב רשמו לי 'אי הכנת שיעורי בית' בסמארט סקול''
''אווה!'' אמא אמרה בכעס. ''למה לא הכנת?''
''שכחתי'' אמרתי, וזה היה נכון. עם כל הבלגן בבית, איך אפשר לזכור דברים שוליים כמו שיעורי בית?
''את ילדה גדולה, אווה'' אמא אמרה בכעס. ''את צריכה להפסיק לשכוח! למה קניתי לך יומן? ובכלל, את צריכה לקחת את הלימודים יותר ברצינות. את כבר בכיתה ו!''
כבר נמאס לי. קשה לי, היא לא רואה? הרגשתי שאני עומדת לקרוס. ''את לא מבינה כלום!!'' צעקתי, ובכיתי. גם לאמא נמאס. היא יצאה מהחדר בכעס, כשדמעות שקטות זולגות לאיטן על הפנים שלי.
פרק 2- גרושים
באותו היום היה לי נורא במיוחד בבית הספר. אפילו אלה לא הצליחה לעודד אותי.
אלה היא החברה הכי טובה שלי, מכל בחינה. היא ילדה מדהימה, מקובלת מאוד, בעיקר בגלל היכולת שלה לצחוק בכל מצב ולהצחיק את כולם. תלמידה מעולה, וספורטאית מצטיינת. היא יפהפייה אמיתית- עיניים כחולות ושיער זהוב, ארוך בטירוף. היא גבוהה, ותמיד מטוקטקת ומאורגנת.
ואני? לדעתי אני ילדה בינונית. יש לי ציונים לא רעים, כושר בסדר, ובגלל אלה אני יחסית מקובלת. יש לי מראה סתמי- שיער חום ועיניים חומות. אני לא רגילה לחלוטין רק מבחינה אחת: אני נגנית- בלי להשוויץ- מחוננת. יש לי מוסיקליות מדהימה, ואני כל כך נהנית לנגן. אני מנגנת בכינור ובפסנתר, ושרה. הופעתי כבר כמה פעמים בארץ, ומתוכננת לי הופעה בשוויץ.
בכל מקרה, זה היה יום נורא. השיעורים הזדחלו, וכבר ידעתי מה יחכה לי בבית. בדרך חזרה, הלכתי לאט.
נכנסתי בשקט, והופתעתי מהשקט. אמא ואבא שוחחו בסלון בקולות נמוכים, ולא נראו כועסים. הם נראו רק עייפים ועצובים. אמא נראתה שבורת לב.
בארוחת הערב הם סוף סוף סיפרו לנו. אני ואחותי איימי סיימנו את הקינוח כשאבא הודיע בשקט את ההודעה שתשנה את חיינו. כשהוא סיים, לא שמעתי יותר. צלצול רעם לי באוזניים, ורציתי לבכות, לצרוח, ולהיעלם בבת אחת. רצתי החוצה, לבית לידנו, הבית של אלה. צלצלתי בפעמון הדלת, ואלה פתחה לי בהפתעה.
''אווה'' היא אמרה. ''מה קרה? הכל בסדר?'' היא נראתה מודאגת פתאום.
''לא'' אמרתי. ''לא- לא- לא- לא- לא!!''
''אווה?'' היא שאלה. ''מה-''
''לא! לא! לא! זה לא קורה לי!'' צרחתי. ''למה דווקא לי?!''
''אווה, את מדאיגה אותי'' אלה אמרה, ותפסה את כפות ידי. ''תספרי לי מה קורה, בבקשה!!''
נשמתי עמוק. ''ההורים שלי מתגרשים'' אמרתי בשקט.
העיניים של אלה התרחבו והיא הגבירה את הלחץ על כפות ידי. ''אני כל כך מצטערת, אווה'' היא אמרה בשקט.
הרגשתי שאני הולכת לבכות. נתתי למבט שלי לדבר במקומי. מבט שבור לב, מיואש. לא פראי כמו קודם.
''אבל... הם רבים כבר המון זמן. לא יהיה נעים יותר כשהם יגורו בבתים נפרדים?'' היא שאלה אחרי השתיקה הארוכה והמביכה.
''לא אכפת לי. עדיף שיריבו כל היום מאשר שיתגרשו! עכשיו יהיו לי שני בתים, ושני הורים ששונאים אחד את השני. למה זה היה צריך לקרות לי? ההורים שלי תמיד היו ביחד וככה אני אוהבת אותם!'' נשברתי ובכיתי.
אף פעם לא אהבתי את אלה יותר מהפעם ההיא. היא הייתה חברה מושלמת. חיבקה אותי מלמעלה, סירקה בידיה את שערי, ולחשה שברי מילים שלא שמעתי, אבל ניחמו אותי יותר מהכול. כשנרגעתי, נכנסתי הביתה דרך הדלת האחורית, ועליתי ישר לחדר שלי בלי לדבר עם אף אחד, ואז פשוט שכבתי במיטה, כשזולגות לי מיליון דמעות שקטות ועקשניות.
פרק 3- שיחה אחרי הלימודים
ביום הבא, אלה חיבקה אותי ברגע שנפגשנו. זה היה מנחם, ובכל זאת, את היום העברתי במחשבות קודרות והדמעות איימו לזלוג כמה פעמים.
הצלחתי לעבור את היום, עד השעה השביעית והאחרונה, כשהתברר ששוב לא הכנתי שיעורי בית. המורה הילה רשמה בסמארט סקול, וביקשה שאישאר בכיתה בסיום היום, ואדבר איתה.
ובאמת, כשהפעמון צלצל וכולם יצאו החוצה, מאושרים, אני נשארתי בכיתה.
''בואי לפה, אווה'' ביקשה הילה בצורה נוקשה וקרירה מאוד. לקחתי כיסא והנחתי אותו מול שולחן המורה. התיישבתי.
''אווה'' אמרה הילה. ''אני מלמדת אותך כבר כמה שנים, ואף פעם לא ראיתי אותך במצב כזה. את לא מכינה שיעורי בית, לא מתרכזת בשיעור, וחסרה לך שמחת החיים שתמיד הייתה לך. מקרוב אני רואה גם ''שקיות'' שחורות מתחת לעיניים. מה קרה?''
היא שאלה בצורה כל כך פשוטה וכנה, שפשוט קרסתי. בכיתי שוב, ותוך כדי הסברתי לה מה קרה. הילה הביטה בי במבט עצוב מאוד.
''גם ההורים שלי התגרשו'' אמרה לי.
''באמת?'' שאלתי. אף פעם לא שמעתי על זה.
''כן. כשהייתי אפילו יותר צעירה ממך. בהתחלה זה היה קשה ומפחיד, אבל מהר מאוד התרגלתי, והחיים היו הרבה יותר טובים, בלי המריבות שתמיד קיבלו את פני כשחזרתי הביתה.''
חייכתי חיוך קטן. ''אז תסלחי לי הפעם על שיעורי הבית?'' שאלתי.
''כמובן. ואם תצטרכי עזרה בנושא ההורים הגרושים, את יותר ממוזמנת לפנות אליי.''
חלקנו חיוך חם, והשיחה הסתיימה.
פרק 4- אולי זה לא כזה נורא?
החיים תמיד ממשיכים הלאה. רק אז הבנתי את זה.
למרות העצב, המשכתי ללכת לבית הספר, לצחוק, ללכת לחוגים, להתלונן על מורות מרושעות, שיעורי בית מזוויעים וכל מיני דברים שאני אוהבת לעשות, ורק עכשיו הבנתי את זה. המשכתי ללחוץ חמש פעמים על ה''נודניק'' בשעון המעורר, ואז לרוץ לאוטובוס. המשכתי ליילל על שטויות, ופשוט... המשכתי לחיות.
החיים תמיד ממשיכים הלאה, לא משנה איזה טלטלות עוברים בדרך.
החיים תמיד ממשיכים הלאה, גם אם קשה וקודר. הניסיון הוכיח לי את זה.
גם אם היום נורא- מחר יכול להיות אחרת. למה לא עליתי על זה עד עכשיו?
ועכשיו, שלושה חודשים אחרי הגירושים, כשאני מנגנת בכינור מול הים, בבית החדש של אמא, עם הכלבה המתוקה החדשה שלנו, הריח הטוב שמגיע מהמטבח- בלי ריבים, צעקות, דמעות- , כשהמוזיקה עוטפת את כל כולי והים מנצנץ מולי, אני מבינה כמה זה נכון.
|
|
|
|
|
|
149
|
|
|
|
|
|
|
|
|
28/03/2022 14:32 |
ניצן5678 |
10
|
איזה סיפור מהמם ומרגש!!!!!!!!!!
אני ממש אוהבת את הסיפורים שלך!! |
|
|
|
|
|
10/03/2022 20:19 |
גולימולי3 |
9
|
|
זה סיפור אמיתי? |
|
|
|
|
|
06/02/2022 14:52 |
קאסי23 |
8
|
מושלם!
סיפור מעניין ומרגש את מהממת |
|
|
|
|
|
25/01/2022 15:18 |
טרוליקו123 |
7
|
הסיפור שלך מהמם ומרגש
אני ממש אוהבת את הכתיבה שלך, ואת השפה הגובהה
והיכולת שלך לבטא דברים בצורה מדהימה רק בכמה מילים...
באמת שזה סיפור מרגש ויש לזה גם מסר חינוכי אהבתי ממש
נתתי לייק ועוקב
אמן כתב אורח |
|
|
|
|
|
12/01/2022 09:25 |
פאני1000 |
6
|
|
ואוו אני לא מאמינה זה כל כך מושלם שאין לי מילים!:) |
|
|
|
|
|
11/01/2022 21:58 |
טורי116 |
5
|
ואוו סיפור מדהיםם
את כותבת מהמםםם |
|
|
|
|
|
09/01/2022 19:28 |
לילי67867 |
4
|
וואווווו מטורף!!
כתיבה ברמה אחרת, בדיוק כמו החוג ששינה את חיי.
את מוכשרת ברמות!
ואני באמת ממש מעריכה את מה שאת עושה, וזה לא מובן מאליו!!!
הסיפורים שלך מרגשים, עוצמתיים, כנים, אמתיים ומדהימים....
ועולות לי דמעות שאני קוראת אותם!! ואני לא אחת של רגשי מכל דבר:)
את כותבת על דברים מהחיים, אבל בכל זאת יש לך סיפורים מדהימים!!
❤ |
|
|
|
|
|
09/01/2022 19:06 |
אסתיM |
3
|
מה? את כתבת את זה? אני לא מאמינה, מצטערת..
וואו! את כישרונית על! סיפור מהמם ומקסים, כמובן לא רוצה ח"ו שלא יקרה. אבל ה' מסדר הכי טוב!
וואו דמעה כמעט נופלת מעיני, באמת! זה מרגש ומדהים! |
|
|
|
|
|
09/01/2022 14:50 |
עקיבא20 |
2 |
וואו סיפור מטורף! חייב להיות בסיפור אורח!! תגידי, הסיפור אמיתי?
ממש אהבתי אותו! בהצלחה:)
(תראו שאני אמרתי שהוא יהיה בכתב אורח...) |
|
|
|
|
|
09/01/2022 10:06 |
הודיה9221 |
1 |
בא לי לבכות!!
סיפור מהמם |
|
|
|
|
|
|
|
