קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
"אל תסתכל בקנקן, אלא על מה שבתוכו." לכתב אורח
|
17/02/2022 |
הקדמה- היי, שמי נועה, אני רוצה לספר לכם מקרה, אני מאוד מקווה שהוא יכנס לכם ללב, ושלא תצחקו על אחרים רק בגלל שהם שונים.
פרק 1-
הכל התחיל ביום הראשון ללימודים. השנה החמישית שלי בבית הספר "רימון". התחלתי את כיתה ה'.
נכנסתי לשער, אמרתי בוקר טוב לשומרת והתקדמתי לכיוון כיתתי החדשה.
הגעתי לכיתה, נכנסתי.
"בוקר אור, חמודה," אמרה לי מישהי כחושה עם שיער חום ג'ינג'י עד המרפקים, עיניים חומות, חולצה לבנה עם תחרה למטה, חצאית פרחונית ופנים מאירות. "מה שמך?" שאלה ברכות.
"אני נועה, מי את?" שאלתי.
"אוי, סליחה, שכחתי להציג את עצמי." אמרה וצחקקה. "אני יעל, אבל אני לא אוהבת שקוראים לי ככה, אז את יכולה לקרוא לי 'גברת מירט'." אמרה וחייכה חיוך מאיר. "אמרת שקוראים לך נועה, כן?"
"כן," אמרתי קצת מבולבלת. "אני נועה."
"את יושבת שם." אמרה גברת מירט והצביעה על שולחן ועליו פתק מודפס עם סמיילי, היה בפתק את שמי: "נועה".
פרק 2-
התיישבתי בכיסא העץ שהיה על יד השולחן.
כל שתי דקות בערך נכנסו עוד ועוד בנות לכיתה, בסוף כולן הגיעו.
"שלום בנות, אני גברת מירט, המחנכת החדשה שלכן." אמרה גברת מירט. "אני בודקת עכשיו נוכחות, אני מבקשת שכל מי שאני קוראת בשמה תגיד 'פה', אני מבקשת לא לענות בשמן של אחרות." אמרה גברת מירט.
"הילה?"
"פה"
"גל?"
"פה"
"מיכל?"
"פה"
"שלי?"
"פה"
"אלינור?"
"פה"
"אילה?"
"פה"
"תמר?"
"פה"
וכן הלאה, וכן הלאה...
"או. קיי, בנות, אנחנו נתפלל ואז נתחיל את השיעור הראשון." אמרה גברת מירט.
"שאלות?"
שלוש אצבעות הורמו באוויר.
"כן?" אמרה והצביעה על אחת הילדות.
"איזה שיעור?" שאלה.
"זה לא בדיוק שיעור, זה יותר 'היכרות'." הסבירה גברת מירט.
פרק 3-
גמרנו להתפלל והתחלנו את ההיכרות.
"אני אצביע על ילדה והיא תגיד מה שמה ומה הצבע שהיא הכי אוהבת."
גברת מירט הצביעה כל פעם על בת אחרת עד שכולן אמרו.
"בנות, הזמן נגמר, נתחיל בשיעור הראשון."
התחלנו בשיעור הראשון: "מדעי החברה".
אחר כך עברנו לשיעור השני, השלישי ולבסוף לרביעי.
בשיעור הרביעי נכנסה לכיתה ילדה אתיופית עם מלא צמות, חולצה לבנה (ביקשו מכולם כולל המורים והמורות להביא חולצה לבנה ליום הראשון של תחילת הלימודים), טייץ לבן עם לבבות ורודים וחצאית ורודה.
"צהריים טובים, חמודה. אלמז, נכון?" שאלה גברת מירט כאילו הכירה אותה. "אימא כתבה לי שתבואי באיחור."
"צהריים טובים, אני אלמז." אמרה הילדה.
"עשינו בשעה הראשונה סבב שמות, תירצי להגיד את שמך ואת הצבע שאת הכי אוהבת?"
"אני אלמז, הצבע שאני אוהבת ורוד." אמרה במבטא מוזר.
~טרינג טרינג~
הצלצול נשמע.
גברת מירט יצאה מהכיתה.
פרק 4-
"בנות, בואו, אנחנו משחקות בחוץ חיי שרה!" אמרה אחת הילדות.
"אפשר להיות אתכן?" שאלה אלמז במבטא של אתיופי.
"תראי... בואי נגיד את זה ככה - לא. את לא יכולה להצטרף בגלל שאת חומה, מכוערת ומגעילה, ובכלל- איזה שם מוזר זה 'אלמז'?" אמרה ילדה אחרת.
כל הילדות צחקקו. אני ישבתי בכיתה וציירתי.
אלמז רצה ודמעות בעיניה.
רצתי אחריה, בסוף מצאתי אותה מאחורי הבניין של כיתות ג'. היא ישבה שם מכווצת את בירכיה ובוכה. "היי," אמרתי. "אני מפריעה?"
אלמז הסתכלה מסביב כדי להיות בטוחה שאני מדברת אליה.
"היי," אמרה בקול מיילל וניסתה להישמע רגועה. "זה בסדר, אבל את יכולה ללכת, את לא צריכה לדאוג ילדה חומה, מכוערת, מגעילה ועם שם מוזר." היא משכה באפה.
"היי! את לא מכוערת, מגעילה ועם שם מוזר!" אמרתי לה.
"שכחת 'חומה'." אלמז הזכירה.
"לא, לא שכחתי, נכון אולי את באמת אתיופית ויש לך צבע גוף שונה, אבל ממש לא מגיע לך לקבל יחס כזה." אמרתי. "הן סתם מגעילות, אם את רוצה את תמיד יכולה לבוא לשחק איתי. חוץ מזה, יש עוד בנות מאוד נחמדות בכיתה." חייכתי אליה. "רוצה לבוא לצייר איתי בכיתה?" שאלתי.
"כן!" אלמז שמחה.
הלכנו לכיתתנו והתחלנו לצייר. "וואו! את מציירת ממש יפה!" אמרתי לאלמז שציירה פרפר יפיפה.
"תודה." היא אמרה.
"היי, רוצה לבוא אליי הביתה היום ונצייר ביחד?" שאלתי.
"כן! אלמז רוצה!" היא התרגשה.
ציירנו וצחקנו בכל הזמן שנשאר להפסקה.
פרק 5-
נגמרה ההפסקה. נגמר היום. אלמז באה אליי הביתה וציירנו ביחד, שיחקנו וצחקנו.
יום למחרת הלכתי לבית הספר וראיתי את אותה ילדה שאמרה לאלמז דברים לא יפים עם גשר בשיניים.
"היי," הילדה ניגשה אליי ואל אלמז. "קוראים לי דניאל, אתמול צחקתי עלייך עם עוד כמה בנות ואמרתי לך דברים לא נעימים." היא המשיכה. "באותו יום שחזרתי הביתה הלכתי לרופא השיניים, הוא אמר לי שאני צריכה לשים גשר בגלל שהשיניים שלי קופצות החוצה." היא נשמעה עצובה. "אני ממש לא רציתי גשר ומיד סירבתי. הרופא אמר שאין ברירה ושם לי את הגשר, יום למחרת, זאת אומרת, היום, הלכתי לבית ספר, הגעתי לכיתה וביקשתי מהבנות להצטרף למשחק." כמעט פרצו דמעות מעיניה של דניאל. "הבנות סירבו וטענו שהשיניים שלי מכוערות מדי. באותו רגע חשבתי עלייך, איך העזתי להגיד דברים כאלה לא נעימים ומגעילים עלייך רק בגלל שאת קצת שונה. אני מאוד מצטערת שפגעתי בך, אלמז."
"זה בסדר, אני לסלוח." היא אמרה.
"היי, דניאל!" קראתי לפני שהלכה. "רוצה לבוא אליי הביתה לשחק איתי ועם אלמז?" שאלתי.
"בטח! אני אשמח!" היא חייכה.
פרק 6 (המסר)-
אני, אלמז ודניאל נהיינו חברות מאוד טובות. בכל מקרה, מהמקרה הזה למדתי דבר מאוד-מאוד חשוב. בחיים, אבל בחיים! אל תצחקו ותעליבו מישהו/מישהי רק בגלל שהוא/היא שונה מכם. זה לא מכבד ולא נעים. תכבדו אותו/אותה כמו שאתם/אתן מכבדים/מכבדות כל אחד ואחת!
|
|
|
|
|
|
27
|
|
|
|
|
|
|
|
|
03/03/2022 15:13 |
מוקההה50 |
2 |
וואו, סיפור מהמםם♡♡
אהבתי ברמות!! מחזיקה לך אצבעות לכתב אורח! |
|
|
|
|
|
22/02/2022 16:15 |
בואנו5490 |
1 |
מהמם!! סיפור עם מסר מאוד-מאוד חשוב!!
תודה רבה על ההקדשה❤
מאחלת לך בהצלחה (:
ב"ה כתב אורח הבאה (; |
|
|
|
|
|
|
|
