|
כתב אורח I הפתעה לא צפויה
|
01/03/2022 |
פרק 1: היכרות
שלום ! נעים להכיר!
שמי נעמה , אני בת 13.5 (שלוש עשרה וחצי).
החלום שלי זה להיות מקובלת. שיקבלו אותי איך שאני.
אני יודעת שזה החלום הכי מוזר שיש בעולם אבל כן.
פרק 2 :חוזרים לבית ספר מחר...
כולם בבית התרגשו לכבוד חזרת הלימודים, כדי להיות עם חברים, אבל אני...
אין לי חברות. אין.
אז לא ממש התרגשתי , בייחוד בכיתי בלילה לפני חזרת הלימודים - אני לא רוצה עוד שנה של כאב ! עוד שנה כזאת! אמרתי בלחש.
פרק 3 : בבוקר
"נעמה? קומי את תאחרי כבר ביום הראשון?" אמרה אימא ואני עוד לא התעוררתי.
לאחר כמה דקות קמתי, הבית היה ריק מכל אחיי, ואמא שלי אמרה:
"את תצטרכי ללכת באוטובוס,מתוקה"
הבנתי שכבר כל האחים שלי ואחותי הקטנה כבר הלכו לבית הספר. "להתראות" אמרתי בעצב ונשקתי לאימי,
ורצתי לתחנת האוטובוס שליד הבית.
פרק 4: תלמידה חדשה
הגעתי לבית הספר באיחור של 20 דקות, וראיתי עוד תלמידה לא מוכרת, המורה אמרה לי לשבת ליד אותה הילדה.
התיישבתי לידה והיא קראה בצהלה "שלום,איך קוראים לך? לי קוראים סופיה ועליתי לארץ בחופש הגדול אבל קראו לי בשם חדש בישראל- לילך . "
הרגשתי לפתע הרגשה מיוחדת, ממש שחיממה לי את הלב, זה היה החיוך של לילך.
עניתי גם לה בצהלה ובשמחה " קוראים לי נעמה , לילך זה שם ממש יפה"
פרק 5:
בהפסקה , לילך הציעה לי לשחק איתה וברור שהסכמתי.
סיפרתי לה את כל הכאב שעברתי , ואת זה שלא קיבלו אותי איך שאני.
לכמה רגעים היה ממש שקט, ואני בחיים לא הרגשתי הרגשה כזו, שמישהי תשב ותקשיב לכל מה שיש לי לומר, ותקבל אותי איך שאני. היה צלצול.נכנסו לכיתה ולמדנו. שחזרתי הביתה בפעם הראשונה שמחה כלכךךך!!
פרק 6:היום שאחרי
כמו תמיד נכנסת לכיתה באיחור של חצי שעה...
ישבתי במקומי הקבוע,יחד עם לילך. היא לא ממש אמרה לי "בוקר טוב" כמו ביום שבו נפגשנו, כלומר, אתמול.
אמרתי לה בוקר טוב והיא השיבה גם "בוקר טוב" חלש ונשמע צרוד.
למדנו שעתיים היסטוריה שבה היה דממה באיזור השולחן שלי ושל לילך. לא הבנתי מה קרה. ממש אתמול דיברנו וצחקנו ועכשיו היא בקושי אומרת לי "בוקר טוב" ?
פרק 7: בהפסקה
ניגשתי ללילך,וישבתי לידה. היא לא אמרה מילה,ואני שאלתי : "לילך? מה קרה?" היא עדיין הייתה שקטה ממש.
אחרי שהיית שתיקה לפתע היא אמרה : "אני רוצה ללכת לשחק עם הבנות האחרות" אמרה בקול קצת יותר גבוה מאשר הבוקר טוב של הבוקר...
הרגשתי שבעוד רגע אני רוצה לצרוח ולבכות. החברה הכי טובה שהייתה לי עד היום...לא רוצה להיות איתי בכלל....
והיא קמה , והלכה פשוט.
החזקתי את הדמעות בעיינים. הלכתי למקום הקבוע שלי בגינה של בית הספר והתחלתי להזיל דמעות קטנות ומלוחות. הטיפות נזלו על הדשא הנעים.
ראיתי את לילך ובנות כיתתי צוחקות ונהנות כל כך, במיוחד את לילך.
היה צלצול,וחזרתי לעוד שעתיים מתמטיקה..איזה כיף! לפחות ההפסקה הזאת נגמרה!!
פרק 8: שעתיים של חשבון שלא אשכח בחיים
לפתע ראיתי את התיק של לילך במקום אחר , במקום של ליאן . מלכת הכיתה.
לא הבנתי לרגע : מה?איך?ואט? ורציתי לצרוח.
למה דווקא היא?
היה לי ברור. אוריין וכל חברותיה לא רוצות שיהיו לי חברות.
חזרתי הבייתה תשושה ועצבנית. הפוך לגמרי ממה שיצאתי בבוקר.
יום עבר.יומים עברו,עשר ימים עברו,עשרים ימים עברו,בבדידות
פרק 9: מה קורה פה?
כבר חודש אני בבדידות !
דיברתי על זה עם אימא שלי. אימא שלי טילפנה למורה שלי , ולמחרת המורה דיברה על זה.
באותו היום סיימתי את הלימודים, חזרתי הביתה ונשכבתי על המיטה. "זה יגמר באמת? " שאלתי 10 פעמים לאוויר.
לפתע , בשעה חמש וחצי , נשמעו דפיקות בבית שלי.
פתחתי ולמראה עיני עמדה לילך בפרצוף עצוב .
"אממ ....לילך?" שאלתי בשקט
"היי, נעמה ,אני כל כך מצטערת!!!!
מה הייתי אמורה לעשות? הבנות הכריחו אותי להישאר איתם ולא ללכת אליך יותר. הם אמרו שאם לא,אף אחת לא תדבר איתי.פחדתי,לא רציתי שלא יהיו לי חברות אז נאלצתי לעשות את זה.מצטערת כל כך!"אמרה מהר בקול קצת חלש וגימגמה..
"מה?? חשבתי שאת לא רוצה להיות איתי בכלל!" אמרתי בקול גבוה.
"את סולחת לי?????"אמרה לילך
"זה היה לי ממש קשה, אבל אני סולחת לך"
התחבקנו,אחרי חודש שלם.
פרק 10: המסר שלי אליכם
חברה❤
יש לי כמה משפטים להגיד
תלמדו לסלוח(!)
אל תחרימו ילדים(!)
ושאתם רואים חבר בצרה,תעזרו לו ואל תסתכלו מהצד(!) |
|
