אקדמיית איידין - לכתב אורח
|
23/06/2022 |
פרק 1-ההכרזה
דקות אחרונות לסיום, כ200 תלמידים ישבו באולם הגדול וחיכו, מי יתקבל, מי לא. איימי והלי חיכו לכריזה, ישבו אחת ליד השנייה והחזיקו אצבעות. גברת סקיפור עלתה לבמה. בידה נח דף השמות של כל הילדים שהתקבלו. איימי והלי עצרו את נשימתן, וגברת סקיפור התחילה לקרוא. "ובכן, לאחר מאמצים רבים, צוות המורים החליט על כל חמשת התלמידים שיתקבלו לאקדמיית איידין. ובכן, נעבור לחמישיית התלמידים: אן מורגן!" מחיאות כפיים סוערות נשמעו באולם, אן מורגן עלתה לבמה, וגברת סקיפור המשיכה: "הבא: אורדן בלוין!" עוד פעם מחיאות כפיים נשמעו ברחבי האולם, איימי והלי החלו להילחץ, נשארו רק עוד שלושה מקומות. "הבאה: איימי גולדן!" איימי התנשפה, ועלתה לבמה, לצד חבריה החדשים ללימודים. "הבא: ג'ונתן האריסון!" שוב, ג'ונתן עלה לבמה, נשאר רק מקום אחד. "הבאה ואחרונה..." הלי נשמה, איימי החלה להזיע. "הלי מוריס!" הלי עלתה לבמה, נרגשת ומזיעה, וגברת סקיפור המשיכה בדבריה. "כל שאר התלמידים יכולים להתקדם לכיוון מגדל האוול, המשך יום נעים!"
פרק 2-החדר
חמישיית התלמידים התקדמו אחרי גברת סקיפור, מתלחששים ביניהם. "שקט שם! בקרוב נגיע לחדר שלכם ונפגוש את המדריכה שלכם! ג'ו גולדן." "רגע... ג'ו גולדן?! זאת אחותי..." איימי התפעלה. "הו, באמת? אנו מצפים ממך לאותם ההישגים כמוה, תלמידה מצטיינת!" "כן... ידעתי את זה..." היא אמרה והמשיכה ללכת. לאחר זמן מה הם הגיעו לחדר שלהם. חדר מס' 5. חדר, פחות או יותר סטנדרטי. בפנים, חיכתה להם, כצפוי, ג'ו, אחותה של איימי. "היי, ג'ו." איימי אמרה במבוכה. "אההה, אני לא מאמינה שאני המדריכה שלך אייםםם! טוב... אני לא מאמינה שאני מדריכה בכלל..." "טוב, תלמידים יקרים, אם לא הבנתם, אתם נבחרתם בתור מאתיים מתוך אלף, ואחר כך גם בתוך חמישה מתוך מאתיים. תעריכו את הכבוד שניתן לכם. אתם המג'ינים הכי טובים בולוניה." "כן גברת סקיפור." אמרו כולם פה אחד. "ובכן, הגיע הזמן לבחור את המיטות שלכם. יש פה שש מיטות קומותים ואחת גם בשביל ג'ו. אני משאירה אתכם כאן. להתראות." הילדים נשארו לבד, ביחד עם ג'ו. מחר הם יצטרכו לחזור לבתיהם, הרי התאריך היה העשירי לאוגוסט, ושנת הלימודים עדיין לא החלה.
פרק 3-ה1 בספטמבר
כעשרים ימים לאחר מכן ישבו כל חמישיית התלמידים ביחד בקרון הרכבת שהוביל אותם לאקדמיית איידין. ביחד איתם ישבה ג'ו, בודקת בזהירות את מערכת השעות החדשה שלה על מנת לא להתבלבל. איימי הסתכלה במזוודה שלה, והוציאה חצאית כחולה שארזה כמה ימים לפני כן. "היא יפה." אמרה הלי, שישבה מולה. "אה, תודה."
לאחר שיצאו מהרכבת והגיעו לתחנה חמישיית הילדים הלכה אחרי ג'ו למגדל, אחריהם יצאו כל התלמידים שפניהם היו מועדות למגדל האוול. "טוב... לפני שתלכו לחדר שלכם ארוחת הערב תתקיים באולם הגדול לכבוד תחילת השנה." אמרה ג'ו. הילדים המשיכו ללכת אחריה. אחרי כמה דקות של הליכה החמישייה הגיעה למגדל הברקת. כשנכנסו קיבלו את פניהם כל חברי ששת השכבות. כעשרים וחמישה תלמידים מחאו להם כפיים. המג'ינים טובים ביותר בולוניה.
אחרי כשעה של ארוחת ערב הלכה חמישיית הילדים לחדר שלהם. ביחד עם ג'ו. והלי נראתה נרגשת לקראת הלילה הראשון באקדמיה.
"טוב ילדים, תוציאו את השמיכות והפיג'מות." ג'ו נתנה הוראות. הילדים הוציאו את הפיג'מות שלהם מהמזוודות שלהם. איימי נכנסה לחדר האמבטיה והתלבשה. לאחר מכן התאמצה ובמקום להשתמש בסולם עפה לקומה השנייה של המיטה. "לילה טוב!" היא אמרה לכולם.
פרק 4-יום ראשון
"לקום! הלימודים מתחילים עוד שעה! קומו!" ג'ו צעקה עליהם בשמונה, "יש לכם את מערכת השעות להיום על לוח המודעות של שנה א'! תתלבשו! אני הולכת!" איימי קמה מטושטשת במעט מהמיטה, לבושה בפיג'מה כחולה. היא נכנסה לחדר האמבטיה וצחצחה שיניים. לאחר מכן היא הוציאה מהמזוודה חצאית כחולה וחולצה לבנה מכופתרת והתלבשה. לאחר מכן הסתכלה על המערכת, בשעתיים הראשונות היה לה שיעור תעופה, הכוח האהוב עליה. היא הוציאה מהמזוודה שלה את הספר "תעופה למתחילים", וחבקה אותו בין ידיה. הלבוש שלה ושערה החום והארוך האסוף בסרט השוו לה מראה אלגנטי ובוגר. היא חיכתה לחבריה עם הספר בידה. "מהר! תזדרזו! אנחנו עוד נאחר!" הטיחה בהם.
אחרי חצי שעה החמישייה כבר הייתה בדרך לשיעור התעופה במסדרונות מגדל הברקת, הריקים למחצה.
"בוקר טוב תלמידים! הגעתם לשיעור תעופה, ובלי לבזבז זמן, נתחיל." אמרה גברת מורג, המורה. "נתחיל בלראות את יכולת התעופה שלכם עכשיו, שימו לב, אני לא מצפה להרבה." הילדים התחילו לעופף, סנטימטר, שני סנטימטרים. אך רק איימי הצליחה לרחף כמטר וחצי מעל האדמה. "גברת גולדן, מימי לא ראיתי תלמיד שנה א' מסוגל לרחף כך!" פנתה אליה גברת מורג. "אה, כן, המשפחה שלי מתמחה מאוד בתחום הזה..." איימי ענתה. "אני מתפלאת ממך!" איימי החלה להסמיק, ושאר השיעור עבר בשתיקה.
פרק 5-שיעור אש והפסקת צוהריים
"שימו לב, זהו שיעור אש. גולדן, אני ל מצפה לשום דבר ממך. אבל, מוריס, ממך אני מצפה לביצועים מדהימים." אמר פרופסור פייר, המורה לאש. כאמור, איימי לא התמחתה בתחום הזה. למזלה המורה לאש ידע את זה, גם משפחתה לא התמחתה בכך. שיעור האש לא היה מעניין במיוחד, הוא נגמר תוך שלוש שעות וחצי ולילדים הייתה הפסקת צוהריים. "טוב, אז מה יש לנו אחר כך איים?" שאלה הלי. "אני חושבת שכל יום לומדים רק שני מקצועות, ואחרי הלימודים אנחנו חופשיים." היא ענתה. "אה, טוב." אחר הצהריים רוב הילדים בילו כשהם קוראים את אחד מספרי ההעשרה של האקדמיה, למעט אורדן וג'ונתן, שיצאו לטיול בחלקות הצמחים מסביב למגדל. "אולי כדאי לעשות משהו אחר? יש לנו שנה שלמה לקרוא ספרי העשרה, בואו נעשה משהו כיפי!" אמרה אן. "אולי נצא לטיול ביער הגיפים? זה כול להיות מעניין אם אפילו נפגוש כמה..." הציעה איימי, שעדיין הייתה לבושה באותה חולצה וחצאית. "כן, זה נשמע מעניין." השיבה הלי. "אז אנחנו יוצאות?" שאלה איימי "כן, אבל אנחנו צריכות לחזור עד שבע, תזכרו." השיבה אן.
פרק 6-יער הדרנים
בשלוש אחר הצהריים יצאה החבורה עם שלושה סלים לאיסוף צמחים שקיבלו מהאקדמיה לאחר שקיבלו אישור לצאת, והצטרפה אליהן מדריכה בהכשרה מהשנה החמישית. איימי הובילה, הן נכנסו ליער נרגשות, מביטות מסביב בשלל צמחים שצמחו לאורך השביל. "קוראים להם דרנים, עושים מהם תרופות לפעמים לכל מיני מחלות של מג'ינים." אמרה אן והצביעה על צמח צהוב בצורה של פעמון. "וואו תראו! אני חושפת שראיתי כמה גיפים פה!" אמרה הלי בהתרגשות, והצביעה על כמה יצורים שהזכירו חתולים עם גלימה. "כן נכון! אלו באמת גיפים!" אמרה אן. "טוב, אני אוספת קצת מהדרנים." אמרה איימי וכניסה קצת מהצמח הצהוב לסלסילה שלה. "נכון שיפיפה כאן?" אמרה המדריכה בהכשרה שהצטרפה אליהן. שלושת הבנות הנהנו בהסכמה.
איימי הסתכלה בשעון, השעה הייתה כבר שש ועשרים הן היו צריכות לחזור כדי לא לאחר. "בנות! אנחנו צריכות לחזור!"
פרק 7-אבודות
"רגע, איפה היציאה בכלל?" אן שאלה. "אמממ, אני לא יודעת..." אמרה איימי. הארבע הסתכלו לכל עבר, הן לא ראו אף אחד, נראה שהן סטו מהשביל. "אולי נלך לפי המפה? למרות שאם סטינו מהשביל... קשה מאוד לדעת איפה אנחנו." אמרה המדריכה. היא סובבה את המפה מול עיניה, והבעה מבולבלת על פניה. הן התחילו ללכת לכיוון שממנו חשבו שהגיעו, אן הובילה, היא הייתה הכי חכמה מכולן והיידה שחשבה שהיא זוכרת מאיפה בדיוק הן באו. אחרי הליכה ארוכה אן הגיעו לחלקה הצפונית, מיציאה אחרת של היער. איימי הסתכלה בשעון, השעה הייתה כבר שבע וחצי, הן מאחרות והרבה.
הן חזרו למשרד. "מדוע חזרתן כל כך מאוחר?" שאלה הפקידה שהייתה שם באותו הזמן, אותה אחת שאותה פגשו כשיצאו. "סליחה, פשוט סטינו מהשביל ונאבדנו, אנחנו מצטערות." אמרה איימי. "ובכן, זו סיבה די הגיונית, אתן פטורות מעונש, ואני אדאג שישימו שם שלטים שאסור לסטות מהשביל בלי אישור." "כן, זה הדבר הנכון לעשות." אמרה אן.
פרק 8-סוף יום
"זו הייתה באמת הרפתקה, אף פעם זה לא קרה לי!" אמרה הלי. "כן, נכון!" הסכימה אן. "את חושבת שנשארה לנו ארוחת ערב?" שאלה איימי. "כן, בטח, הם התחילו רק עכשיו, יש לנו עוד זמן, הם אמורים לסיים לקראת שמונה וחצי." השיבה אן. הן נכנסו לחדר האוכל של חדר מספר חמש, על השולחן הייתה מונחת קערת אורז גדולה וקערת סלט באותו הגודל. "חיכינו לכן המון זמן!" אמר ג'ונתן. "כן, אני גווע!" אמר אורדן. "נו, אז בואו נאכל." אמרה אן. החמישייה התיישבה מסביב לשולחן, כל אחד לקח מהקערה בתורו.
אחי שאכלו, החמישה הלכו להתלבש ולהתכונן לשינה. אן שוב הוציאה את כותונת הלילה הכחולה שלה מהמזוודה ולבשה אותה. מוכנה לקראת היום הבא.
|
|
מוקדש
לכל המיקמקים | |
|
|