|
אחותי?!- סיפור לכתב אורח
|
31/08/2022 |
פרק ראשון- הכירות.
שלום לכולם, שמי טליה,אני בת 15.5, אוהבת מאוד לצייר, ועושה יוגה בכל יום.
אבא שלי איננו, אמי ואני היחידות שנשארו במשפחתי, טוב, לפחות ככה חשבתי.
אז כן, הגיע הזמן שאתחיל בסיפורי.
פרק שני-מי זאת שם? מתחת למיטה.
היה זה יום גשום, מלא סופות, ברקים, רעמים.
אמי הכינה מרק נהדר! ואני עשיתי יוגה.
לאחר זמן קצר, אמי ביקשה ממני לבוא ולאכול את ארוחתי.הארוחה הייתה טעימה מאוד.לאחר מכן, אמי ביקשה ממני לעלות אל העליית גג של הבית בכדי להביא את מזרן היוגה שלה, שנעשה שתינו יחד יוגה, גל של צמרמורת עבר בגופי כששמעתי את הבקשה של אמא, מעולם לא הייתי בעליית הגג, ולפי הסיפורים, עליות גג מפחידות, אבל ללא בררה, עליתי על עליית הגג, חיפשתי את המזרן של אמי, אבל לא הצלחתי, פתאום,שמעתי קולות, לא היה קשה להבין שזה מגיע ממתחת למיטה, התכופפתי, והנה, ילדה, חומת שיער, עם עיינים כחולות יפהפיות, ושמלה עם פרחים בשלל צבעים,הייתה שם, וציירה.
פרק שלישי- הילדה.
הילדה, הביטה בי מיד, ואני בה, לאחר שתיקה ארוכה,
פתחתי את פי, והדבר היחיד שיצא ממנו היה, מי את?
לאחר דקה הילדה ענתה, סופי. סופי? מעולם לא שמעתי עלייך! מה את עושה כאן? אחרי שתי דקות סופי ענתה:
נו באמת! כאילו שאת לא יודעת! יכולת לבקר אותי כל השנים האלה, אבל לא, לא עשית את זה.
מה? על מה את מדברת?
ענתה סופי: אני אחותך, אל תגידי לי שאמא לא אמרה לך!
הייתי המומה! מה?! את?! אחותי?
למה אמא לא סיפרה לי על כך! למה לא ידעתי כל השנים האלה שיש לי אחות..
סופי אמרה: בכדי לדעת, נצטרך לשאול אותה.
פרק רביעי- שואלות את אמא.
אני וסופי ירדנו במדרגות, אמא שלנו עזבה את הבישולים, הסתכלה עלינו, ונאנחה, ידעתי שהיום הזה יגיע, טוב בנות, הגיע הזמן שתדעו הכול..
לפני כמה שנים, שטליה הייתה בת חמש, אביה עזב אותנו, והתחתן עם מישהי אחרת, לא, הוא לא נפטר.
אבל לא רציתי שיכאב לטליה, ולכן, אמרתי שהוא נפטר.
מזה טליה נכנסה לדכאון. וטוב.. בזמן הזה הייתה לי תינוקת חמודה בבטן, כן, את סופי!, שהגיע הזמן ללידה, שלחתי את טליה אל סבתא, בלי לומר לה דבר..
כך עברו השנים.. עד שחזרתי אלייך טליה, סופי הייתה בת חמש, והרגשתי שתוכל להסתתר בעליית הגג, כמובן שבכל לילה בשעה שטליה הייתה נרדמת הבאתי לסופי כל מה שהייתה צריכה.
וזהו....
אני וסופי היינו בהלם!
לא הפסקנו לשאול שאלות...
וכמובן שאימנו אמרה שנחכה עם כל השאלות לבוקר.
פרק חמישי- הבוקר המיוחד
אני וסופי קפצנו מהמיטה!, צחצחנו שיניים, התלבשנו, ירדנו במדרגות בטיל , ישר אל אמא ששתתה לה קפה, והתחלנו לשאול ים שאלות, וכמובן, קבלנו תשובה להכל.
ואז, צלצל פעמון הדלת, נגשתי לפתוח, שפתחתי, עמד גבר עם חולצה משובצת, שיער חום, ועניים כחולות כמו השמיים, אמי, הבינה מי הגבר מיד, ובכתה.
מזה, הבנו, אני וסופי, שהאיש הזה, הוא אבא שלנו.
לאחר מכן, הוא פתח את פיו ואמר,אני עוזב לניו יורק, ולכן, אחרי כל הזמן הזה, הבנתי שזה זמני לבקש מכם סליחה, שלא גידלתי אתכן, אתן כבר נערות מוצלחות, בזכות אימכן.
ולי.. אין חלק מילדותכן, ובכלל, מחייכן... סליחה.
הבנו, הבנו ישר, זה המפגש האחרון שלנו, כמשפחה.
רצנו אחד לשני ונתנו חיבוק משפחתי אוהב, של משפחה.
נפרדנו לשלום, עם חיוך על הפנים.
פרק שישי- סוף דבר.
כיום אני בת שלושים.אני וסופי החברות הכי טובות. אימנו נפטרה לפני כשנה. היא תמיד תהיה בליבנו.
אני בטוחה שלאורך כל הסיפור עבר בראשכם השאלה, מה זה? הן אחיות שלא גדלו יחד? אין להן ילדות משותפת? אז נכון, אין לנו, אבל אני וסופי מאמינות, שלכל דבר, יש את הזמן שלו.
מאז המפגש המשפחתי, אני מסתכלת למעלה, ורואה קשת בענן, ועל הקשת? את משפחתנו.
|
|
