קהילה - סיפורים ושירים
|
|
|
|
|
להישרדות של 59דרדסון
|
24/09/2022 |
הערה- הסיפור לא מתאים לילדים קטנים ויכול להיות עצוב/ מפחיד מדי. אני יודעת שיש בקהילה הרבה ילדים צעירים, אז אני ממליצה לגיל 11+ לקרוא, תעשו את השיקולים שלכם
קריאה מהנה =)
*****************
פרק 1
''נטשה!'' אמא צעקה. ''סיימת לארוז?''
''כמעט'' צעקתי בחזרה. ארזתי את המעיל החדש שלי. את הסוודר שלי. את המגפיים, החולצות הארוכות, המכנסיים הארוכות, הכפפות, כובעי הצמר.... הכל היה במזוודה שלי. ארזתי כמה ספרים, כמה מחברות וצבעים איכותיים. ארזתי את השמלה הלבנה ונעלי העקב. בדחף של רגע הוספתי גם פלטת איפור קטנה, ומברשות. לא שאמא תרשה, אבל אולי אם אתאפר מספיק בעדינות (או אתחנן מספיק) היא לא תשים לב.
כשעמדתי שם, מול המזוודה, התרגשתי כל כך מהנסיעה. לא ידעתי לאיזה כיוונים היא תוביל. לא תיארתי לעצמי שמנסיעה לראש השנה לרוסיה, לחגוג עם סבתא רבתא סבטלנה את החג, לא תיארתי לעצמי שיקרה קצת יותר מארוחה שגרתית...
כשקיבלנו כל המשפחה את ההודעה מסבתא כולם היו בשוק. כולנו היינו בטוחים שהיא מתה מתישהו. אחרי הכל, היא כבר בת 108, ולא בריאה במיוחד. אז האימהות ניסו להסתיר את ההפתעה והתחילו מיד לארוז. שמחתי מהנסיעה. התרגשתי לנסוע ולפגוש את סבתא. אבל הדאיג אותי קצת איך שהאימהות לא נראו מאושרות מזה. בכלל, אף פעם לא שמעתי עלייה. זה היה קצת מוז-
''נטשה!!!!'' אמא קראה לי. ''את באה או שאנחנו טסים בלעדייך??''
''אני באה!!'' צעקתי.
פרק 2
ארבע וחצי שעות הטיסה עברו די מהר. שיחקתי בטלפון. ראיתי את ''אנד גיים (הערה בסוף הסיפור) בפעם החמישים בערך. כשסוף סוף ירדנו מהמטוס גל הקור הכה בי בעוצמה. לבשתי חולצה, מעליה סוודר, ומעליו את מעיל הגשם הדק שלי. כמה שכבות צריך במדינה הזאת? זה ממש לא ייאמן. אני ילדה של חורף. אני רצה בגשם, קופצת בשלוליות. הולכת בלי מעיל. אבל קור כזה- לא הרגשתי מעולם.
בשדה התעופה פגשנו את אחותה של סבתא שלי. ''אמא מחכה לנו בבית'' אמרה לסבתא. אנחנו ממש ''שבט'' אז נסענו בחמש מכוניות גדולות (של 8 מושבים) אני ישבתי עם אמא, אבא, נטע אחותי הקטנה, יובל ויואב בני הדודים שלי, וההורים שלהם נועה ורותם. ממש נהניתי לדבר איתם, ולהשלים פערים. יואב היה משוגע כמו תמיד, יובל הייתה רגועה וחמודה כמו תמיד. אף פעם לא הבנתי איך יכול להיות שהם אחים.
הגענו לבית העצום של סבתא רבתא סבטלנה, והתחלקנו לחדרים. רצינו לפגוש קודם כל את סבתא, אבל הבת שלה אירנה, שבאה לקחת אותנו משדה התעופה, אמרה לנו שהיא לא מרגישה טוב ואולי אחר כך.
קצת לפני ארוחת הערב הגדולה והחגיגית אירנה ירדה מחדר השנה של סבתא והלכה לאמא שלי. היא אמרה לה כמה דברים בשקט, ואמא נראתה די מודאגת. היא קראה ל4 האחיות שלה ודיברה איתן. אחת אחת כולן היו מודאגות. בסוף אמא אמרה בקול רם ''נטשה, בואי לפה בבקשה''
התקרבתי בחשש. יש סיבה לקמט הזה בין העיניים של אמא שלי. יש סיבה למבט המודאג והעצוב שבעיניים שלה. ''סבתא רוצה לדבר איתך'' אמא אמרה לי.
''למה?'' למה שמישהי שלעולם לא פגשתי, תרצה לדבר איתי?
''אני לא יודעת. הקשיבי- סבתא מבוגרת מאוד, אז דברי לאט וברור, בקול חזק. תהיי עדינה ונחמדה ואדיבה. אל תסדרי אותה. אל תנסי להצחיק אותה. אל תדברי בסלנג. ותסירי את האיפור הזה לפני שתדברי איתה''
עליתי לחדר האמבטיה, והסרתי בעדינות את רוב האיפור. את מה שכיסה את החצ'קון החדש שלי השארתי. רציתי לעשות רושם טוב עליה. סירקתי את השער מחדש וסידרתי את הג'ינס שלי. אחר כך עליתי למעלה, לחדר השינה של סבתא, ודפקתי בעדינות על הדלת.
הדלת נפתחה, ובשנייה הראשונה חשבתי שסבתא עמדה ופתחה אותה. אבל לא- סבתא שכבה במיטה. הדלת פשוט נפתחה מעצמה. הבטתי בידית. היו עליה שאריות מנצנצות.
משהו מאוד מוזר קרה שם.
''משהו מאוד מוזר אכן קורה, נכדתי היקרה'' אמרה סבתא רבתא סבטלנה. ''שבי בבקשה'' כיסא הופיע פתאום ליד רגליי. ''יש לנו הרבה על מה לדבר''
פרק 3
''את יודעת מי זו?'' שאלה סבתא רבתא סבטלנה. היא החזיקה תמונה של אישה בהירת עור, שנראתה לי די מוכרת. נענעתי בראשי, והבטתי בסבתא, שנראתה כל כך שונה מאיך שדמיינתי אותה.
דמיינתי מישהי זקנה, מקומטת, מוזנחת, אבל היא- היא נראתה מלאת חיים. העור הבהיר מאוד האופייני למשפחה שלי. השפתיים הדקות והלחיים הוורודות שייחדו אותנו. ובכל זאת- משהו בה נראה לי מוזר. כשהבטתי שוב בתמונה, הבנתי מה.
גם לאישה שבתמונה וגם לסבתא היה ברק ורוד בעיניים. מאוד עדין. אבל יכולתי לראות אותו. בקושי. אבל יכולתי.
''זו סבתא רבתא-רבתא-רבתא-רבתא-רבתא-רבתא-רבתא -רבתא-רבתא-רבתא-הבנת-את-הכוונה-שלי, שלך. נטשה המקורית''
לא ידעתי איך להגיב בכלל. סבתא הבינה שאני לא הולכת לדבר והחליטה להמשיך. ''נטשה הייתה אישה מיוחדת מאוד. היא הייתה ילדה חולמנית, וגם בתור מבוגרת היא הייתה מעופפת מאוד. לא ידוע הרבה על מה שקרה לה. אבל אנחנו כן יודעים שכשהיא הייתה בת 20, התחוללה מלחמה איומה'' סבתא נשמה לשנייה.
ישבתי דרוכה. סבתא המשיכה לדבר. ''יום אחד נטשה והילדה שלה, ילנה, נלכדו בתוך בניין. לפתע הבניין קרס. נטשה וילנה התכווצו, ונטשה ניסתה לגונן על הבת שלה. ילנה סיפרה, לאחר מכן, שקרש גדול פגע בנטשה, והעיף אותה הצידה. שנייה לאחר מכן, חלק גדול מהתקרה נפלה לכיוונה של ילנה. היא התכווצה והתכוננה למכה שתסיים את חייה. נטשה צעקה ''לא!!!!!'' וילנה חיכתה, חיכתה... והקרש לא פגע בה. היא פקחה את עיניה בזהירות. היא מספרת שהקרש פשוט ריחף באוויר על מצע ורוד מנצנץ. ילנה הביטה בנטשה. היא עמדה שם, כאילו היא מרימה אותו בעצמה, בהבעה מאומצת. ילנה זזה הצידה, ובשנייה שהיא יצאה מתווך פגיעה, נטשה התנשפה והקרש נחת בעוצמה''
נשמתי עמוק. לשנייה שאלתי את עצמי איך זה יכול להיות- ואז עניתי לעצמי. כמובן שזה לא יכול להיות! סבתא רבתא סבטלנה כבר מבוגרת. ברור שהיא נעשית קצת מבולבלת. אני לא אקטע אותה. אני אקשיב בשקט ואהנהן וכשאצא אספר לאימא מה סבתא אמרה ואדאג שהיא תקבל עזרה.
''נטשה וילנה ניסו להבין מה זה במשך המון זמן. הן ערכו ניסויים קטנים במקומות מסתור עלובים, כשהמלחמה עדיין מתחוללת בחוץ. וחמש שנים אחרי שהיא גילתה את הכוח שלה, נטשה חלתה.''
''ללא תרופות או אפילו מיטה נורמלית, לא יכלו לטפל בה כמו שצריך. ילנה ניסתה ככל יכולתה, אבל רק חצי שנה אחרי שהיא חלתה, נטשה נפטרה.'' סבתא הרכינה את ראשה וכיבדה את האבדה בדקה של דומייה.
''לפני מותה נטשה הפקידה בידה של ילנה את הרכוש היחיד שהיה לה- שרשרת זהב עדינה שהן מצאו זרוקה, וקיוו למכור מתישהו. נטשה אמרה לילנה שתמכור אותה, אבל זו הייתה המזכרת היחידה שהייתה לילנה מאימה, והיא שמרה אותה איתה כל הזמן''
''ובינתיים ילנה נאלצה להסתדר בכוחות עצמה. הסיפור של איך ומתי זה קרה אבד עם הזמן, אבל כל מה שידוע הוא שילנה גילתה שגם לה היו אותם כוחות מסתוריים. היא גם גילתה את מקורם.'' סבתא שיחקה בשרשרת הזהב עם האבן הוורודה שלצווארה. בהבזק של שנייה הבנתי- ''השרשרת??'' שאלתי בתדהמה. ''וזו אותה שרשרת מאז??''
''אכן נכדתי היקרה, נטשה'' אמרה סבתא רבתא סבטלנה. ''המסורת היא שהשרשרת עוברת מאימא לבת, כסמל למסירותה של ילנה לנטשה. אבל בנוסף, השרשרת צריכה לעבור רק מעט לפני מות האם. בנותיי ונכדותיי כבר גדלו והן לא מאמינות ב''מעשיות של ילדים'' רק את, נטשה נינתי היקרה, יכולה לקבל את השרשרת הזו.''
חשבתי לרגע, ונשמתי עמוק. כבר לא הייתי בטוחה כל כך שהסיפור הזה מומצא. איך הדלת נפתחה מעצמה? איך הכיסא זז? רק אז הבנתי מה סבתא אמרה. ''רגע אחד'' אמרתי ''אמרת שהשרשרת צריכה לעבור רק מעט לפני המוות, זה אומר שאת עומדת למות?'' שאלתי, דמעות בעיניי. לא הכרתי אותה עד לפני שעה. לפני עשר דקות עוד הייתי בטוחה שהיא סנילית. עכשיו אהבתי אותה בכל ליבי. האישה הזו, שבחרה אותי מתוך שושלת שלמה.
''אל תבכי על זה, נטשה שלי'' סבתא אמרה. ''היו לי חיים יפים. הקמתי שושלת כל כך מפוארת. מצאתי יורשת לשרשרת. אני יכולה למות בשקט, כשאני יודעת שאם תהיה אי פעם בעיה או סכנה, את תגני על המשפחה. אני סומכת עלייך''
הדמעות התנוצצו בעיניי כשהיא סגרה את השרשרת סביב צווארי. ''מה אני אמורה לעשות עם זה בינתיים?'' שאלתי.
''כל מה שתרצי'' סבתא אמרה.
****************
כמה הערותתת
קודם כל, הערה אישית ל59דרדסון- אני יודעתתת שזה היה אמור להיות בנושא ראש השנה, וזה התחיל ככה ואז נסחפתי למלא כיוונים אחרים ונורא נהנתי מזה ויצא לי סיפור שאני ממש אוהבת אז העלתי. מקווה שזה בסדר בכל זאת =))
בנוסףףף הבטחתי הערה בנוגע לאנד גיים ( THE AVENGERS- END GAME) זה אחד הסרטים האהובים עליי (משהו שלא ידעתם עליי- אני אוהבתתת מארוול) ולמי שמכיר-כן, השמות נטשה וילנה הם אכן בגלל נטשה וילנה של מארוול, אבל הדמויות לא מבוססות עליהן או משהו, סתם לא היה לי רעיון לשמות ואני ממש אוהבת את אלה, אז- למה לא?
זהו, מקווה שנהנתם =)
|
|
|
|
|
|
228
|
|
|
|
|
|
|
|
|
15/04/2024 16:05 |
עוגיה1460 |
18
|
|
סיפור מזה מרגשששש |
|
|
|
|
|
01/09/2023 15:51 |
שלוםהגימר5 |
17
|
|
וואו איזה סיפור מרתק ויפה אי אפשר להפסיק לקרוא את זהההההה |
|
|
|
|
|
23/07/2023 13:02 |
ליבליב59 |
16
|
וואו סיפור מרגש
ממש יפה |
|
|
|
|
|
17/07/2023 22:13 |
מנוחי77 |
15 |
אמאלה ואבאלהה
סיפור ממש יפה
שוקינג שאת המצאת אותותתוותותו
'-' |
|
|
|
|
|
10/05/2023 16:35 |
כרמל5281 |
14
|
|
תעלייי |
|
|
|
|
|
08/04/2023 12:12 |
בילי98729 |
13 |
ואוווווווו
אמאלה בטח לקח לך שעות זה מושלם נראה לי מצאנו את העתיד שלך:):) |
|
|
|
|
|
02/04/2023 10:52 |
ורד19489 |
12 |
|
מהמם פשוט מהמם!!!!!!!!!!! |
|
|
|
|
|
26/11/2022 09:55 |
קוקוס23 |
11
|
סיפור מדהיםםםםםם
את כותבת מדהיםםםםםם
ממש אהבתי את הסיפורררר
אממ
לא יודעת מה עוד לכתוב..
ביי (: |
|
|
|
|
|
26/10/2022 19:42 |
59דרדסון |
10
|
|
היי!עלית לגמר הגדול בתחרות שלי,בהצלחה |
|
|
|
|
|
21/10/2022 13:17 |
59דרדסון |
9
|
|
היי המשימה החמישיץ התחילה בקהילתי,בהצלחה |
|
|
|
|
|
28/09/2022 10:48 |
דרדסהמלך1 |
8 |
|
מושלםםםםם |
|
|
|
|
|
25/09/2022 09:01 |
ביילי30 |
7
|
|
ואוו הסיפור היה טוב שנה טובה ומתוקה |
|
|
|
|
|
24/09/2022 23:02 |
תות1846 |
6
|
עלו לי דמעות וואי סיפור מרגששש
אני חשבתי שקראת נטשה בגלל שהיא כנראה רוסיה:)
אבל אז קלטתי הסרטים של מארוול ממש יפים אהבתי את הסדרה וונדה ו'יזן:)
שנה טובה ומתוקהה! |
|
|
|
|
|
24/09/2022 22:18 |
88אסתר88 |
5 |
הסיפור הזה הוא אחד הסיפורים ברמהה
זה אחד הסיפורים הכי טובים שקראתי הייתי מרותקת למחשב זה מהמםם |
|
|
|
|
|
24/09/2022 20:56 |
עקיבא20 |
4 |
|
אהבתי את הסיפור מאוד ( כמו את כל הסיפורים שלך :) |
|
|
|
|
|
24/09/2022 20:50 |
59דרדסון |
3
|
וואו עכשיו קראתי תקשיבי את טובה כמעט בכיתי סיפור מדהים וכל הכבוד שהלכת על פנטזיה וזה אני מאוד אוהב,ואל תדאגי המשימה הבאה תיהיה בלי נושא מסויים זה יהיה הפתעה
תעשי חלק 2 בבקשה בלי קשר לתחרות |
|
|
|
|
|
24/09/2022 20:43 |
59דרדסון |
2
|
חח איזה אורך וגם אני חולה על מארוול סיימתי את תור 4
טוב עוד לא קראתי אני אקרא עכשחיו אני אגיב עוד תגובה אחר כך |
|
|
|
|
|
24/09/2022 20:22 |
אאלל56 |
1
|
|
הסיפור שלך ממש יפה |
|
|
|
|
|
|
|
