|
חדש בכיתה- (יומנו של עמית) פרק 3 (1 ו2 קומיקס
|
13/10/2022 |
פרק 3- הכנות למסיבה.
אני ואיתי התרגשנו ששירי הזמינה אותנו למסיבה שלה.
"נתארגן ואני אבוא ליד הבית שלך בשש, אוקי?" אמר איתי.
"סבבה" עניתי לו, והלכתי לביתי.
"היי עמית! מה שלומך?" אמרה לי אמא, וישר לא חיכתה לתשובה ואמרה לי "מה אתה הולך עכשיו לחברים?"
"לא. יש מסיבת כיתה" עניתי לה.
"מעולה! אני שמחה ממש שאתה משתלב ככה, לך להתלבש בבגדים הכי יפים שלך".
התקלחתי, התלבשתי בבגדים חגיגיים. מה אם בכיתה הזו זה לא נחשב חגיגי?
"יופי מתוק!" אמא אמרה לי, "אבל אולי תשים מהבושם שלך, קנו לך אותו ביולי ועדיין לא השתמשת בו!"
"כי הוא ממש מסריח!" עניתי לה. אני לא אוהב את הבושם הזה, דודה שלי שימחה קנתה לי אותו ליום ההולדת שלי שהיה בנובמבר, אבל היא קנתה אותו ביולי!
"זה לא משנה כל כך, זה מהמם, רק תרסס קצ--" היא נתקעה באמצע שהעפתי את הבושם לצד, היא ריססה עלי מלא!
"עכשיו כולם יברחו ממני..." אמתי לה. ואז הסתכלתי בשעוני וראיתי שעכשיו כבר שש ועשרה!
"אני חייב לרוץ, ביי אמא!" צרחתי ויצאתי מהבית, איתי לא יחכה לי שם כל היום.
"טוב, אבל אל תרוץ שלא תזיע!" אמא אמרה לי.
לפעמים היא פשוט לא מבינה ביטויים...
מיהרתי לכניסה של הביניין שלי איתי חיכה שם ושיחק בטלפון שלו.
"אהלן" הוא אמר. "שלום" עניתי.
"טוב יאלה שלא נאחר!" איתי אמר לי והתחלנו ללכת לכיוון שכונה מפוארת, עם ווילות ענקיות עם חצר גדולה, זה היה מדהים, כאילו שהשכונה הקטנה עם הביניינים הנמוכים (9 קומות) שבכל בניין יש חצר קטנה, הפך לשכונת פאר.
איתי לא היה נראה מופתע במיוחד.
"אתה כבר תתרגל לשכונה הזאת. היא עושה מסיבה כל חודש בערך..." הוא אמר.
בנתיים דיברנו קצת, איתי אמר לי ששירי כל הזמן מתחנפת אליו והוא לא אוהב את זה... "נראה לי שהיא מאוהבת בי" הוא אמר.
המשכנו ללכת עד שראינו ווילה עם חצר גדולה, היה בה מלא רעש, אורות ציבעוניים ומוזיקה מרעישה (פחות הטעם שלי אם תשאלו אותי), ועל השער של החצר היה כתוב "משפחת מנשירוב".
"כן, זה כאן..." איתי אמר. הדלת נפתחה ושירי הכניסה אותנו, היא הייתה יותר מגונדרת ממה שהיא בכיתה. עם איפור עוד יותר נוצץ, בגדים מפוארים, ונעליים עם עקבים.
"היוש בנים! תיכנסו!" שירי אמרה לנו, הסתכלה עלי בזילזול, ואז אמרה לאיתי "וואו אתה מה-זה חתיך היום!".
"אני מניח שלכולם היא אומרת את זה" מלמלתי.
אני ואיתי הלכנו לקחת שתייה, הוא לקח קולה. אני לא הייתי כל כך צמא.
"אתה לא לוקח שתייה?" שירי שאלה.
"אה, לא, תודה" עניתי.
"טוב לא כזה משנה גם ככה עכשיו עוברים לריקודים!" שירי אמרה בהתלהבות.
"חשבתי שהריקודים כבר התחילו..." אמרתי.
"או, לא! זה סתם ההתחלה! מתחילים תריקודים בזוגות חברה!" היא צעקה.
עכשיו כולם התחלקו לזוגות, "עם מי אתה?" שאלתי את איתי. הוא סרק את החדר,
וראה את שירי מתקרבת אלינו, "אוי לא.." הוא אמר.
"איתיוש, רוצה לירקוד איתי?" שירי אמרה.
"אם אין לי ברירה" הוא מלמל והלך אלייה. נשארתי לבד.
"בדרך כלל הבנים מזמינים את הבנות!" איתי צעק לי וקרץ.
ואז ראיתי את אורי יושבת בצד, וכותבת משהו בטלפון שלה.
הלכתי ליידה "רוצה לרקוד איתי...?" אמרתי בשקט,
"אממ סבבה" היא ענתה.
הלכנו לחלק של הריקודים, היא הייתה ממש יפה, שיערה הכתמתם גלש והיה מושלם, והשמלה התכלת שלה הייתה מהממת, היא חייכה.
"אני לא ממש יודעת לרקוד חח" היא אמרה.
"הכל טוב, גם אני לא ממש" אמרתי לה. ורקדנו כמו כולם.
"בכיתה הקודמת שלך לא היו עושים מסיבות?" היא שאלה אותי.
"לא" עניתי.
בסוף נגמרו הריקודים, כולם הלכו לאכול קצת, לקחתי לי המבורגר וצ'יפס, ובאתי לשבת לייד איתי. הוא ישב עם חבורת בנים שאני לא מכיר...
"אפשר לשבת איתכם?" שאלתי.
"ילד אין מקום אתה לא רואה?!" אמר לי ילד עם שיער חום בהיר ועיניים כחולות.
"סליחה עמית, אבל אין מקום" איתי אמר לי.
הלכתי לשולחן לבד, ואכלתי את האוכל שלי.
"היי" אורי התקרבה אלי.
"היי" עניתי.
"אפשר לשבת פה? פשוט אין מקום בשולחן של הבנות..."
"ברור" עניתי בשמחה.
"למה אתה יושב לבד?"
"אין מקום בשולחן של הבנים"
שנינו התחלנו לצחוק.
ואז שתקנו הרבה זמן.
זה היה נראה שהיא מחפשת מה להגיד,
"אממ בושם נחמד יש לך" היא אמרה.
"אה תודה, האמת שאני לא אוהב אותו חחח, קיבלתי מתנה ואמא שחי החריכה אותי לשים..."
"טוב האמת שהוא לא ממש לטעמי אם זה לא מעליב אותך... סתם אמרתי את זה כדי להיות מנומסת" היא צחקה.
אחר כך דיברנו קצת.
ואיתי קרא לי "עמית בוא כבר עשר"
הלכנו לבחוץ, עם עוד חבורה של בנים. ואז איתי לחש לי "זה ממש לא יפה מה שרועי אמר לך, אני מקווה שלא נעלבת ממנו, הוא אומר את זה לכולם"
"אז למה אתה חבר שלו? כלומר, זה נראה ככה" שאלתי.
"אני סתם מנסה להיות מקובל".
הגענו לבית שלי "ביי" אמרתי לו ונכנסתי.
הוא המשיך ללכת לביתו.
"חמוד שלי איך היה!?" אימי שאלה.
"אה, אממ היה נחמד" עניתי.
"אתה נראה עייף!"
"כן.. אני גמור!"
"לאלא! אתה נראה לי די חיי! מה פתאום גמור!"
"יואו אמא מתי תביני ביטויים..." מלמלתי והלכתי לחדר שלי לישון. |
|
