|
לכתב אורח+ התחרות של לואי
|
11/09/2023 |
18:29
שלום לכולם מה קורה?
מנסה לנצח בתחרות של לואי
של הכתב אורח
מקווה לזכות!
__________________________
פרק 1
נכון, אני יודע שאני לא ילד רגיל אומנם יש לי כדור, אני משחק במחשב, מצייר, כל הדברים הרגילים אפילו נראה רגיל, ואני גם מרגיש רגיל אבל על ילדים רגילים לא צוחקים בפרצוף, מסתכלים במבטים מעליבים ברחוב, עושים את הקטע הזה
שאני רק מסתכל אליהם בחזרה "ופתאום" הם מסתכלים לצד השני או שבדיוק מדברים עם חברים שלהם, כל הדברים האלה שחושבים שאני לא שם לב אליהם.
אבל ת'אמת שאני, אבא, אמא ואלון (אחי קטן) כבר התרגלנו אל הבעיה שלי,
הבעיה שלי היא לא בעיה בגוף או משהו כזה, הבעיה שלי היא טורט וטיקים
זאת מין בעיה כזאת שגורמת לי להוציא קולות ותנועות משונים בלי שליטתי וללא התראה מוקדמת.
ועוד משהו שכחתי להגיד לכם משהו קוראים לי אלדד,
ועצה ממני אפילו אל תנסו לחשוב איך הקולות האלה נשמעים כי איך שלו תדמיינו את זה, זה הרבה יותר גרוע.
פרק 2
בחודש הבא אני הולך להתחיל כיתה ז'
וזו הולכת להיות הפעם הראשונה שאני הולך לבית ספר.
אני לא הלכתי לבית ספר עד עכשיו
בגלל שאמא שלי אומרת שיהיה לי קשה ללמוד בכיתה עם הרבה ילדים
במיוחד עם הטורט שלי שבאה יחד עם הפרעות קשב וריכוז, ככה שאני
צריך מורה פרטי,
אז יצא שבכל השנים האלה היו לי המון מורים פרטיים
ככה שאני די בקיא בחומר לשמחתי.
ועוד סיבה שלא הלכתי לבית ספר,
בגלל כל מיני דברים רפואיים
כמו: כדורים, ניתוחים, זריקות, הרדמות וכו'
אז יהיה לי קשה לשלב את הדברים האלה עם הלימודים.
ויש חיסרון אחד גדול בזה שאף פעם לא הלכתי לבית ספר, והוא שאני לא מכיר כל-כך ילדים מה שאומר שאין לי ממש חברים
וזה באסה די גדולה להשתעמם כל היום בבית.
לשמחתי יש לי חבר אחד שאמא שלי הכירה לי
כי הוא הבן של אחת החברות שלה וקוראים לו אוהד.
הוא עבר דירה לשכונה אחרת ככה שאם אני רוצה ללכת אליו
יש לי שעה של נסיעה.
אוהד ואני היינו החברים הכי טובים, עשינו הכל ביחד,
רכבנו על אופניים, שיחקנו בכדורגל ותמיד היינו נפגשים אחה"צ שהוא גומר את הבית ספר שלו.
ועכשיו כול זה חסר לי, וזו אחת הסיבות שבאלי כבר להתחיל את הבית ספר
בשביל להכיר אנשים.
פרק 3 החלום
"הפ הפ ילדודס למיטות!!" קראה אימי בשעה 23:56
"כבר באים" ענינו לה
אחרי שלוש דקות שאמא שלי קראה לנו שוב בעצבנות, עלינו,
ציחצתי שיניים, סידרתי את המיטה, הפעלתי את המזגן
והלכתי לישון...
הנה הוא הילד עם הבעיות, אחד הילדים הצביע עלי
שעברתי במסדרון,
קריאות גיחוך נשמעות מכול עבר,
ובעיתוי הכי לא מתאים הנה זה קורה...
לא! רק לא עכשיו! בבקשה לא!
אבל התחנונים לא עזרו...
התחלתי להוציא קולות כאילו אני תרנגול מזמר
כול הבית ספר נשכב על הרצפה מצחוק,
לא ידעתי מה לעשות מרוב בושה פשוט רצתי אל הכיתה שלי.
אבל רגע? איפה הכיתה? לא היה לי זמן לחשוב,
פשוט נכנסתי לאחת הכיתות ונחשו איזה חדר זה היה?
של המנהל, ונחשו מה הוא עשה? בישיבה עם כול הצוות של הבית ספר,
צא מפה ברגע זה! המנהל צרח עלי,
עפתי משם בטיל, רצתי במסדרון,
כול הילדים צוחקים אלי כאילו אני אורי חזקיה והם הקהל,
שכנראה שמעו גם את הצרחה מהמנהל...
הייתי כול כך מבולבל, נבוך, כועס על העולם ואחותו החורגת, כול הרגשות ביחד. רצתי ישר לשירותים ( למזלי מצאתי אותם די בקלות)
נכנסתי לאחד התאים ופשוט התחלתי לבכות ולבכות ולבכות
עד שהרגשתי שכבר אין לי כוח
עד ש...
פרק 4
"בוקר טוב ילדים!" אמא שלי באה לחדר שלנו כדי להעיר אותנו,
"חמש דקותתתתת" התחנןן אלון בקול עייף,
אבל אני קמתי ישר כאילו קיבלתי מכה מפטיש בראש,
אז הכול היה חלום?! הילדים?! המנהל?! הצרחות?!
או שאולי זאת הייתה אזהרה? אזהרה שכדאי לי להישאר בחינוך בייתי?
ואם לא? ואולי זה סתם היה חלום??
לא היה לי מושג בכלל.
"אתם קמים?! אני חייבת לזוז!" אמא שלי צעקה מלמטה
"כן אנחנו קמיםםם" עניתי גם בשבילי וגם בשביל אלון
למרות שהוא ער ממזמן,
ירדתי ללמטה
"אמא לאן את הולכת?" אלון שואל
"לבית ספר החדש של אלדד"
"מה?!" ירקתי את המים שהיו לי בפה לכיור
"למה? הרי הלימודים מתחילים בעוד חמישה ימים"
"למה אני לא יודע על זה?" שבאלתי את אמא שלי
"זה כזה משנה?!" השיבה
"ת'אמת שכן!" עניתי
"למה?" שאלה
"כי באלי לבוא לראות את הבית ספר!, להכיר את המנהל, לראות את הכיתות, ותכלס? לראות בכללי מה זה בית ספר..."
"טוב, אם אתה רוצה, תבוא" אמרה לי אימי
"יאייי" עניתי כמו ילדה בת שש שגילתה שקיבלה שלוש שקל מפיית השיניים.
"אז תבוא מהר כי אני ממהרת"
" אני בא שניה גומר לשתות"
אני ואמא שלי הזדרזנו לבית ספר
אמא שלי נסעה על איזה 200 קמ"ש
וגם הלב שלי הגיע לאיזה 500 דפיקות בדקה (דפ"ב?!)
ואז אחרי חמש דקות הגענו, עמדנו מול שער בית ספר
לקחתי נשימה עמוקה, נכנסנו...
פרק 5
אוקי שיאווווווווווווווווווו
מאיפה להתחיל?
הבית ספר הזה פשוט ע צ ו ם
2 אולמות ספורט
3 מגרשי כדוגל
2 מגרשי כדוסל
6 קומות
6 שכבות (ז-יב)
26 כיתות
חדר אוכל
וכו'...
כול הסיבוב היה לי מיליון שאלות פחות או יותר (יותר)
וכשרציתי לשאול את אמא את השאלות תמיד אותה התשובה
'חכה לסוף, ואז תוכל לשאול את כול השאלות שלך'
מה לעזאזל יש בסוף?!?!
ראינו את כול בית הספר אפילו את המרחב מוגן!
שזה נמצא במקום הכי מוזר בבית ספר, שירדנו במדרגות,
חשבתי לעצמי, מי צריך את מנהרות הכותל?
זה פי אלף יותר ישן! (ככה זה נראה...)
כמה סיבובים צריך לעשות בשביל להגיע לשם...
"אלדד צריכים ללכת למקום האחרון בסיור" אמא שלי אמרה,
"אני בא" אני משיב,
אנחנו הולכים במסדרונות, יורדים 3 קומות
ממשיכים ישר ו...רגע! משהו פה מוכר לי!
ולפני שהבנתי מה מוכר לי אמא שלי דפקה בדלת
שהיה כתוב עליה "חדר המנהל".
ועכשיו הבנתי מאיה זה מוכר לי... מהחלום...
אני שומע מישהו ניגש לדלת, מסובב את הידית ו...
מולי מופיע בנאדם בן פחות או יותר 38,
הייתי בטוח שזה העוזר מנהל אבל וואלה לא,
זה המנהל,
להגיד את האמת הייתי בטוח שמולי הולך להופיע
בנאדם בן 80 עם זקן וחולצה של שנות ה90
(לפחות ככה מראים בסרטים...)
הוא מזמין אותנו להכנס
יש שמה כיסאות אנחנו מתיישבים.
"שלום אלדד!" הוא קורא אלי בחיוך זורח,
"שלום" אני עם ראש למטה,
לאט לאט אני שואל את כול השאלות שהיו לי.
הוא מספר לי על עצמו
ואני מספא לו עצמי
ואמא שלו אומרת לי במה אני טוב
ואז אחרי רבע שעה בערך נגמרה הפגישה הזאת.
"להתראות" ברכנו אותו שיצאנו מהחדר.
"ביי, נתראה בעוד שלושה ימים!"
פרק 6
השלושה ימים עברו ברגע,
ואני בלחץ אטומי מה הולך להיות שם עם
כול הילדים הבוגרים והחדשים
"אלדד צריכים ללכת!" אמא שלי אומרת לי בהתרגשות
"אני בא"
אנחנו נוסעים לכיוון הבית ספר,
נסיעה שאומרה לקחת חצי שעה לוקחת עשר דקות....
"להתראות!!" אמא שלי כמעט נחנקת מדמעות התרגשות
להתראות אמא!"
היא נותנת לי חיבוק ונשיקה,
ואנחנו נפרדים...
__________________________
אהבתם? אשמח לתגובות
(אשמח גם לביקורת אם יש...)
|
|
