|
פרק שני לסיפור ( עדיין בלי שם)
|
06/11/2023 |
שלווווווווווווווווווווווום מיקמקים!
מה קורה?
מקווה שבסדר.
היום סיימתי את הפרק השני של הסיפור שלי (עדיין בלי שם)
מי שלא קרא את הפרק הראשון התמזל מזלו כי החלטתי לעלות גם את הפרק הראשון למי שלא קרא. ומי שכן קרא מוזמן לדלג לפרק השני.
תהנו!
פרק ראשון:
משעמם! אני כבר מיואשת הקול של המורה חופר לי בראש! זה שיא גינס! מזל שההפסקה הגיעה.
"יש מורות יותר חופרות" אמרה לי רונית. למשל המורה שירן אותה אף מורה לא יכולה לעקוף. "צודקת! אני גם טובה בלחקות אותה: שירה אמרה בקול צפצפני: שקט שירה את מפריעה לי לחפור לך בראש או: צאי מהכיתה מיד או שתישארי בכיתה אחרי הלימודים ואז אני אביא מקדחה שזה באמת יחפור לך כי אני מרושעת." שירה התעצבנה צריך לעשות הפגנה נגד מורות חופרות! "מסכימה איתך לגמרי!" אמרה רונית. "רוצה לבוא אלי אחרי הלימודים?" שאלה שירה. "כן!" רונית התרגשה. "נכין את ההפגנה!" אוי לא! המורה נכנסה והתחיל עוד שיעור. את זה כל התלמידים לא אהבו. שהגיע סוף הלימודים, שירה ורונית הלכו בדרכם לבית של שירה נחושות ובטוחות בעצמם. "אנחנו נראה להם מה זה!" צעקה שירה. "לגמרי!" הסכימה רונית. הם עלו לחדר של שירה, הכינו שלטים ואפילו, ציירו פסים על הפנים כמו בסרטים. הן ירדו למטה בשביל לקרוא לשאר הילדים אבל אבא של שירה עצר אותן. "מה אתן עושות?" הוא אמר בקול חשדני. "כלום" מיהרה שירה להגיב. "אין לך מה לדאוג." "כשאת אומרת את זה זה עוד יותר מדאיג אותי. ותורידו את הצבע מהפנים!" אבא אמר בקול תוקפני. "אבל זה כל הקטע!" התאכזבה שירה. "הקטע של מה?" אבא שוב נהיה חשדני. "של כלום! אמרתי לך כבר" שירה נלחצה. "טוב" אבא ויתר. "אם את יוצאת אל תחזרי מאוחר מדי בסדר?" "כן, מבטיחה לא לחזור מאוחר ביי!" כשיצאו עברו בין כל הבתים וקראו לכל הילדים. שירה ורונית חזרו מרוצות והלכו לישון. למחרת היה היום הראשון ששירה קמה בזמן ולא ביקשה לישון עוד דקה. היום היא קמה במלוא המרץ ואפילו העירה את אמא שתיקח אותה לבית ספר. אמא הייתה מבולבלת, אבל בכל זאת קמה. שהגיעה לבית ספר התחיל השיעור הראשון. שירה אף פעם לא הגיעה כל כך מוקדם, אז לא ידעה מה עושים אז פשוט לא עשתה כלום. רק בשיעור השני הבינה מה עושים, ובהפסקה, שירה הייתה נרגשת מתמיד. כל הילדים שהסכימו להשתתף באו לכיוון חדר המנהל. רגע לפני שנכנסו עצרה אותם המזכירה. "מה אתם צריכים?" שאלה. "את המנהל! ענו כולם ביחד, בקול נחוש. "המנהל לא נמצא היום. אני מצטערת" "מה?! הוא חייב להיות כאן! שירה נבהלה. איך זה שהמנהל לא בא? כבר תכננו הכל! זה לא פייר!" יבבה שירה. "המנהל לא נמצא וזהו!" המזכירה כעסה. "חיזרו לכיתה שלכם עכשיו!" כשהגיע סוף היום אבא שאל איך היה בבית הספר. אחותה של שירה ענתה כרגיל, "בסדר". ואילו שירה נכנסה עצבנית לאוטו ולשאלתו של אבא ענתה "המנהל לא הגיע!" "מה זה משנה לך פתאום?, אבא התפלא. "ולמה זה משנה לך שזה משנה לי?" התעצבנה שירה.
פרק שני:
שירה נכנסה לחדר בכעס וטרקה את הדלת. "אוףףףףף. למה אף פעם כלום לא מסתדר?" באותו הרגע, הטלפון שלה צלצל, זו הייתה רונית. שירה לקחה את הטלפון וענתה. "רונית? היי, מה נשמע?" אמרה שירה בקול מדוכא, ורונית הבחינה בכך. " מה קרה?" שאלה. "למה את מבואסת? זה בגלל שלא הצליח לנו היום? אל תדאגי! מחר ננסה שוב אוקיי?" "אוקיי..." אמרה שירה, ובאה לנתק. "חכי שנייה!" צעקה רונית, ושירה הרחיקה את הטלפון מאוזנה. "מה?" שאלה.
"נראה לך שאני אגלה? חכי דקה. ושירה חיכתה, וחיכתה, וחיכתה... והשתעממה. כל מי שהכיר את שירה, ידע שהיא לא סבלנית במיוחד... "נווווווווווו. עברו כבר שעתיים! מה קורה?" בדיוק אז, נשמעה דפיקה בדלת חדרה של שירה. " יבוא!" צעקה שירה. רונית נכנסה בשמחה. " או! סוף סוף הגעת! עברו שעתיים!" אמרה שירה. "דקה" תיקנה רונית. "באמת???? ואוו! הזמן עובר לאטטטטטט" רונית גיחכה, ונכנסה לחדר. "בואי שבי" אמרה שירה. ורונית התיישבה על הפוף ליד שירה. " מה רצית? למה באת?" שאלה שירה, בקול מעט יותר שמח. " אני חשבתי על זה" אמרה רונית. " ואין לנו באמת סיבה להפגנה..." "אוף. חשבתי שבאת לעודד אותי..." אמרה שירה. "באתי... אבל... אם אנחנו רוצות לעשות הפגנה אז לא על זה. צריך משהו אם משמעות." "אני אחשוב על זה" אמרה שירה. "ארוחת צהריים!" אמא של שירה צעקה מהמטבח. ושתיהן ירדו לאכול.
קראתם את הכל? כל הכבוד לכם!
מקווה שנהנתם! תגידו לי אם לכתוב פרק שלישי. אה! וגם איך לקרוא לסיפור!
אבל יותר חשוב, אם לכתוב פרק שלישי. אבל! גם איך לקרוא לסיפור! טוב סליחה שאני חופרת...
שיהיה לכ יום ממקמק!
|
|
מוקדש
ל היגלוש, -ולכל-מי-שעשה-לייק-ועוקב. | |
|
|
