|
סיפור (אין שם)
|
06/11/2023 |
שלווווווווווום מיקמקים.
מה שתקראו זה לא אחר מאשר הפרק השלישי לסיפור... (לא נתתם לי רעיונות לשם! אני כועסת)
אם לא קראתם את הפרקים הקודמים, חיזרו אחורה בקהילה שלי ותקראו. (אחרת לא תבינו שווווווום דבר)
טוב...
טוב לפני שאתם מתחילים לקרוא... הפרק הזה חופר. רק רציתי להזהיר אתכם לפני שתקראו. אז אל תכעסו כי אני אמרתי לכם!
תהנו!
פרק שלישי:
שירה נכנסה לחדר בכעס וטרקה את הדלת. "אוףףףףף. למה אף פעם כלום לא מסתדר?" באותו הרגע, הטלפון שלה צלצל, זו הייתה רונית. שירה לקחה את הטלפון וענתה. "רונית? היי, מה נשמע?" אמרה שירה בקול מדוכא, ורונית הבחינה בכך. " מה קרה?" שאלה. "למה את מבואסת? זה בגלל שלא הצליח לנו היום? אל תדאגי! מחר ננסה שוב אוקיי?" "אוקיי..." אמרה שירה, ובאה לנתק. "חכי שנייה!" צעקה רונית, ושירה הרחיקה את הטלפון מאוזנה. "מה?" שאלה.
"נראה לך שאני אגלה? חכי דקה. ושירה חיכתה, וחיכתה, וחיכתה... והשתעממה. כל מי שהכיר את שירה, ידע שהיא לא סבלנית במיוחד... "נווווווווווו. עברו כבר שעתיים! מה קורה?" בדיוק אז, נשמעה דפיקה בדלת חדרה של שירה. " יבוא!" צעקה שירה. רונית נכנסה בשמחה. " או! סוף סוף הגעת! עברו שעתיים!" אמרה שירה. "דקה" תיקנה רונית. "באמת???? ואוו! הזמן עובר לאטטטטטט" רונית גיחכה, ונכנסה לחדר. "בואי שבי" אמרה שירה. ורונית התיישבה על הפוף ליד שירה. " מה רצית? למה באת?" שאלה שירה, בקול מעט יותר שמח. " אני חשבתי על זה" אמרה רונית. " ואין לנו באמת סיבה להפגנה..." "אוף. חשבתי שבאת לעודד אותי..." אמרה שירה. "באתי... אבל... אם אנחנו רוצות לעשות הפגנה אז לא על זה. צריך משהו אם משמעות." "אני אחשוב על זה" אמרה שירה. "ארוחת צהריים!" אמא של שירה צעקה מהמטבח. ושתיהן ירדו לאכול.
פרק שלישי
שירה ורונית אכלו בהנאה רבה את הפסטה שאמא של שירה הכינה, ועלו לחדר.
"בואי נחשוב..." אמרה שירה, והחלה להתהלך בחדר.
"ככה אני לא אצליח לחשוב" אמרה רונית. "תפסיקי. את עושה לי סחרחורת. שירה הפסיקה להתהלך ונשכבה על מיטתה. "אוףףףףףףףףףףף" "את יודעת, את אומרת את זה 98350958 פעמים ביום! זאת המילה האהובה עלייך?" "דיי! למה לקטוע? הייתי באמצע. "- "נגמר?" שאלה רונית. "סבלנות!" השתיקה אותה שירה. ""-"נו כבר!!! גמרת?" ". עכשיו נגמר. היה כל כך קשה?" רונית נאנחה. "היי! לא יפה! זה עוזר לי להתרכז!" שירה ניסתה להגן על עצמה, בהכחשה. "טוב נו, יש לך פתרון? נראה לי שהתרכזת מספיק לא?" רונית אמרה בקול מעט מיואש. "זה ייקח טיפה זמן! ואל תלחיצי אותי זה קשה להתרכז ככה!" רונית נאנחה שוב. ""- "חשבתי שגמרת!" התלוננה רונית. ""-נו נו נו נו נו נו נוווווווווווווווווווווווווווו"
"סיימתי" אמרה שירה בשלווה. "ו..." רונית ניסתה. שירה תמיד אהבה למשוך את הרגע. בשביל המתח.
"אין כלום" הודתה שירה. " אז כל , היה סתם?" התעצבנה רונית. "אני לפחות ניסיתי!" אמרה שירה. "טוב. עכשיו תורי לנסות" אמרה רונית.
""-"זה ייקח עוד הרבה זמן?" רונית סימנה לה לחכות אם היד. ""
וכך זה נמשך ונמשך. עד ש...
אוווווווווווווווו. נגמר במתח! תיכתבו לי לי אם להמשיך.
ושיהיה לכם יום ממקמק!
|
|
מוקדש
ל היגלוש, -ולכל-מי-שעשה-לייק-ועוקב. | |
|
|
