|
סיפור לכתב אורח "המדורה שבלב" (מושקע ברמות)
|
04/06/2024 |
היוש חברים נכון שעבר ל"ג בעומר ממיזמן אבל המדורות הישארות איתנו לתמיד- בלב!
אז תכינו פופקורן אנחנו מתחילים!
[<>{_המדורה שבלב_}<>]
7:45 בבוקר ט"ז אייר-
"נו שירה קומי את צריכה כבר ללכת לבית ספר!" שמעה שירה את אמא אומרת "אני קמה אני קמה!" אמרה שירה ללא חשק "אני לא מבינה אותך שירה" אמרה אמא וזיק של חוסר סבלנות הופיעה על פניה "מחרתיים ל"ג בעומר מדורות, כיף והיום אתן בסך הכול עושות הכנות אחרונות איך את לא מתרגשת?"
שאלה אמא באי הבנה ניקרת שנישמעה ברור בקולה הצלול "אף פעם לא הבנתי מה כולם מוצאים במדורות האלה" אמרה שירה ביזמן שלבשה בעצלתיים את התלבושת "סך הכל מדורות מעצבנות ונוראיות" המשיכה שירה לאמר "סך הכל מדורות מעצבנות שאי אפשר לדעת מה יקרה אם פיתאום יחליטו להתפשט לכל עבר" סיימה שירה בבוז "אבל מה עם הצד החיובי במדורות?" שאלה אמא בתמיהה "אין דבר חיובי במדורות" השיבה לה שירה באדישות ביזמן שחיפשה את הנעל התואמת לזו שלבשה "אבל איך את יודעת... התחילה אמא אך חששה לסיים את המשפט אך לבסוף אזרה אומץ ואמרה "איך את יודעת אם לא ניסית מאז גיל 5!?" שירה הסתובבה אליה ומבט חודר בפניה היא הבינה שלא היתה צריכה לאמר זאת ועמדה להתנצל אבל כבר לא היה בפני מי שירה כבר עמדה ליד הדלת וגבה לכיוונה שלחה מבט חטוף אחרון באמה ויצאה.
8:20 בבוקר ט"ז אייר-
שירה המשיכה ליצעוד לכוון בית הספר מעורערת היא עוד כועסת על אמה- איך היא יכלה לעשות לה את זה?!
בעוד היא שקועה במחשבות רואה היא את מבנה בית הספר הולך וגדל ככל שהתקרבה אין לה כוח לבית ספר אין לה כוח למדורות אין לה כוח לכלום!
בא לה לשכב במיטה ולהתכרבל בפוך שכל כך אהבה אבל הכי רוצה שאביה יבוא ויחבק אותה הכי חזק!
הוא היה מבין אותה בטוח!
תמיד הוא הבין אותה!
ו... היא כל כך אהבה אותוהיא נאלצה לקטוע את מחשבותיה כאשר הבחינה בשעונה וקלטה שכבר 8 30 אוי היא מאחרת היא העצה את קצב הליכתה עד שהגיע ממש קרוב לשער שם היא עצרה להתנשף והחלה ללכת לכיוונו ונכנסה לתוך בית הספר קולות הבנות המשחקות בחצר כבר לא נשמעו מפני שכולם בכיתות כבר כנראה מתחילות לתכנן במרץ רב את המדורה הענקית שיבנו!
שירה עלתה לכיתתה בקומה השלישית "למה כל כך הרבה מדרגות" אמרה לעצמה בכעס כשהגיע לקומה היא כבר יכלה לשמוע את הבנות אומרות "מה את תביאי?" ו- "אול נעשה את זה בפארק" ועוד כל מיני משפטים שמילאו את החלל הריק שירה נכנסה לכיתה אבל אף אחת לא יכסה לזה חשיבות.
כמה דקות לאחר מכן קמה שאלה איזה אבא יבוא להדליק את המדורה וישמור ואז יעל קמה ""אולי אבא של שירה יבוא היא היחידה שלא התנדבה להביא משהו" אמרה בספק תמימות ספק רשעות היום הזה יכל להיות רגוע לולא זה חשבה שירה בליבה אבל אז הבינה שפשוט לא כדאי להיכנס לזה לטובת כולם ולכן אמרה "לא אי אפשר סליחה" "למה?" התחילה יעל והיה אפשר לראות שהיא נהנית מפניה כאילו מצאה את הטרף שלה "אולי..." היא המשיכה בקול שקט ומעצבן שנשמע לשירה כמו לחישת נחש "אולי...אולי את מובכת מאביך ואת לא רוצה שנראה כמה הוא מכוער או מוזר!"
זהו!
זה עבר כל גבול!
היא רצתה לבעוט ביעל!, אך לפני שהספיקה היא הרגישה ערפל סמיך ממלא אותה מכל הכיוונים וברגע אחד הכל הפך לשחור והיא שקעה בשינה עמוקה...
9:30 י"ז אייר-
"אבא?" שאלה שירה בחשש "לא" אומרת שיר לעצמה "אבא נעלם לפני 8 שנים" אמרה לעצמה בעצם מלחמת בעצמה שלא לפרוץ בבכי "אני... אני זוכרת את היום הזה כאילו זה היה אתמול":
לג בעומר 2012
"אבא!!" התנפלה שירה בת החמש על אביה שחזר כרגע מהעבודה "מה חשבת ששיקרתי?!" צחק אבא בעודו מנסה להשתחרר מהחיבוק החזק "הבטחתי שאקח אותך למדורה ואני אקיים את זה!" אמר אביה של שירה שנשמע כאילו גיבור שבאה עתה להציל אותה בעוד שירה מסתכלת עליו בהרצה שאפילו לא ניסתה להסתיר יחד הם יצאו למדורה
זה היה הרגע הכי טוב בחיים של שירה!
עד... עד שזה קרה!
המדורה התפשטה לכל עבר ,עשן,אש וברקע קולו של אביה נלחם באש וצועק רוצי שירה רוצי היא לא חשבה פעמיים, ילדה בת חמש היא הייתה, היא ברחה "פחדנית" אמרה שירה לעצמה "למה לא יכולתי להישאר איתו?!" ואז... ואז הוא נעלם "שירה!!" מישהו קרא לה, מי זה??בתחילה חשבה שזה אביה אבל ככל שעבר זמן היא הבינה שזה קולה של אמא שנשמע מודאג וטרוד מאי פעם מאז... מאז מה שקרה לאבא, אמא חיבקה אותה חזק חזק היא התעלפה, היא הייתה זקוקה לקצת מנוחה...
ערב לג בעומר 2024
"אני יוצאת אמא" אמרה שירה בכל צלול וברור "לאן?" שאלה אמא בחשדנות "למדורות" שיקרה שירה במהירות 'בסדר רק אל תחזרי מאוחר טוב?" אמרה אמא והיה ממש אפשר ללשמוע נימת הפתעה בקולה "ממש למדורות!" חשבה שירה לעצמה בזמן שהיא ירדה במדרגות "זה הדבר האחרון שחסר לי לראות שוב את יעל!" חשבה בעצבנות ובעתה באבן שהייתה מונחת בקרבת מקום למעשה היא הולכת למקום שבו אביה נעלם...
היא רוצה להיות שם זה הדבר היחיד שנשאר ממנו מקום שהיה פעם יער ועכשיו הוא סתם מקום שרוף היא הגיעה אפופת מחשבות וזכרונות ישבה על סלעמה הייתה שם ואז...היא לא יכלה יותר והתחילה לבכות!
בכי עליו, בכי עליה, בכי עליהם...
היא כל כך היא כל כך אהבה אותו שתיהם הכי אהבו את לג בעומר, כל שנה הם חיכו לזה היה לה לוח שנה עד לג בעומר שהיה תלוי גבוה במקרר וכל יום אביה הרים אותה גבוה - גבוה והיא הייתה מסמנת איקסים ואז... היא הפסיקה לבכות בפתאומיות כאשר הרגיש יד נוגעת בה! "זה לא יכול להיות!"
היא אמרה לעצמה כאשר ראתה מיהו העומד לצידה היא שפשפה את עיניה צוותה את עצמה
אבל לא, זה לא חלום!
זה הוא!
זה אבא שלה!
דמעות של אושר זלגו מעינהם של השניים ואחרי שנרגעו טיפה אביה התחיל לספר את סיפורו:
"אני הייתי שם לבד, אני מול האש, בשלב מסוים האש גברה עליי הרגשתי שזה נגמר!
סגרתי עיניים וחיכיתי לרעה מכל ,אבל זה לא קרה! כשפקחתי עיניים הייתי בבית חולים ואיבדתי את הזיכרון למשך זמן רב אבל יום אחד זה הכה בי!
נזכרתי בהכל!... נזכרתי בך!"
כאשר אמר את המשפט הזה באות שוב זלגו מעיניו אבל הוא המשיך:
"ישר רצתי על הבית אבל היה מאוחר מדי פתח לי מישהו אחר אתם עברתם דירה אז הדבר היחיד שנותר לי לעשות הוא לחכות כאן ולקוות שתגיעי!"
כך סיים את סיפורו שזכה לתשועות מצד ביתו הנרגשת-שירה, "שירה" התחיל בפתאומיות לאמר משהו "רוצה להדליק איתי את המדורה?" שאל בקול ברור "מה?" שאלה שירה "אבל אין לנו בכלל קרשים וגם לא איך להדליק את האש" אמרה בתימהון "לא דיברתי למדורה רגילה" אמר אביה בכדי להסביר "דיברתי על המדורה שבלב..." שירה הבינה מיד!
ויחד נשארו שם עד סוף הלילה ואז הלכו מחובקים
ביחד בדרך חזור הביתה
ומאז...
שירה לא מפספסת שום לג בעומר!
ולא רק היא לבד!...
אלא כל המשפחה ביחד, שוב מאוחדים!
חברים אני השקעתי בטרוףףףףף
מקווה שאהבתם שתפו לחברים כי באמת השקעתי!!
תכתבו בתגובות איך זה!!
|
|
נסיכה7529
