|
חיים חדשים פרק 1
|
לפני 9 ימים |
היוש חברים!!!!!
אני שוב חוזרת אליכם עם סיפור חדש חחחח אבללל הפעם זה ונה, פעמים קודמות אני שלחתי את הסיפור רק אחרי שסיימתי לכתוב אותו, הפעם זה רק ניסוי ואתם תחליתו אם להמשיך לכתוב את הסיפור או לא אזזזז קריאה מהנה!!
היי קוראים לי אמילי דלסון, אני בת יחידה ועליי ועל הורי עברו 11 שנים שקטות שבהם חיינו כמשפחה שמחה ומלוכדת ,לא היינו עשירים ולא עניים, היינו משפחה ממוצעת לכל דבר.
הייתי רק בת 11 כשאבי מת בתאונת דרכים, גם אחרי שלוש שנים אני זוכרת את פניה החוורות של אימי כאשר הודיעו לה על המאורע המצער, היא הייתה נראית שבורה ולא ידעה מה לעשות עם עצמה, כל פעם שהייתי יוצאת מהבית היו אנשים אומרים את המשפט הידוע "אני מצטער" שמעתי את המשפט הזה יותר פעמים מכמות המילים שאני מוציאה ביום שלם!
ככה עברו שבועיים של מבטי רחמים בכל מקום שאני עוברת, זה הפסיק בהדרגה, ככה זה קורה תמיד, כמה בן אדם יכול להצטער?- מבחינתי זה עדיףף אנשים פשוט לא מבינים שזה פשוט לא עוזר,
אבל כמה שזה נמאס לי אני לא יכולה לשנות את הטבע של האדם , ככה זה !
ככה עברו להם שלוש שנים שבהם שכח הצער אבל הגעגועים עדיין דוקרים עמוק בלב, זה מרגיש כאילו הוא סתם הלך לעבודה ארוכה בעיר כמו שנהג לעשות וכל שניה יכול לדפוק בדלת ולמחוץ אותי בחיבוק יותר מדי חזק ולקרוא לי בשם חיבה מביך מאוד ו... למרות שאני יודעת שזה לא אפשרי, איכשהו אני מוצאת את עצמי מחכה יום יום ליד הדלת מצפה למתנות שהוא נהג להביא לי כל פעם שחזר, שיבוא ויעיר אותי מהסיוט הזה, וכל יום אני מאוכזבת מחדש...
בשלושת השנים הללו כל קמצוץ של שמחת חיים נשאב, בעצם כמעט נשאב, בשלושת השנים האלה התחלתי להעריץ את אימי ממש, היא לא נכנעה על העצב וניסתה בכל כוחה להישאר שפויה כדי לגדל אותי, ככה לפחות היא אומרת כל פעם ששאלתי אותה אבל... מידי פעם צצה לי מחשבה ש... יש עוד משהו מאחורי מסכת השמחה הלא משכנעת שלה משהו...
גדול יותר, אבל בחיים לא הצלחתי לחשוב על מניע נסתר כלשהו, לא היה לי שמץ של ראיה או משהו חשוד ובכל זאת... הייתה לי סוג של תחושת בטן מוזרה לגבי הסיפור הזה והבטן שלי בדרך כלל צודקת...
אני הולכת לבית ספר כל יום, הוא יחסית קרוב לבית שלי, אני נקראת "ילדה מוזרה" אני קפצתי שתי כיתות ולא כל כך התמצאתי שם מבחינת חברה, בואו נגיד ככה אף אחד לא ספר אותי, רק ירדו עליי, הציקו לי וזה קצת עצבן אותי, אבל לא מספיק כדי שאני אענה להם ,מבחינתי הם סתם עוד אנשים שאין להם מה לעשות בחיים, מבחינתי כל הכיתה ככה, חוץ מג'יימס ,ג'יימס היה משהו אחר... כאילו לא אחר בקטע כזה... הוא... לא משנה ג'יימס הוא פשוט... יוצא דופן ,לא כמו השאר, יש בו משהו שאין לאף אחד אחר אבל אני לא יודעת מה זה, הוא היחיד שלא אכפת לי שהוא גדול ממני בשנתיים, אני פשוט מרגישה שאנחנו באותו גיל, אבל הוא רק חבר טוב ולא מעבר לזה!.
בתכלס זה החיים שלי או לפחות ככה הם היו...
לאט ובהדרגה חיה התחילו להפוך לפנטזיה בלתי הגיונית שבקושי הצלחתי להפריד בין אמת לשקר, המושג שהיה פעם חיי התהפך מקצה לקצה והתנפץ לי בפרצוף , בשניות ספורות,
שום דבר בחיי לא היה במקרה!
הכל היה מחושב...
הסיפור האמיתי מתחיל עכשיו...! |
|
אמליי23
