|
חיים חדשים פרק 2
|
לפני 4 ימים |
זה היה יום רגיל לחלוטין!
אפילו יום יפה!
פקחתי את עיניי, הדבר הראשון שראיתי היה אימי שמעירה אותי עם חיוך גדול מהרגיל.
זה היה מוזר, אבל לא כמו מה שראיתי לאחר מכן, ראיתי משהו זוהר בלחייה ,הוא היה קטן משאני אוכל לראות אותו אבל התאמצתי לראות וגיליתי דמעה זולגת מזווית עיניה וגולשת אל חייה.
לאחר מכן שמתי לב לעיני האדומות והנפוחות ,שסימנו שהיא בכתה הרבה, ואם זה לא מספיק , עיגולים שחורים נצבו מתחת עיניה, היא גם לא ישנה!
השמש בחוץ זרחה, היום הזה נראה בהיר מהרגיל, ממש יום מושלם!
אבל... משום מה משהו הרגיש לי לא במקום, הרגיש לי... שזה השקט לפני הסערה, הרגיש לי שהיום הזה יהיה בלתי נשכח...
לקח לי יותר זמן להתלבש מהרגיל, החששות שלי הדהדו לי במוח כמו נחיל דבורים מזמזמות
"למה אני כל כך מוטרדת?" חשבתי לעצמי.
מאותו הרגע הכרחתי את עצמי לחשוב שזה נורמלי, זה היום שבו אבא מת.
זה בסדר לחלוטין איך שהיא מתנהגת, אבל המחשבות לא הפסיקו להטריד אותי,
בתוך תוכי ראשי צעק: 'מה ההבדל בין כל שנה??'
זה לא הפעם הראשונה שהגענו ליום הזה, יש משהו מאחורי זה!
איכשהו, הייתי בטוחה בזה יותר מתמיד- יש משהו שהיא מסתירה ממני!
קול בכי ומילמולים עצרו את מחשבותיה בבת אחת, היא סיימה להתלבש בזריזות ורצתה לרוץ לסלון ולשאול מה קרה אבל... רגליה לא הקשיבו לה והיא מצאה את עצמה פוסעת בשקט לסלון.
היא לא ידעה למה, שוב פעם, הסתמכה על תחושת הבטן שלה, זה קורה לה הרבה לאחרונה,
ברגע שהיא חשבה על זה, היא שוב הרגישה שמשהו לא בסדר.
ככל שהתקרבה קולות הבכי החרישי ששמעה קודם נשמעו יותר ויותר וכאשר התקרבה למרחק פסיעות אחדות המלמולים ששמעה הגיעו אליה תחילה היא התנגדה להקשיב אך ששמע את שמה לא יכלה למנוע מעצמה להקשיב מה ששמעה גרם לה לקרוא במקום "אמילי..." כך שמעה את אמה ממלמלת ומתייפחת "אמילי...תאמיני לי אני ניסיתי..." היא המשיכה "אמילי סליחה... לא יכולתי לעצור אותם ... היום הם יקחו אותך" אם עד עכשיו אין לי חשבה שאולי היא טועה הכל התרסק לה בפרצוף , כל כך הרבה שאלות התרוצצו לה בראש שהיא חשבה שהוא התפוצץ, היא לא רוצה להישאר שם, היא יצאה דרך החלון.
אמילי עשתה טעות גדולה כי זו הייתה הפעם האחרונה שהיא ראתה את אמא שלה... |
|
ןליאלן
