|
חיים חדשים פרק 3
|
לפני 3 ימים |
היוש חברים מה נשמע אנחנו כאן בפרק 3 וי לי כמה דברים לומר, חברים אני משקיעה ממש בסיפורים ובקהילה בכללי אשמח שתביאו עוד אנשים שיקראו כי אני פשוט באמת אוהבת שאנשים נהנים מהסיפורים שלי, אשמח אם תיכתבו תגובה על איך היה הפרק ואם אפשר אשמח נורא שתמליצו על הקהילה שלי❤️
טוב נתחיל מי שלא קרא את הפרקים הקודמים מוזמן לראות ביצירות קודמות לי
והנה הפרק של היום:
אמילי לא ידעה שהטעות הקטנה הזאת תעלה לה ביוקר, בעצם, היא לא ידעה כלום באותם רגעים, הדבר היחיד שידעה הוא שהיא צריכה להתרחק מהבית הזה כמה שיותר, כמה שהיא רק תוכל, היא פשוט לא מסוגלת להיות שם.
היא עצרה לכמה דקות בכוונה לחשוב לאן ללכת. היא החליטה ללכת לבית ספר, לפחות זה יעסיק אותה קצת, היא מרגישה שאם היא תישאר לבד עם המחשבות שלה עוד דקה אחת היא עומדת לקרוס.
היא האיצה את צעדיה "ככל שאגיע יותר מהר ככה זה יגמר יותר מהר" חשבהבזמן שהיא רצה.
היא הגיעה לבית ספר, לקחה את הספרים שלה מהלוקר ורצה לכיוון כיתתה,צהיא לא שמה לב לאן היא רצה, והיא התנגשה בג'יימס, כל ספריה נפלו "סליחה לא שמתי לב לאן אני הולכת" אמרה אמילי בעודה מתחילה להרים את ספריה "זה בסדר" אמר לה ג'יימס בחיוך ועזר לה להרים את הספרים "תודה" ענתה לו וחיוך קטן הופיע על שפתיה, היא עצמה התפלאה איך היא מצליחה לחייך כרגע, אבל זה לא מנע מהחיוך להיות אמיתי, לא היה לה זמן לחשוב על זה עכשיו.
החיוך הקטן שהיה עד אז על שפתיה נעלם בין רגע והיא רצה שוב לכיוון כיתתה, יושבת במקומה הקבוע ליד ג'יימס. שניה אחרי שהגיעה המורה נכנס והתחיל השיעור. אמילי לא הייתה מרוכזת כל השיעור, המורה כנראה הבחין בכך כי שניה אחר כך הוא שאל אותה על מה הוא דיבר ואמילי לא ענתה. ג'יימס היה מופתע, בחיים לא קרה שאמילי לא הצליחה לענות על משהו שהמורה שאל. כשנשמע הצלצול ג'יימס ניגש לאמילי, "הכל בסדר?" שאל "כן" ענתה לו אמילי בפשטות, אין לה כוח לתשובות ארוכות ומורכבות כמו שהיא תמיד עונה. ג'יימס היה בטוח עכשיו שמשהו לא בסדר אבל הוא עזב את העניין לבינתיים. השיעור האחרון הגיע ואמילי כמעט הצליחה להתרכז בוא, "זה שיפור" חשבה אמילי
עברו כמה דקות ואמילי הצליחה להירגע סוף סוף, היא חשבה שזה נגמר, אבל היא לא הבינה שזה אפילו לא התחיל... פתאום בלי שום התראה מוקדמת כאב עז פילח את ראשה, כל מחשבותיה נעלמו בין רגע מוחה היה רגע לגמרי, היא החזיקה את ראשה בידיה, מנסה להיפטר מכאב הראש הנורא הזה. היא עצמה את עיניה לשניה וכשפתחה אותן היא כבר לא הייתה בכיתתה!
היא הייתה במקום שחור, בלי קירות, בלי רצפה, פשוט חלל ריק.
היא ניסתה לומר משהו אבל מפיה לא יצא קול. היא הסתכלה לכל הכיוונים וראתה חמישה אנשים לבושים בבגדים שחורים מוזרים ומקלות ארוכים שהיא לא הכירה, היא ניסתה לנתח בראשה את המצב אך קולו של אחד מהאנשים קטע את מחשבותיה "אמילי דלסון" הוא אמר "היום זה היום..." אמילי רעדה בכל גופה יותר ויותר ככל שהמשיך לדבר "היום את באה איתנו... הנסיכה אמילי"
תיכתבו לי מה אתם חושבים על הפרק!
ביי לבנתיים!!❤️ |
|
ןליאלן