|
סיפור סוקיף-חרבות ברזל פרק 6
|
היום |
כשהם הגיעו לבית של אמה, סופי הרגישה את עוצמת השינוי. הבית היה קטן, אך חמים ונעים. קירותיו היו צבועים בצבעים בהירים, והיו בו תמונות משפחתיות שמלאות בחיים. אמה הזמינה את סופי וקיף להיכנס, ובתוך הבית הם הרגישו כאילו הם נמצאים במקלט מהעולם החיצוני.
אמה הובילה אותם לחדר מגונן, שבו היו כמה ספות ומיטות. "תתיישבו," היא אמרה, "אני אכין לכם משהו לשתות." היא נעלמה למטבח, והשניים התיישבו על הספה.
קיף נראה מבולבל. "אז מה עכשיו? אנחנו כאן, אבל מה עושים מכאן?" הוא שאל, מנסה להבין את המצב.
סופי שתקה לרגע, מנסה לארגן את מחשבותיה. "קיף, אנחנו צריכים לחזור לערים האבודות " היא אמרה לבסוף. "כנראה שיש מלחמה כאן, ואנחנו צריכים לדעת מה קורה."
" מה קורה כאן?" קיף שאל, מתפתל בכיסאו. "אני לא מבין שום דבר."
" יש מלחמה מתחת לפני השטח, והמחבלים האלה... הם לא כמו כל מה ראיתי קודם."
אמה חזרה עם כוסות מים, וחייכה אליהם. "הכל בסדר, אני כאן כדי לדאוג לכם. אני יודעת שהמצב קשה, אבל אתם לא לבד. יש לי כמה קשרים, אולי אוכל לעזור."
"לא ניראה לי" ענתה סופי
"את בטוחה?" שאלה אמה
קיף קטע אותם. "חכו רגע," הוא אמר, מתוח. "שמעתי משהו. כמו צעדים בחוץ."
סופי קפצה מהספה, והם שניהם התקרבו לחלון. "מה קורה שם?" היא שאלה, רואה קבוצת אנשים מתקרבת לבית.
אמה נראתה מודאגת. "זה לא יכול להיות טוב," היא אמרה, "אנחנו צריכים להסתתר."
אבל לפני שהם הספיקו להגיב, הדלת נפתחה בחדות, וקבוצה של גברים נכנסה לבית, כולם לבושים בשחור עם מסכות על פניהם. "חפשו אותם!" צעק אחד מהם, והם התחילו לחפש בכל פינה.
סופי הרגישה את ליבה דופק במהירות. "מה נעשה?" היא שאלה בקול נמוך, נואשת.
"קודם כל, נסתתר," קיף הציע. "אבל אם הם ימצאו אותנו, אנחנו חייבים להיות מוכנים."
אמה הובילה אותם לחדר אחורי, שבו היו כמה ארגזים ומחסן קטן. "כאן," היא אמרה, "נחכה ונראה מה הם מתכוונים לעשות."
כשהם נכנסו לחדר, סופי קלטה את המצב. "קיף, יש לנו כוחות. אנחנו לא יכולים להרגיש חסרי אונים," היא אמרה בקול החלטי.
"כן, אבל איך אנחנו יכולים להשתמש בכוחות שלנו כאן?" קיף שאל, מתוח. "אני לא מבין איך זה עובד במקום הזה."
סופי חשבה לרגע. "אני יכולה לנסות לשדר לפיץ," היא אמרה. "אולי הוא יוכל לעזור לנו.
"אני אנסה לשדר לו מה קורה כאן."
סופי התמקדה, ניסתה להתרכז בכוח שלה. היא רצתה לשדר לפיץ את המידע החשוב, אבל ככל שניסתה, היא הרגישה שמשהו חוסם אותה. "לא! לא עכשיו!" היא קראה, מתוסכלת. "זה לא עובד!"
"קורה משהו?" קיף שאל, מודאג.
"אני לא יודעת מה זה," היא ענתה, "אבל יש משהו מתנגד לי. כאילו מישהו מונע ממני לגשת אליו."
באותו רגע, אחד מהגברים נכנס לחדר, מחפש את אמה וסופי. הגבר היה גדול ומאיים, והוא מיד זיהה את אמה, שעמדה בפינה, מנסה להסתתר.
"את!" הוא צעק, מתקרב אליה. "איפה הילדים?"
אמה זעמה, אבל לא אמרה מילה. סופי הרגישה את הלב שלה נופל. "לא!" היא צעקה, אבל זה היה מאוחר מדי. הגבר תפס את אמה בידיה והחל להרים את האקדח שלו.
"קיף!" סופי צרחה, "אנחנו חייבים לפעול!"
"מה לעשות?" קיף שאל, מבולבל ויוצא מדעתו.
"אנחנו חייבים להשתמש בכוחות שלנו!" היא קראה. "אין ברירה!"
סופי התמקדה בכוח שלה, הרגישה את האנרגיה זורמת בתוכה. היא התרכזה בגרימה, ופתאום, הכוח התפשט בחדר. קיף, שהבין מה קורה, לא מנע מסופי לעשות זאת, זה המעשה הנכון.
אבל זה לא הספיק. הגבר שהחזיק את אמה לא התכוון לוותר. "אתם לא יכולים להיכנס לכאן," הוא צעק, "אני אקח אתכם!"
"לא!" סופי קראה, ופתאום, הכוח שלה התפשט כמו סערה. היא שחררה גל של אנרגיה לעבר הגבר, וחשבה על כמה אנשים הוא חטף
אמה, שנבהלה מהכוחות שראתה, חיפשה מקום להסתתר. " מה את עושה?!" היא קראה.
סופי, חסרת רחמים, המשיכה לשחרר את הכוח שלה. "אני חייבת להגן עליכם!" היא צעקה, והכוח שלה התפשט בחדר, חזק יותר מבעבר. היא הרגישה את הכוחות שלה מתמזגים, והחלה לפרום את כל הכעס שחיברה בצלעותיה
המחבלים נפח על הריצפה המומים אבל זה לא מנע מסופי וקיף" להוריד את הגנתם.
הם עמדו לצד אמה, מוכנים להילחם על מה שחשוב להם.
|
|
2שתים1
