|
חיים חדשים פרק 17
|
לפני 8 ימים |
היושש זה פרק שני להיום ביגלל שתכף חג ואז שישי ושבת ולא אוכל להעלות פרקים
בקיצור לפני שאתם מתחילים ליקרוא מודיע לכם משהו חשוב: אני אוהבת לעשות לדמויות חיים קשים!
חחחחחחח
מה לעשות זה אני
בקיצור פשוט אל תיצעקו עלי בתגובות על הפרק הזה חחחח (תכף תבינו ואז לא משנה כמה אני אבקש אתם בכל זאת תתבאסו חחחח לא נורא)
יאאלה מתחילים!
אמילי התעוררה לחדר לבן ומואר, ממלאה את אוזניה בצלילים של מכשירים רפואיים. היא הרגישה כמו נעלמת, כאילו הכאב שגאו בה היה חזק יותר מהפציעות שהיו לה. כשהיא פקחה את עיניה, המבט שלה נחת על ג'יימס, שכב על המיטה הסמוכה, עטוף בתחבושות. הלב שלה קפץ והיא קפצה מהמיטה, מתקרבת אליו בעדינות.
"הוא פצוע," היא חשבה, והכאב בליבה התגבר. "לא, לא, לא!" היא צעקה בליבה, מתבוננת בפצע העמוק שחרץ את ידו. היא התיישבה לידו, אוחזת בידו החמה. "אני כל כך מצטערת, ג'יימס," היא לחשה, והדמעות החלו לזרום על לחייה. "זה הכל באשמתי."
היא לא יכלה להפסיק לחשוב על מה שקרה, על הכאב שגרם לו להילחם בשבילה. "אני לא יודעת מה הייתי עושה אם היית מת," היא אמרה בקול רך, "אני צריכה אותך. אתה לא מבין כמה אתה חשוב לי."
היא זכרה את רגעי השמחה, את הצחוק והחוויות שחלקו. "אתה לא רק חבר, אתה יותר מזה," היא המשיכה, והקול שלה רעד. "אתה כל כך הרבה יותר. מאז שהגעת לחיי, הכל השתנה. אתה הכנסת אור למקום שהיה חשוך, והרגשתי שאני לא לבד יותר."
עיניה התמלאו בדמעות, והיא חשה את הכאב בליבה. "אני אוהבת אותך, ג'יימס. אני לא יודעת אם תוכל לשמוע אותי עכשיו, אבל אני רוצה שתדע את זה. אני אוהבת אותך כמו שמעולם לא אהבתי מישהו אחר."
ג'יימס פקח את עיניו לאט, והלב שלה החסיר פעימה. "אמילי," הוא אמר בקול חלש, אך מלא ברגשות. "אני פה. אני שומע אותך."
היא חשה את הלב שלה מתמלא באור, והרגישה את הכוח שלו מחלחל לתוכה. "אתה לא יודע כמה זה חשוב לי לשמוע אותך," היא אמרה, ונישקה אותו בעדינות. זה היה כמו קסם, רגע שבו כל העולם סביבם נעלם.
הם היו כל כך קרובים, והעולם הסובב נראה כאילו עצר. ג'יימס החזיק את ידה בעדינות, משחק בשיער שלה, ותחושת החום שלו גרמה ללב שלה לרעוד. "את נראית כמו מלאך," הוא אמר, חיוך קטן מתפרץ על פניו. המילים שלו חדרו לתוכה כמו חץ של אהבה, והיא לא יכלה להפסיק לחייך.
הם נראו כמו שניהם נלכדים ברגע מושלם, והכל היה שקט. "אני לא רוצה להפסיק להרגיש את זה," היא חשבה, מתקרבת אליו יותר. "אני רוצה להיות כאן, איתך."
באותו רגע, רוני ואורן נכנסו לחדר, מבטים מחייכים על פניהם. "אה, סליחה," רוני קראה, מחייכת. "נראה שאנחנו מפריעים."
אמילי הסמיקה, מתנתקת מג'יימס במהירות. "לא, לא, זה לא מה שזה נראה," היא אמרה, אך זה היה מאוחר מדי. היא חשה את החום בוערת בלחייה, והלב שלה פעל במהירות.
אורן חייך, "אנחנו רק נשאיר אתכם לבד. תרגישו חופשי." הם יצאו מהחדר, והחיים חזרו לשגרה.
אמילי חזרה לג'יימס, אך עכשיו היו לה רגשות מעורבים. "אני אוהבת אותך," היא אמרה שוב, מנסה להילחם בכאב שצף בתוכה. "אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליך."
ג'יימס הביט בה, עיניו מלאות בתשוקה ובאהבה. "גם אני אוהב אותך, אמילי," הוא אמר, והקול שלו היה רך ונוגע. "אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך."
אמילי הרגישה את הכאב מתמוסס, את העוצמה שבאהבה שלהם. "אני לא רוצה שזה ייגמר," היא חשבה, אך אז היא חשה את הפחד חוזר.
היא ניתקה ממנו, הלב שלה מתמוטט. "לא," היא אמרה, קולה נשבר. "לא, אני לא יכולה להמשיך לסכן אותך. אני לא יכולה להפסיד אותך."
היא חשה את הלב שלה מתמוטט, ודמעות זולגות על לחייה. "אתה צריך להיות בטוח, ג'יימס. טוב לך יותר בלעדיי."
היא פתאום הבינה שעד שהכל יחזור לקדמותו, אסור לה להמשיך לאהוב אותו. היא לא יכלה לקחת את הסיכון שהוא ייפגע שוב בגללה. "אני לא יכולה להמשיך ככה," היא אמרה, הלב שלה מתמוטט יותר ויותר.
היא ברחה מהחדר, דמעות זולגות על לחייה, לא מסתכלת לאחור. כל צעד שהיא עשתה הכאיב לה, כאילו היא נוגעת בפצע פתוח. "למה זה כל כך קשה?" היא שאלה את עצמה, אך התשובה לא הגיעה.
בדרך החוצה, היא הרגישה את הכאב שוחק אותה. "אני לא יכולה לאהוב אותו," היא חשבה, "לפחות לא עכשיו."
היא לא יכלה להפסיק לחשוב על ג'יימס, על מה שהם יכולים להיות, על מה שקרה ביניהם. "אני לא רוצה לפגוע בו שוב," היא חשבה, והתחושה הזו שרפה אותה מבפנים.
בחוץ, היא עצרה ליד עץ גדול, מתמוטטת על האדמה, ובכתה. "למה אני לא יכולה פשוט לאהוב אותו?" היא שאלה את השמיים, את הכוכבים. "למה אני לא יכולה להיות מאושרת?"
הכאב שלה היה כה עמוק, והיא ידעה שהאהבה שלה לג'יימס היא משהו מיוחד. "אבל אני לא יכולה להמשיך ככה," היא אמרה בקול רפה. "אני לא יכולה לסכן אותו."
היא קיפלה את עצמה, מבינה שהאהבה שלה, למרות כל הכאב, היא גם ברכה. "הלוואי שהכל היה אחרת," היא לחשה, מרגישה את הדמעות זולגות על לחייה. "הלוואי שהייתי יכולה להיות איתך."
חחחחחחח מקווה שלא תיכנסו יותר מידי חחחחחחחחחח
מה אני יעשה לפעמים אני לא שולטת בעצמי |
|
סבבוש38
