|
חיים חדשים פרק 21
|
לפני 6 ימים |
אני עדיין לא יודעת אם אני אמשיך ליכתוב את הסיפור אבל אני בנתיים העלה פרקים כתובים כבר כי זה לא כל כך פייר
אמילי התעוררה בבוקר הראשון שלה לבד, אור השמש חדר דרך העלים והאיר את פני השטח הרטובים של האדמה. היא פקחה את עיניה, מרגישה את הדמעות שעדיין לא ייבשו, ואת הכאב שבליבה. "אני כאן," היא לחששה לעצמה, מנסה לשכנע את עצמה שהיא עשתה את הדבר הנכון.
עליה להתחיל במסע שלה לבד, בלי ג'יימס, בלי הקשרים שהיו כה חזקים, אך גם כה מסוכנים. היא קמה מהקרקע הרכה, מתמתחת ומרגישה את השרירים שלה מתוחים. "אני צריכה להתחזק," היא אמרה בקול רם, מנסה להרגיש את הכוח הפנימי שבא ממנה.
היא קיבלה את ההחלטה להתחיל באימון עם האלמנט שלה – המים. אמילי ידעה שהאלמנט הזה הוא חלק ממנה, אך היא לא ידעה איך להתחבר אליו אחרי כל מה שקרה. היא חיפשה מקום שקט, רחוק מהעולם, והחלה ללכת לכיוון נהר קטן שהייתה בטוחה שימצא בסביבה.
בדרך, היא ניסתה להתרכז בנשימותיה. "אני חזקה," היא אמרה לעצמה שוב ושוב. "אני יכולה לעשות את זה." היא חשה את הלב שלה פועם בחוזקה, כמו חוט שמתח, אך היא לא התכוונה לעצור.
כשהיא הגיעה לנהר, המים זרמו במהירות, והקולות שלהם היו מרגיעים. היא התיישבה על שפת המים, מביטה בזרימה היפה של האלמנט שלה. "זה הזמן להתחבר," היא אמרה, מתרכזת בצלילים ובתנועה של המים.
אמילי סגרה את עיניה, נשמה עמוקות, וניסתה להרגיש את האנרגיה מסביב לה. "מים הם רגש," היא חשבה, "הם זרימה, הם חיים." היא ניסתה לדמיין את עצמה כמים, זורמת ונתנת לרגשותיה להשתחרר.
כשהיא נגעה במים, היא הרגישה את הקור מחלחל לתוכה. היא התחילה להניע את ידיה, מנסה להזרים את המים סביבן. היא רצתה להרגיש את הכוח, את החיבור. "אני יכולה לעשות את זה," היא אמרה בקול רם, למרות שהלב שלה התכווץ.
בשלב הראשון, המים זזו מעט, אך זה לא היה מספיק. היא חשה את התסכול גובר, אך לא נכנעה. "אני צריכה להאמין בעצמי," היא אמרה. "אני לא יכולה להיכנע."
היא ניסתה שוב, הפעם עם יותר תשוקה. היא התמקדה ברגשותיה, בזיכרונות, בגעגועים לג'יימס. "אני לא יכולה לפחד," היא לחששה, והחלה להשאיר את כל הכאב מאחור.
כשהיא פתחה את עיניה, היא ראתה את המים מתחילים לזרום בצורה מסודרת, כמו חוטים של רגש. "כן!" היא קראה בהתרגשות, והלב שלה פעל במהירות. היא הרגישה את הכוח מתפשט בכל גופה.
היא המשיכה להתאמן, ועם כל תנועה היא הרגישה את עצמה מתחזקת. המים הפכו לחלק ממנה, והכוח שגברה עליו גרם לה להרגיש חיה יותר מאי פעם. היא ראתה את השתקפותה במים, והבינה שהכוח הזה טמון גם בתוכה.
לאחר שעות של אימונים, היא הרגישה עייפה, אך מסופקת. "אני יכולה לעשות את זה," היא אמרה שוב, והתחילה לחזור לשפת היער. היא הבינה שהאימון הזה לא היה רק על הכוח הפיזי, אלא גם על הכוח הרגשי. היא התחברה לאלמנט שלה, ועם כל שנייה שעברה, היא חשה את עצמה מתמלאת בעוצמה חדשה.
עם רדת הערב, אמילי מצאה מקום נוח להקים בו מחנה. היא אספה כמה ענפי עץ, והחלה לבנות מדורה. "אני צריכה לחמם את עצמי," היא חשבה, מתבוננת באש שברקע. היא ישבה ליד המדורה, מתבוננת באש, כמו שהמים זורמים בנהר.
לפתע, היא חשה את הלב שלה מתמלא בגעגועים. "ג'יימס," היא לחששה, מנסה להילחם בדמעות שציפו לפרוץ. "אני מקווה שאתה בסדר." היא ניסתה להדחיק את המחשבות עליו, אך זה היה קשה מדי.
כשהשמש שקעה והכוכבים החלו להופיע בשמיים, אמילי התיישבה ליד המדורה, מתבוננת באש כשהיא רוקמת את מחשבותיה. "אני חייבת להתרכז בעצמי," היא חשבה, "אני חייבת להמשיך להתאמן, לגלות את הכוחות שלי."
היא החלה לעבור על כל מה שלמדה על האלמנטים, מתרכזת במילים של אורן: "כל אלמנט הוא חלק מכם. תנו לו לזרום, תנו לו לגלות את הכוח שבכם." היא חשה את הכוח בתוכה, אך גם את החשש מהעתיד.
כשהלילה התקרב, היא קיבלה החלטה. "אני לא יכולה להיכנע לפחד," היא אמרה, והחלה לחקור את כוחות המים שלה שוב. היא רכנה ליד המדורה, קיבלה את האש, והחלה לחשוב על הדרך שבה היא יכולה לשלב את המים והאש.
עם כל תנועה של הידיים שלה, היא ניסתה לגלות איך ניתן לשלב את שני האלמנטים, איך להרגיש את הכוח של האש יחד עם הרגש של המים. "אני יכולה להיות חזקה," היא אמרה בקול רם, מנסה להרגיש את האמונה בעצמה.
ואז, היא עייפה והחליטה לישון. היא התכסתה בשמיכה, עם הלב שלה מלא בתקוות וחששות. "מחר יהיה יום חדש," היא אמרה לעצמה, ואט אט נרדמה, שואפת את האוויר הקר והצח של הלילה.
כשהיא נרדמה, היא חלמה על ג'יימס, על המסע שלהם ועל הכוח שצפוי לה. היא ידעה שהדרך עוד ארוכה, אך היא הייתה מוכנה להתמודד עם כל אתגר שיבוא, בעזרתו של האלמנט שלה. "אני לא לבד," היא חשבה, "אני עם עצמי, ועם הכוח שלי."
ובסופו של דבר, היא מצאה שקט פנימי, ובתוך כל הכאב, התחילה לראות את האור. |
|
2שתים1
