|
כתב אורח. אבל לא סתם.
|
לפני 3 ימים |
*פרק ראשון*
פקחתי עיניים.
הכל היה שקט, ריק.
ירדתי מהמיטה, וראיתי שהמינימיקים שלי עדיין ישנים.
מוזר, הם בדרך כלל קמים ראשונים.
יצאתי לעיר, ולא האמנתי:
העיר, המקום שהיה הכי שוקק במיקמק, היה עזוב, ריק.
ראיתי מיקמק זקן יושב בצד, ושאלתי אותו איפה כולם. "מה, אתה לא יודע" שאל הזקן והשתעל מעט, "כולם עברו למיקמק שתיים!"
*פרק שתיים*
"מה?! מה זה מיקמק שתיים?!"
"מה, אתה לא יודע? אפשר לחשוב שישנת כמעט שלוש שנים" הזקן צחק. "ס'תכל למעלה". הרמתי את הראש, ולא האמנתי.
אי צף ענק שכן שם.
"ז... זה מיקמק שתיים?" שאלתי בפחד.
"כן, בחור צעיר, מאז שגילו את האי הזה, כולם עזבו את האי שלנו" הוא נאנח.
"א... אבל זה נראה יותר קטן! איך כל המיקמקים גרים שם?"
"הם לא."
"מה?"
"כן כן, הם כולם ברחובות, אין בתים. בעצם, אין גם רחובות" הוא צחק שוב.
"אני חייב להגיע לשם ולשכנע את כולם לחזור! אתה יודע איך מגיעים לשם?"
*פרק שלוש*
הזקן הראה לי מעלית קלסטרופובית למדי, והיא הייתה....
בצבע כסוף מאוד, חלק כזה, בלי קווי מתאר...
עליתי בה עד שהגעתי. שמעתי מנגינה לא מוכרת, יותר קצבית, חדישה.
הגעתי למן גבעה שוממת, גם כן בצבעים מופשטים וחלקים. הסתכלתי על עצמי והזדעזתי.
הייתי נראה שונה לגמרי.
*פרק רביעי*
המשכתי ללכת, הגעתי לקלאב, שממש לא מזכיר את הלאה המקורי.
"למה עשו מיקמק שתיים? העתק מדויק של מיקמק הרגיל" חשבתי לעצמי, הגעתי למיופה ושם....
היו מלצרים.
זה היה מוזר. ישבתי והזמנתי אוכל, שהיה ממש טעים.
במיקמק המקורי כמעט לא אוכלים כלום, נזכרתי שהיו משחקים שם כאילו אוכלים אוכל שמחזיקים אותו.
פתאום הרגשי משהו נוקשה בכיס, שגם היה נראה שונה לחלוטין. זה היה אייפון.
משהו פה הריח לי לא טוב.
*פרק חמישי*
אחרי כמה לחיצות אקראיות מצאתי את עצמי בתוך משחק שלא הצלחתי להפסיק לקפוץ בו, וסלע ענק רדף אחרינו.
יצאתי ממנו מייד.
החלטתי לשאול מישהו למה העדיפו את האי הצף והמוזר הזה על פני מיקמק הנורמלית
הת׳ובה שלו הדהימה אותי "מה זה מיקמק הנורמלי? פה זה הנורמלי, שם הכל מיושן, פה הכל כיפי, חדש" והוא המשיך להתעסק באייפון.
*פרק אחרון*
חזרתי מזועזע כולי, כולם שם העדיפו את האי הזה! הזה! על מיקמק האהוב והמקורי שלנו!
"איך היה?" שאל אותי הזקן בעליצות. "נורא" מילמלתי, "בגלל המיקמק שתיים הזה כולם שוכחים את העבר, אני... חייב להחזיר אותם."
את סופו של הסיפור הזה לא נדע, אבל אתם בטח יודעים.
הכל בידיים שלכם!
תעזרו לי, לכולנו, להחזיר את מיקמק אחד!
|
|
2שתים1