|
חמוסי העל-פרק שני
|
לפני 15 ימים |
**חמוסי העל 2: נקמת העורב השחור**
החורף הגיע ליער שבו חיו החמוסים גיבורי העל. השלג כיסה את האדמה בשכבה לבנה ונוצצת, והעצים היו עטופים בשכבת קרח דקיקה. החמוסים זיגי, לילי וראמי נהנו מהשקט והרוגע שהעונה הביאה איתה. אבל בתוך כל השלווה הזו, איום חדש וחשוך החל להתקרב ליער.
יום אחד, כשהחמוסים יצאו לפטרול יומי ביער המושלג, הם שמעו קריאה מוזרה שפרצה ממרחק. זה היה קול עמוק ומצמרר, והם לא זיהו אותו. כשעקביו אחרי הקול, הגיעו לפסגה של גבעה קפואה, שם הם ראו משהו שלא ראו מעולם – עורב שחור ענקי, בגובה של עץ, עמד מול השמש השוקעת, כנפיו פרוסות לרוחב כמו ענן שחור גדול. עיניו נצצו באור קר ואכזרי, והוא הביט ישר אליהם.
"אני קריוס, מלך העורבים," הכריז בקול רועם שהרעיד את הענפים הקפואים. "הגעתי לקחת את היער הזה ולהפוך אותו לממלכת הקרח שלי. אף אחד לא יוכל לעצור אותי."
החמוסים הביטו זה בזה, יודעים שהפעם הם עומדים מול אויב שאולי חזק יותר מכל מה שעמדו מולו בעבר. קריוס היה חכם, והוא ידע איך להשתמש באכזריות כדי להשיג את מטרותיו. הוא קרא לעורביו, והם מילאו את השמיים בצללים שחורים, מכסים את אור השמש.
זיגי, המהיר כהרף עין, יצא להקיף את העורבים ולבלבל אותם. אבל קריוס ידע על כוחותיו, והוא השתמש במקפיא כדי ללכוד אותו בכיפה של קרח. לילי ניסתה לקרוא לעצים ולגפנים, אבל הקור שיצר קריוס גרם לטבע כולו לשקוע לתרדמה, והיא נותרה חסרת אונים. ראמי ניסה להשתמש ביכולתו להיעלם ולהגיח מאחורי קריוס, אבל העורב הענק ידע לחזות את תנועותיו והוא הסתובב בזריזות, משגר קרן קפואה ישר אל המקום שבו ראמי עמד להופיע.
נראה היה שהחמוסים עומדים להפסיד. אבל אז, כשכל תקווה נראתה אבודה, הם הבינו שמשהו שונה. במקום להיאבק בכוחותיו של קריוס בנפרד, הם התחילו לפעול יחד, בשיתוף פעולה מלא. זיגי, מהיר כמו הרוח, הצליח להמיס את הקרח שסגר עליו כשהוא זז במהירות רבה כל כך, שהחום מהחיכוך התיך את הקרח. הוא רץ ישר לכיוון לילי, והיא העבירה אליו את האנרגיה שנותרה לה מהעצים שקפאו, כך שזיגי יוכל להתחמם יותר.
עם כוחות מחודשים, ראמי השתמש בצללים של זיגי כדי להתחבא, והחל לנוע בין הצללים בשיתוף פעולה עם זיגי, שיצר לו מסלולים בטוחים. הם הגיעו אל קריוס, והצליחו לבלבל אותו כך שלילי תוכל לגייס את מה שנותר מכוחות הטבע ביער.
לילי, בעזרת שארית כוחה, הצליחה לזמן את השורשים העמוקים ביותר של העצים, כאלה שהיו מתחת לשכבת הקרח העבה, ואלה אחזו ברגלי קריוס וגרמו לו לאבד את שיווי המשקל.
הקרב היה ארוך ומורכב, אבל בעבודה משותפת החמוסים הצליחו בסופו של דבר לגרש את קריוס ואת צבא העורבים שלו מהיער. עם שובם לאדמתם, האור חזר, הקרח החל להינמס, והשלג הפך רך ונעים.
החמוסים למדו שהכוח האמיתי שלהם לא טמון רק ביכולותיהם המיוחדות, אלא בעיקר בכוח של החברות והעבודה המשותפת. היער שב לחיים, החיות יצאו ממחבואן והחמוסים הפכו לגיבורים של החורף הקפוא, שמסוגלים לנצח אפילו את האויבים המסוכנים ביותר.
הם ידעו שאיומים חדשים יגיעו בעתיד, אבל הם היו מוכנים לכל אתגר, כל עוד הם יחד.
|
|
מוקדש
ל עומרוטום12, שירהמלכית | |
|
|
לולו0204