|
היצירה השנייה שלי!
|
לפני 22 ימים |
היוש!
החלטתי לתת לכם סיפור קצר ולהתחיל הגרלהההההההההההה
מי שרוצה להשתתף ההגרלה תכלול שני שיער של לבנות ושני שעונים לבנים מחכה למשתתפים!
היה היה פעם ילד בן 10 בשם ג'ונתן,
ג'ונתן- ג'ונתן היה חובב תאטרון מושבע ושחקן תאטרון יחד ותמיד רצה להופיע במחזה רומיאו ויוליה,
הוא היה שחקן מלידה.
בית הספר של ג'ונתן היה פנימייה שנקראה יאנסון שבה גר כל שנת הלימודים יחד עם חבריו:
מיה- מיה אהבה אופנה ותמיד את התלבושות למחזות של יאנסון היא בעצמה עיצבה.
אוראל- אוראל היה ילד שובב שאהב להפר את הכללים של יאנסון.
חלפו הימים והיום הוא היום העשירי ללימודים.
"מיה!" קרא ג'ונתן בקול "מיה!"
מיה התעוררה חלקית
"מה אתה רוצה ממני?" היא שאלה בקול חלוש.
הוא צעק לה את התשובה בקול:
"הגיעו הרשימות! את במגמת אופנה! ואני במגמת תאטרון!"
מיה התישבה על מיטתה והתמתחה מעט,
"זה נהדר" היא ענתה לו, והתאמצה לחייך, עדיין עייפה,
"באיזה מגמה אוראל?" שאלה מיה.
"בסייבר" ענה ג'ונתן ולפתע נראה משועמם, אף שמיה לא ידעה זאת: ג'ונתן חשש מזה שיתקרבו זה לזה מיה ואוראל והוא עצמו יוזנח בצד,
"טוב, אני רץ לארוחת בוקר לפני שיגמרו לי את כל הדברים השווים"
אמר ג'ונתן ורץ למטה.
מיה קמה ממיטתה והלכה לכיוון ארון הבגדים שלה
'מה כדאי לי ללבוש?' היא שאלה את עצמה 'אני חושבת שאלבש את השמלה הוורודה, זה יהיה מושלם'
היא לקחה את השמלה שבחרה והלכה לשירותים להתלבש מיד כשסיימה להתלבש היא ירדה למטה לחפש את ג'ונתן. ובאמת מיד כשירדה ראתה את ג'ונתן וכפי שציפתה שיקרה אוראל היה מוקף חברים
אך להפתעתה הרבה ג'ונתן ישב בקצה השני של השולחן רחוק כמה שרק אפשר מאוראל מיה לא הבינה מה קרה, רק אתמול השניים דיברו וצחקו ביחד.
'מוזר' היא חשבה 'אתמול ג'ונתן לא היה מוכן להיפרד לשנייה מאוראל והיום-הפלא ופלא ג'ונתן יושב בקצה השני של השולחן כמה שיותר רחוק מאוראל' היא החליטה שלא לקטר על כך והתישבה ליד חברותיה לחדר. בינתיים ג'ונתן הסתכל עליה מרחוק וקיווה שלא שמה לב לכך שאינו יושב ליד אוראל.
פתאום נתקף ג'ונתן חרטה, הוא הבין שעשה מעשה לא בסדר והתחרט על כך מאוד.
הוא מיד ניגש לאוראל ואמר לו "סליחה" והמשיך "עשיתי מעשה לא בסדר, ואני מצטער" אוראל צחק "מה?"
אבל הרי לא עשית כלום!" הוא ניסה להמשיך אך ג'ונתן קטע אותו והסביר לו את הכול, מההתחלה ועד הסוף כשסיים אמר אוראל "עכשיו אני מבין! אבל שתדע, גם אני הרגשתי בדיוק כמוך" ג'ונתן מיד הופתע ופער את פיו בתדהמה אך אוראל המשיך לדבר "אני גם מבקש סליחה, אני תמיד אהיה כאן לצידך"
אוראל סיים והשניים התחבקו בשמחה,
לפתע באה מיה 'מה בדיוק קורה כאן?' היא שאלה את עצמה אך עד מהרה גילתה היא את התשובה.
ברגע שאוראל וג'ונתן סיימו להתחבק הם ראו את מיה ופרצו בצחוק מתגלגל.
לאחר שנרגעו מיה החליטה שמוטב לשאול "מה קרה כאן הרגע?" שאלה את הבנים ומיד זכתה לתשובה מאוראל "את לא תביני," אמר כשהוא עדיין צוחק "זה סיפור ארוך..." זאת לא התשובה שמיה ציפתה לקבל אך היא לא וויתרה "אולי תוכלו בבקשה כבר לספר לי מה קרה?!" היא שאלה בקוצר רוח.
אוראל נכנע.
"נו טוב... אני מניח שאפשר לספר לך..." הוא אמר והתחיל לספר לה הכול עד הסוף כשסיים אמרה מיה "אני מבינה" והיא באמת הבינה היא לא צחקה עליהם אלא באמת הבינה הכול.
הסוף
|
|
מוקדש
ל אייס49853, שקד2המלכה, שקד1מלכה, פופקורן975 | |
|
|
2שתים1
